א. המודל הסמיוטי
v התיאוריה מתמקדת באופן שבו הסימנים יוצרים את העלילה/ הנרטיב של הדימוי החזותי. מדובר בסימנים חזותיים המתפקדים כקודים שהצופה צריך לפענח אותם, בדרכו לפענח את הדימוי החזותי כולו.
v סמיוטיקה– חקר/ תורת/ מדע הסימנים.
v סימן= כל דבר המסמן משהו אחר, שהוא בעל משמעות.
- סמיוטיקה מחזקת את המשפט: "ככל שאתה רואה יותר, אתה יודע יותר".
פירוק המודל הסמיוטי של רולאן בארת:
1) מסר לשוני– לא קיים תמיד בתקשורת החזותית.
– נוכחותו מחייבת לקשר בין מדיום הטקסט למדיום הוויז'ואל.
2) מסר איקוני בלתי מוצפן: מסר מילולי (ליטראלי)- המסר פשוטו כמשמעו/ ככתבו/ כלשונו.
– זו קריאה דנוטטיבית– קליטה חושית.
3) מסר איקוני מוצפן: מסר סמלי (סימבולי), מסר תרבותי–
– זו קריאה קונוטטיבית– קליטה תפיסתית.
– נדרשת כאן ידיעה מוקדמת שיוצרת סדרה של מסרים ליניאריים.
כל פעולה/ אובייקט/ דימוי אומרים משהו/ למישהו/ מתישהו/ איפשהו!
כל היצג הוא סימן אם המוען והנמען מעניקים לו איזו שהיא משמעות.
מכך, שחובתנו כמוענים ונמענים, היא ללמוד את משמעותם של סימנים אלו. ללא הבנה זו, אין מדובר בסימן.
דוגמאות:
- "זמן הגמל": קריאה לפי המודל של בארת:
1) לשונית– Time – המילה זמן. שם של פירמת סיגריות ישראלית.
2) קריאה דנוטטיבית: הגמלים הכחולים על רקע צהוב, כאשר המילה והדוגמאות חוזרות על עצמן במקצב קבוע.
3) קריאה קונוטטיבית: הגמלים מסמלים את פירמת הסיגריות האמריקאית – camel: המשמעות: תוצרת חוץ למול תוצרת הארץ. המשתמע: הפירמה הישראלית שמיוצגת באנגלית מול הפירמה הזרה שמיוצגת בגמל (סמל של המזרח התיכון).
Time is money- לעומת גמל אדיש.
v המסר האיקוני המוצפן ביצירה הוא מורכב משעולה בצפייה ראשונה.
- יצירת אמנות בהפקת מירו – "אישה יושבת וילד"
– ברגע שהיוצר נותן שם למוצר, נוצר דו שיח בין השם למוצר- ברגע שנאמר השם, הצופה מבין את המסר המוצפן.
– מירו, כאדם דתי המכיר את האמנות הנוצרית, חושב בין היתר על ייצוגים חזותיים מסוימים/ נוספים של אישה יושבת וילד ספציפי – פסל של מריה וישו. בפסל הכסא הוא חלק בלתי נפרד ממריה, והיא משמשת כסא לישו – מריה היא הכס שעליו יושבת החוכמה – המגולמת בישו.
