פילוסופיה של מדעי החברה: הפוזיטיביזם הלוגי

היום נבחן טענה שמציגה אחדות מתודולוגית בין מדעי הטבע ומדעי החברה. להמפל יש עמדה מאוד ברורה על "מהי המתודולוגיה המדעית". התיזה לגבי האחדות המתודולוגית (שהמפל מכריז עליה) משתנה בתוכנה בין הוגים שונים (ואפילו כאלה שיגידו שאי אפשר לאבחן את המתודולוגיה אבל שהיא אותו הדבר). כלומר, המפל הוא דעת קצה (ממש יודע מה המתודה וממש מסביר איך להפעיל אותה על מדעי האדם).

מבוא:

בפילוסופיה של מדעי הטבע (כיום) נהוג לקחת כנקודת מוצא עמדה מסוג "פוזיטיביזם לוגי". נדבר על זה. בהמשך נדבר על הדרכים השונות שבהן המסורת של הפילוסופיה האנליטית איתגרה את הפוזיטיביזם הלוגי (קוויין, קריפקה).

הפוזיטיביזם

המאמר של קרל המפל די מציג את הרקע כמובן מאליו. המובן מאליו הוא שפעם היו מסבירים דברים במיתוסים אבל היום יש כבר משהו אחר.

הפוזיטיביזם אומר ש:

האדם (תרבויות, היסטוריה וכו') מתפתח בכיוון מסויים. ההתפתחות מתחילה תמיד בסוג של פליאה (ופעם הפליאה הזאת נענתה בסוג של חשיבה מאגי / מיתי) שעברה טרנספורמציה של חשיבה (לחשיבה מטאפיזית) והיא מגיעה לשיאה בחשיבה המדעית. הטענה היא טענה התפתחותית מובהקת. היסטורית שייכת לחשיבת הקדמה של המאות 18-19. אותה חשיבת קדמה שנמצא אצל דארווין, הכלכלה הקלאסית, פילוסופית הנאורות וכו'. דימוי הקדמה קשור למעבר ממערך של דעות קדומות (שמבוססות על מסורת) לבחינה רציונאלית של העולם ועיצוב אוטונומי של היחיד (קאנט במוסר ובאפיסטמולוגיה ומיל שחושב שעצמאות היא המנוע של ההתפתחות).

זה ברור גם במאמר של ובר (זמן ליניארי). ההבדל הוא שובר לא אמר שזה משקף את ערכה של ההתפתחות ההיסטורי (זה קורה, זה לא אומר שזה טוב).

·                        הפוזיטיביסט מרחיק הלכת ביותר היה אוגוסט קונט

זוהי תפישה מאוד מותקפת היום (בעיקר כי היא בוחנת תרבויות באופן מאוד מאוד שיפוטי וגם את העבר, כי העבר היה ילדותי ולא תקופות בוגרות).

היחס היום לפוזיטיביזם הוא די אירוני (כי הרבה אנשים מסתכלים אחורה על הפוזיטיביזם ואומרים שהוא ילדותי בעצמו). אבל זאת ביקורת שמכשילה את עצמה (כי אם העבר חשוב אז גם הפוזיטיביזם חשוב כי הוא שלב בעבר, חלק מהסולם).

הפוזיטיביזם הלוגי

קבוצה של פילוסופים (נקראים גם החוג הוינאי, האמפריציזם הלוגי). כשהפוזיטיביזם עובר משלב חשיבה אחת לאחרת (היסטורית) השאלה שעולה היא מה מבחין בין חשיבה דתית (מטאפיזית) לחשיבה מדעית. הפוזיטיביזם הלוגי שם לעצמו מטרה לקבוע את ההבחנה במונחים של צורה לוגית. כלומר, ההבדלים בין צורות החשיבה נובעים מהבדלים בסוג הטיעונים. החשיבה המדעית עומדת בתנאים של חשיבה לוגית שחשיבות אחרות לא עומדות בהן.

סוג ההבחנות הוא לא של תוכן, אלא של צורה. בחשיבה דתית, לדוגמא, מעורב כח עליון אבל זה כבר תוכן. וזה לא העניין. החוג הוינאי ידבר על טיפוסי חשיבה (צורה, מבנה לוגי, מה נחשב הסבר, מה נחשב ראיה וכו'). אם בסוג מסויים של חשיבה העובדה שאדם שנמצא בעמדה כלשהיא היא אישור לאמיתותה של הטענה זה בעצם מבנה לוגי מסויים. הפוזיטיביסט הלוגי יגיד שזה בעייתי (כי יחס האישוש הוא די שרירותי).

המפל מציג בפנינו את מודל ההסבר (של קשר לוגי). בהמשך הוא אומר שהמודל הזה נכון גם לגבי חשיבה היסטורית: אין הבדל בין חשיבה היסטורית לחשיבה מדעית (כי אין הבדל במבנה הלוגי).

בהקשר הזה נבהיר את הרקע:

רקע

חלק מהפוזיטיביזם הלוגי היו אנשים בעלי מודעות פוליטית חדה. הם חיו באותו איזור וחששו בערך מאותם דברים. אותה רוח רומנטית (מיסטית) שביטאה אכזבה מהפוליטיקה והביורוקרטיה והמדע. וגם מלחמת העולם הראשונה. הם היו באיזור שנות ה 20 במרכז אירופה.

התגובה שלהם לסכנה הפוליטית הגדולה (להרגשתם) הייתה שהסכנה הזאת קשורה בזה שאזרחים לא הפנימו כראוי את המסר הבסיסי של האוטונומיה הרציונאלית של היחיד (הנאורות). האוטונומיה הזאת קשורה ביכולת שלהם ראשית לבחון את שנאמר להם ולברר את משמעותו.

·                        עקרון האימות של המשמעות: נסיון להבחין בין שרשור של מילים שמעורר רגש (ואז פעולה. רומנטי) ובין שרשור של מילים שיש עימו משמעות (ולכן אחריות. רציונאלי). תוכנה של טענה (הם ביקשו לשכנע) הוא האופן שבו היא מאוששת אמפירית (אם יש פילים ורודים בעולם אז הטענה שיש פילים ורודים היא נכונה. זה עניין של הקניית ערכי אמת באופן אחראי לדברים).

תנועת הפוזיטיביזם הלוגי (ובכלל) בהחלט מעבירה מסר דמוקרטי: אין כאן אפליה בין חוקרים ואנשים. בניגוד לתפישה הפרשנית…

הכלים קיימים בידי כולם (הכלים האפיסטמיים) ואין מניעה שכל אדם יבחן כל טענה (אין לאפאחד נגישות יתר לעולם). דמוקרטיה של דעות.

בתפישה הזאת משתלבת אזהרה (ונסיון ציבורי) נגד מניפולציה דמגוגית של רגשותיהם של אנשים. הייתה להם תאוריה ממש שהבחינה בין מניפולציה דמגוגית ומה הן אמירות עם תוכן.

·                        לא הבנתי: ההבדל הוא אמפירי או לוגי?

אמירה דמגוגית היא נטולת משמעות. זה רק צלילים. אין בה אחריות (אין שום דבר בעולם שיהפוך אותה ללא נכונה. היא לא נבדקת בעולם בכלל).

השאלה לגבי מעמדו של עקרון האימות עצמו (שאומר שיש לטענה משמעות רק כשניתן לאמת אותה) היא לא טענה אמפירית וגם לא כלל לוגי. מה הוא?

משדחינו את הפוזיטיביזם הלוגי איבדנו משהו מהיכולת להבחין בין מניפולציות ומשמעות.

וזה המחיר שמשלמים.

אז מה המפל מציע? "מודל ההסבר"

ההסבר היא מטרת המדע. המפל מציג שני מודלים: דדוקטיבי-נומולוגי (נומולוגיה = הכללה אמפירית) והסתברותי-אינדוקטיבי.

לפי המפל הסבר הוא טיעון. שני המודלים הם אופנים של טיעון: ההנחות הן המסביר והמסקנה היא המוסבר.

וגם – אם הסבר הוא טיעון אז הוא יחס בין פסוקים. נתעכב על זה רגע: הבנה מדעית היא לא כניסה לעולם עצמו, אלא נמצאת במישור לשוני (אנליטי). זאת לא פילוסופית חיים (לא דרך שבה מפעילים את האישיות כדי להכיל את העולם). הבנה מדעית היא לשונית, תאורטית. זוהי ידיעה פרופוזיציונלית (של טענות ולא איך לפעול, פרסקריפטיביזם). זה עוד חלק מהמרד ברומנטיקה.

ההצדקה למבנה הזה היא ההנחה (וזה נאמר בפורש בעמוד השני של המאמר) שהסבר נועד להפוך תופעה לצפויה (לא מפתיעה). זאת הנחה לגבי תפקידו של הסבר וזאת לא הנחה אלמנטרית.

אחת המשמעויות של זה היא שקילות בין הסבר לניבוי.

אם ההסבר הוא טיעון שמקשר בין עובדות קודמות ובין האירוע המוסבר, אז השאלה היא רק כרונולוגית שמבדילה בין הסבר וניבוי (רק שאחד קורה לפני האירוע המוסבר והאחר קורה אחרי). אחת המתקפות נגד מדעי החברה היא שאין להם יכולת ניבוי ולכן הם לא הסברים. הסבר בדיעבד יכול להיות הסבר רק אם הוא מביא אינפורמציה מסויימת שהייתה יכולה להאסף לפני המוסבר, אבל אם הוא מביא "חוכמה אחרי מעשה" (לקח אינדוקטיבי) אז זה לא הסבר.

אחד הדברים שמודל ההסבר של המפל לא מתייחס אליו הוא מושג הסיבתיות. זה בכוונה. כי קשה לתת תיאור פורמלי של יחס סיבתי.

לדוגמא, אחד ממתנגדיו של המפל אמר שהמודל הזה מסביר מדוע צילו של מגדל (ביחס לשמש) הוא באורך מסויים. המודל נעזר בחוקי האופטיקה וכו'. ההסבר ש להמפל אמור להיות סימטרי מבחינה לוגית ולכן באותו אופן שבו גובה המגדל, מיקום השמש וחוקי האופטיקה מסבירים את הצל כך גם אורך הצל , מיקום השמש וחוקי האופטיקה יכולים להסביר את גובה המגדל.

מה הטענה? שההסבר של המפל מבטל סדר סיבתי (כי המפל מתחייב למבנה לוגי, דרישה חומרה). אין גובה מגדל כי יש צל, אבל כן יש צל כי יש גובה מגדל.

זה ההבדל בין מציאת התאמה ומציאת הסבר.

במובן עמוק, האמפריציזם הלוגי טועה כי הוא מציע רק קורלציה ולא הסבר. אם מישהו מחפש סיבה (במובן חזק יותר מהנסיבות) שילך למקום אחר. זאת לא טעות שהם לא שמו לב אליה: הם טענו ככה במודע. שכל הסבר הוא קורלציה.

·                        הם מקבלים את ניתוח הסיבתיות של יום.

·                        אז שוב לא הבנתי: כי קורלציה זה אינדוקציה ויום לא אהב אינדוקציות: התהליך האינדוקטיבי הוא חלק מבניית ההכללה האמפירית. ככה בונים כללים.

הגזירה מתוך ההכללה היא דדוקטיבית. אבל הידע עצמו (ההכללה עצמה) יכולה להיות טעות.

אנחנו מוצאים קורלציות אמפיריות וגוזרים מהם דברים. אבל אם נמצא דוגמא נגדית אז נבטל את החוק שבנינו ונמציא אחר. זה מדע פוזיטיביסטי.

ההכללה היא ערמה של פסוקים על כמת כולל (כל הפילים ורודים).

מה ההבדל בין הכללה מקרית וחוק טבע? הפוזיטיביזם יגיד שאין כזה דבר (זאת שאלה מטאפיזית). יש הכללה שהופרכה ויש כזאת שלא. וזהו.

המפל דורש שהאירוע המוסבר יהיה צפוי לאור העובדות המסבירות ואז אומר שמכאן מתבקש מאליו הארגון של ההסבר בצורת טיעון שבו העובדות המסבירות הן ההנחה והמוסבר הוא המסקנה. זה מובן מאליו מבחינתו. כי אם המוסבר הוא עיקר המטרה של ההסבר אז מתבקש להציג אותו כמסקנה. אבל – האם זה לא מניח את המבוקש במאמר?

כי אם יש סיבה כלשהיא לחשוב שמשהו יכול להפוך לצפוי בהנתן עובדות מסבירות כלשהן שלא בדרך טיעון אז "המובנות מאליה" מניחה את האחדות המתודולוגית של המדעים שאומרת שכולם חייבים להפוך את המוסבר לצפוי באותו מבנה לוגי.

בוא נסביר שוב:

בוא נגיד שהסבר זה "שיכון בסדר". המפל אומר שכל הסבר משכן את המוסבר בסדר לוגי (כמסקנה). אבל מה אם מישהו יגיד שיש סוג מסויים של הסברים שמשכנים את המוסבר בסדר נרטיבי (כלומר, התרחשות מסויימת היא טרגית ולכן אחרי א' יקרה ב').

·                        את הביטוי "הסבר נרטיבי" מקשרים להסבר שקרי (שמבוסס על דעה, סובייקטיבי). וזה לא צודק לדעתנו.

בוא נסביר שוב:

התיזה של המפל היא שכל מדע מתבסס על הסבר מהסוג הזה (דדוקטיבי-נומולוגי). כל מה שעובד אחרת לא תקף בתור הסבר. הנרטיביסטים אומרים כנגדו שאפשר להסביר התרחשות מסויימת במובן שאתה דורש (להפוך לצפויה) על ידי שיכון בסדר נרטיבי ולא לוגי (כלומר, הנהרה היסטורית של התרחשות בעלת תבנית נרטיבית כלשהיא ובאופן כזה להראות שזה צפוי). איפה הויכוח?

המפל אומר שאם לא תראה לי את התבנית הלוגית של הסדר הנרטיבי אז אני לא אקבל את זה כמשהו שהופך התרחשות לצפויה. זה מניח את המבוקש כי כשהוא דורש מהסבר שיהפוך משהו לצפוי הוא מייד אומר שזה אומר שזה חייב להיות מאופיין בצורה לוגית מסויימת. את זה צריך להוכיח…

·                        הנרטיביסטים יגידו שיש הבדל בין הסבר במדעי הטבע (קבלת התנאי הלוגי) ובין הסבר במדעי האדם (מסוג נרטיבי).

ננסה להסביר בעזרת דוגמא (כי שום דבר אחר לא עובד):

בסיפור של נתן הנביא, מגיע נתן לדוד ומספר את סיפור כבשת הרש. נרטיב לכל הדעות. ואז דוד אומר משהו על בן מוות ונתן אומר שדוד הוא האיש (HE'S THE MAN).

אם נחשוב שכדי להבין את הסיפור צריך להפריד בין היותו נרטיב, להגדיל בהכללה מה זה מעשה עושק ולגזור מזה שכבשת הרש ובת-שבע הם אפיון פרטיקולרי של מה זה עושק אז אני פוזיטיביסט לוגי. אם לעומת זאת אני אגיד שיש לנו כלים קוגניטיביים לאנלוגיה (שלא ניתנת לרדוקציה להכללה לוגית) כלומר שאפשר להבין משהו בלי להפוך אותו למבנה לוגי של המפל. כלומר, או שהחוק שונה מהסיפור (כלומר, הלוגיזם מפספס משהו מהסיפור, משהו שלא ניתפס בהגיון הפורמלי אבל כן באופן הנרטיבי) או שהחוק מיותר להבנת הסיפור. במילים אחרות, או שהלוגיזם טועה (מפספס משהו) או שהוא מסביר משהו שכבר הסברנו אחרת ובקלות רבה יותר.

פילוסופיה של מדעי החברה- סיכום

סיכומי קורסים אקדמאיים

אמנות האהבה של אריך פרום

האם אהבה היא לא רגש אלא בכלל מיומנות שאפשר לרכוש וצריך לתרגל? ספר המופת "אמנות האהבה" של אריך פרום מסביר איך לאהוב אחרים ואת עצמנו.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: