הוכחת קיומו של העולם החיצון / ג'.א. מור – סיכום

במאמרו "הוכחת קיומו של העולם החיצון" (G.E. Moore, "Proof of an External World", 1939) מבקש ג'.א.מור להתעמת עם "השערורייה של הפילוסופיה" – אמירתו של קאנט שאין בידינו הוכחה של ממש לקיומם של דברים שמחוץ לנו. כתגובה, הוא מציע הוכחה פשוטה וישירה:

"הנה יד אחת, והנה יד שנייה – משמע, יש לפחות שני עצמים חיצוניים."

ההוכחה של מור היא מופע טהור של שכל ישר מול הספקנות המטפיזית, אך היא רחוקה מלהיות פשטנית. היא מעוררת שאלות יסוד: מהי "הוכחה"? מהם התנאים שעל פיהם טענה יכולה להיחשב לידיעה ודאית? וכיצד נבחין בין קיומו של עצם פיזיקלי לקיומם של חוויות פנימיות או אשליות?

ניתוח המושגים:

מור מבחין בין שני מושגים עיקריים:

• "מצוי בחלל" – כל דבר שיכול להיתפס על ידי יותר מאדם אחד, ושיש לו קיום פיזי בלתי תלוי בנפש כלשהי.

• "חיצוני לנפש שלנו" – כל דבר שקיומו אינו תלוי בהיותנו בעלי חוויה. דבר נחשב חיצוני לנפש אם אפשר לחשוב שהוא קיים גם כאשר איננו חווים אותו.

הוא מבהיר ששני המושגים אינם חופפים: ייתכן דבר שהוא "מצוי בחלל" אך לא "חיצוני לנפש", ולהפך. באמצעות דוגמאות של בבואות גרר, כאבים גופניים ודימויים חזותיים, הוא מראה שמה שמדומה בחלל אינו בהכרח מצוי בו, ולהפך.

שאלת הערבות:

מור מציב שלושה תנאים להוכחה פילוסופית:

1. שהמסקנה שונה מההנחות.

2. שההנחות אמתיות.

3. שהמסקנה נובעת מההנחות.

לדבריו, הוכחת קיומם של שתי ידיים היא הוכחה תקפה לפי שלושת הקריטריונים – ולכן, היא הוכחה לקיום עולם חיצוני. יתרה מכך, הוא טוען שהמסקנה איננה רק מתקבלת על הדעת, אלא ודאית ממש – כשם שוודאי לו שהוא מדבר כעת.

תשובה לספקנים:

מור מתמודד עם תחושת האי-נחת של ספקנים שטוענים שאי אפשר "להוכיח" באמת קיומם של עצמים חיצוניים כי כל טענה עליהם מבוססת על אמונה, לא על ודאות. תשובתו היא שהוא אכן יודע דברים אלה – גם אם אין בידו להציע להם הצדקה מלאה במונחים ספקניים. עצם הידיעה לא תלויה בהוכחה נוספת, אלא בהיותה אמת שלא ניתנת להפרכה בנקל.

חשיבות והשלכות:

המאמר הוא דוגמה מובהקת לפילוסופיה אנליטית בפעולה: בהירה, מדויקת, ממוקדת – אך גם פתוחה לספק. הוא מגלם את אידיאל הפשטות הפילוסופית שמצליחה לעורר מחשבה מחודשת דווקא דרך היומיומי והברור מאליו.

מור אינו מציע פתרון סופי לבעיית הסקפטיות, אך הוא הופך אותה על פיה: במקום לשאול כיצד ניתן לדעת שיש עולם חיצוני, הוא שואל מדוע לא נקבל את הידוע לנו – כל עוד הוא מתקיים בקריטריונים של הוכחה פשוטה.