א. המיתוס של אדיפוס, הקללה על אדיפוס (פרולוג/מבוא):
מיתוס- סיפור שמועבר במסורת, בדרך כלל מספר על אירועים שלא התרחשו דווקא במציאות ומסביר באופן מסוים את העולם ותופעות בחברה. מתאר משהו שאנשים האמינו שקרה ונתן מובן למשהו מוכר.
תקציר- אדיפוס המלך הוא סיפור שמבוסס על מיתוס במיתולוגיה היוונית וכל המתרחש בו לא קרה במציאות. אדיפוס היה איש חכם ודמות גדולה, הוא שימש כמעין גיבור והתפרסם בשל יכולתו לפתור את חידותיו של הספינקס. מפלצת הספינקס הכריזה על תיגר שאם פעם בפרק זמן מסוים איש לא יפתור את חידתה היא תאכל את בתולות העיר ונערים צעירים. אדיפוס שהצליח לפתור את החידות הוכרז גיבור והוכתר למלך.
שמו של אבי אדיפוס היה ליוס ושם אמו יוקסטה. הוריו מלכו על ממלכת טבאי. כאשר ליוס היה צעיר הוא קיבל נבואה מהאל אפולו, והנבואה בשרה שאם יולד לליוס בן הוא ירצח את ליוס ויתחתן עם אשתו יוקסטה. ליוס ניסה שלא לבוא במגע עם אשתו בכדאי שלא יוצר מצב שהיא תכנס להריון. יום אחד חזר ליוס שיכור לביתו ושכב עם אשתו. אשתו הרתה ונולד להם בן, אדיפוס.
ליוס ניסה להרוג את הילד, הוא לקח שיפוד ותקע בין רגליו של אדיפוס ומכר אותה לרועה במטרה להרוג אותו. הרועה שריחם על הילד העביר אותו לרועה אחר שמסר אותו למלכים של ארץ שכנה (קורינטוס). יום אחד מישהו גילה לאדיפוס שהוא מאומץ, אדיפוס כעס מאוד ואז הוא הלך למקדש אפולו לברר מי הוא. השאלה ששאל אדיפוס את אפולו הייתה
"מי אני?", אדיפוס לא קיבל תשובה ישירה מאפולו אלא מתבשר שהוא עומד להרוג את אבא שלו ולהתחתן עם אמא שלו. אדיפוס פחד שמדובר בהוריו המאמצים לכן הוא ברח מן הממלכה. בבריחתו מקורינטוס, לארץ טבאי הגיעה כרכרה ממולו והרכב בכרכרה. ביקש מאדיפוס לפנות לו את הדרך. לאדיפוס שהיה נסיך ולא היה רגיל להתנהגות שכזו, נראתה מוזרה הבקשה שכן הוא לא הסכים לפנות את הדרך מתוקף היותו נסיך. הרכב הוציא חרב ורצח את סוסו של אדיפוס, אדיפוס נמלא כעס וחימה והוא רצח את הרכב ואת כל יושבי הכרכרה. אדיפוס המשיך בדרכו אך את הכניסה לעיר חסמה הספינקס הבנוי מגוף כלב, כנפי ציפור וראש של אישה. המפלצת הסכימה לתת מעבר בתנאי שאדיפוס יענה נכון על חידה. אדיפוס השיב נכון על החידה ולאחר מכן נעלמה הספינקס ואדיפוס הוכרז כגיבור הממלכה והוכתר למלך בכך שנישא למלכה יוקסטה (אשר בדיעבד הייתה אמו) ולהם נולדו ארבעה ילדים שני בנים ושתי בנות שהיו גם ילדיו וגם אחיו של אדיפוס.
ראה גם: שושלת אדיפוס במיתולוגיה היוונית
ב. העלילה של אדיפוס המלך: מבנה כללי, המאבק של אדיפוס לגלות את האמת:
מגיפה נופלת על העיר טבאי, העם פונה אל אדיפוס שיעזור ויושיע מן המגיפה הקשה. אדיפוס נשבע שיעשה כל שביכולתו על- מנת לעזור למצוא את רוצחו של המלך ולשים קץ למגפה. אדיפוס נפגש עם קראון (האורקל), ולאחר מכן הוא נפגש עם הנביא טרזיאס על- מנת לקבל מידע חיוני על רוצחיו של המלך, אך טרזיאס מעדיף לשמור על שתיקה והוא מסרב לגלות את אשר הוא יודע ואדיפוס מאשים אותו בקנוניה. אדיפוס רב עם קראון ויוקסטה מנסה לפשר ביניהם. (אדיפוס מתחיל לחשוד שהוא זה שרצח את ליוס כבר ברגע שיוקסטה מנסה לפשר בינו לבין קראון מפני שהיא מספרת לו שהרצח נעשה בצומת של שלוש דרכים אך היא סותרת את מחשבותיו של אדיפוס בכך שהיא מוסיפה שנאמר לה שהרצח נעשה ע"י שודדים רבים ולכן בשלב זה אדיפוס חושד אך פוסל לבסוף). מגיע שליח אך אדיפוס ויוקסטה מזלזלים בכוחם של האלים וחושבים שהנבואה היא שקרית. לאחר מכן מגיע הרועה שהיה העד היחידי לאירוע רציחת המלך בצומת שלושת הדרכים ותחילה הוא מסרב לגלות על ידיעותיו. בסוף הוא מגלה את האמת ואדיפוס מגלה את זהותו. יוקסטה מתאבדת למשמע האמת ואדיפוס מעוור את עצמו.
ג. מוטיב הראיה והעיוורון:
אדיפוס מתחיל את הסיפור כשהוא לא יודע את זהותו והוא נחשב עיוור מבחינה מטפורית. אדיפוס מעוניין לפתור את הרצח והוא ידוע לנו כאחד שפותר חידות. יוקסטה מעודדת את אדיפוס שלא יחקור. כשאר אדיפוס מגלה את הזהות שלו והופך את עצמו עיוור מבחינה פיזית הוא יודע מי הרוצח וכך הוא מגלה את אמת הנבואה ומאבד את הרצון לחקור.
עיוורון מטפורי (לא יודע את זהותו) ראיה מטפורית (רואה את האמת)
ראיה פיזית עיוורון פיזי (מעוור את עצמו)
רצון לחקור בשל אי ידיעה של זהותו ידיעה של הזהות ואי רצון לחקור
אדיפוס מביא על עצמו את האסון שלו. הוא היה יכול להפסיק לחקור, אך הוא המשיך לנבור ולחקור, וכך גילה את האמת המרה והביא על עצמו ועל משפחתו את הגילוי הנוראי.
במחזה משמשים הראיה והעיוורון בכדאי לאפיין את אדיפוס וטרזיאס, כאשר לכל אחד מהם יש פירוש אחר למושגים אלו. טרזיאס הנביא, מתחיל ומסיים כעיוור מבחינה פיזית אך רואה לאורך כל הסיפור מבחינה רוחנית "רואה בעיניי רוחו". מובן הראיה עבור טרזיאס הוא הבנת מסרי האלים וידיעת הגורל ומה עתיד לבוא.
אדיפוס מתחיל את המחזה כרואה מבחינה פיזית ורואה מבחינה שכלית. באמצע המחזה הוא מאבד את התבונה שלו ולכן נהפך עיוור מבחינה מטפורית מפני שהוא לא רואה את האמת. בסוף המחזה הוא מעוור את עצמו מבחינה גופנית מפני שהוא לא רוצה יותר לראות את האמת ואת גורלו. במהלך המחזה אדיפוס ויוקסטה מבטלים את ערך הראייה של הנביא ומעריכים רק את התבונה האנושית. בסוף המחזה מסתבר שהתבונה האנושית היא חסרת תועלת במקום שבו לא מצייתים לגורל ולאלים.
ד. אפיון הדמויות באדיפוס המלך לאורך שלבי העלילה:
ראו סיכום מורחב אודות דמויות ב"אדיפוס המלך".
1) אפיון של אדיפוס:
בתחילת הסיפור יש באדיפוס את הצימאון למידע, את ההשתוקקות והרצון לדעת, כאשר מגיעה ההבנה הוא מכחיש, הופך עצבני, מהיר חימה ומגזים בתגובותיו.
יש בו שחצנות ויוהרה (היבריס) אך בסוף בלית ברירה הוא משלים עם הגורל.
** הדחקה- אדיפוס מדחיק את הנבואה
** השלכה- ההשלכה הוא תהליך נפשי שבו הנפש מציגה את התכנים שהיא הדחיקה אבל היא לא מגלה לעצמה שהתכנים האלה שייכים לה אלא מייחסת אותם לגורם חיצוני. ההשלכה מתבטאת כאשר אדיפוס חושד בכל אחד בסביבתו פרט לעצמו.
הדמות של אדיפוס מאופיינת בכפילות. יש לו שני צדדים באישיות. יש האישיותו את הצד שיודע, ששואף לדעת ולחקור ויש את הצד המקולל והגורלי. באדיפוס ישנה גם יהירות מסויימת מפני שהוא חושב שהוא יודע הכל אך הוא נמצא במצב של "עיוורון מטפורי" מפני שהוא עיוור לגורלו. האופי של אדיפוס מתגלה כמי שמנסה לברוח מהאמת, אך כל-כך סקרן לגלות אותה, וכאן מתבטאת הניגודיות. במקום להבין שהראיות מופנות נגדו הוא מפרש אותן כאילו הן מפלילות אחרים. הידע של טרזיאס הוא גלוי וישיר של האמת ואילו הידיעה של אדיפוס דורשת טיעון מפורט בליווי ראיות ונימוקים. משום כך אדיפוס החוקר דוחה את האמת והופך לאדיפוס המכחיש.
2) אפיון של טרזיאס:
טרזיאס הוא עיוור מבחינה פיזית אך רואה את האמת. הוא נאמן לאלים ולא לבני האדם (למלכים) והוא בטוח בידע של האלים.
3) אפיון של יוקסטה:
יוקסטה שחצנית, היא מכחישה את כח האלים ומסתירה את האמת. מבחינתה אם מחיר האמת גבוה מדי עדיף לה לחיות בשקר.
המשותף לאדיפוס וטרזיאס הוא ששניהם רוצים לדעת אך בדרכים שונות.
המשותף לאדיפוס ויוקסטה הוא שהם מתכחשים לאלים וסומכים על כוחם של בני אדם, שכלם ותבונתם.
ה. קונפליקטים בין הדמויות באדיפוס המלך:
אדיפוס רוצה הוכחות מוצקות והוא איננו מאמין לעובדות ולהאשמות אשר הנביא טרזיאס זורק לחלל האוויר, הוא רוצה לראת את הראיות והוא מזלזל באיכות כוחה של הנבואה ומזלזל בטרזיאס עצמו.
אדיפוס רב ומתווכח עם יוקסטה כאשר היא אומרת לו להפסיק לחקור כשזה לא מועיל והוא חושב שהאמת יותר חשובה מאשר האיום על מעמדם.
ו. מהי ידיעה:
הרובד הנראה הוא שקר, הרובד הנסתר הוא אמת. מה שאדיפוס חי בחיי היום יום, יודע ורואה מתברר כשקר, ומה שהוא אינו יודע על עברו ועל גילוי הנבואה הוא אמת.
יש ניגוד בין הדרך של הנביא לדעת ובין הדרך של אדיפוס לדעת. הנביא מחזיק בידע אלוקי המתגלה בכל מיני אותות ואילו אדיפוס לעומתו מחזיק בתבונה ובידע האנושי.
טרזיאס מסרב לגלות את האמת, אם האמת מסוכנת, אך הוא איננו מצליח לשכנע את אדיפוס שבמקרה זה אי הידיעה היא לטובתו בלבד. סקרנותו של אדיפוס גוברת והוא איננו מוכן לוותר על החקירה. אדיפוס איננו מסוגל להבין את הידיעה של טרזיאס לא רק מפני שהוא מחזיק מהתבונה יותר מאשר מידע האלים אלא גם משום שהוא מכחיש, אדיפוס דוחה את האמת של טרזיאס מפני שאין בה הוכחות מוצקות, טענות ונימוקים.
בשלב העימות בין אדיפוס לטרזיאס ובשלב שבא מייד לאחר מכן של ההאשמות של אדיפוס כלפי קראון, תומכת המקהלה באדיפוס. המקהלה זוכרת כיצד הציל אדיפוס את העיר מן הספינקס וגאל אותה מייסוריה ולכן לעולם לא תחשוב שאדיפוס הוא נבל. בכל מה שנוגע לויכוח עם קראון, מנסה המקהלה להרגיע את קראון ולהוציא את אדיפוס צודק שכן דיבר מחוסר שיקול דעת, או שמא יצאו הדברים מפיו בגלל כעס ותסכול.
לאחר שקראון מנסה להוכיח חפותו ואדיפוס חוזר על ההאשמות קראון נאום נאום הגנה ובשלב זה המקהלה נוטה לצד קראון. המקהלה יודעת שהמסקנות של אדיפוס נמהרות ולא מבוססות.
יוקסטה מנסה לפשר בין אדיפוס לקראון ומסבירה שהמגיפה כעת יותר חשובה מן הויכוח.
יוקסטה מנסה לברר על מה היה הריב והמקלה מנסה להתחמק משאלותיה ולהשכיח את הבעיות.
המקהלה נשבעת אמונים למלך ומהללת את תבונתו וכשרון הנהגתו כאילו שהוא לא הוכיח לפני כמה רגעים שהוא יהיר, עצבני ועקשן, אך מעשיה אלו של המקהלה נעשים על- מנת להשכיח את כל מה שקרה.
אדיפוס מספר ליוקסטה את האשמותיו של הנביא ויוקסטה מרגיעה אותו ומסבירה שהנבואות של הנביא אינן מדויקיות.
הדברים של טרזיאס מבלבלים את כולם והם אלה שיוצרים את ההתרחשויות והריבים, אך למרות הכל כולם שומרים על נאמנותם לאדיפוס. בסוף המחזה המקהלה מכה על חטאיה. היא מתחרטת ורוצה לכפר ולכן חוזרת אל האלים.
ז. סופיותו של האדם אל מול עוצמת האלים:
הכוונה לכך שהאדם כפוף לגורל, אולם הוא מנסה באמצעות תבונתו לשלוט ולדעת מה יעלה בגורלו. אם הוא יגזים הרי שיהיה זה חטא היוהרה (היבריס) ואז הוא יפסיק להכיר באלים ולסמוך על תבונתו בלבד. אבל כל כמה שידחיק בסופו של דבר יתפרץ הגורל שקבעו האלים.
הכוונה היא שכאשר ליוס שומע על הנבואה, תחילה הוא מנסה לא לבוא במגע עם אשתו בכדי לא לגרום לה להרות, אך הדבר מתבצע בסופו של דבר וכשנולד להם בן הוא מנסה להרוג אותו, אך יש מי שחס על חייו. כאשר אדיפוס בבגרותו שומע על הנבואה הוא חושש שמדובר בהוריו המאמצים שחשב אותם לאמיתיים ולכן הוא כביכול בורח מן הנבואה בכך שהוא בורח מהורי, מה שמוביל אותו ישירות להוריו האמיתיים ולהגשמת חלקה הראשון של הנבואה- רצח אביו ולימים קיום כל חלקיה של הנבואה. מה שאנו למדים מכך שלא חשוב עד כמה ינסה האדם לברוח מגורלו בעזרת תבונתו, הוא לעולם לא יצליח, שכן גורלנו נקבע לנו מראש ולעולם לא נצליח לברוח ממנו.
ח. המקהלה, תפקידיה השונים באדיפוס המלך והאופן שבו היא באה לידי ביטוי:
תפקיד המקהלה הוא לשקף את רגשות הקהל והעם ולפרש את מה שקורה על הבמה.
המקהלה משמשת גם כפרשן וכשופט והיא באה במתן עזרה וייעוץ בין הדיאלוגים של הדמויות ובסוף כל קטע משמעותי ישנו פרודוס שהוא כניסתה של המקהלה בפעם הראשונה. ישנו הסטסימון שהוא שיר המקלה וחלק המפריד בין הפרקים אשר בא במטרה להסביר ולפרשן לקהל את ההתרחשויות על הבמה. וישנו האקסודוס אשר משמעותו הוא השיר שבו המקהלה יוצאת מן הבמה.
ט. המשגה הגורלי של אדיפוס והחטא המחמיר את עונשו:
המשגה הגורלי של אדיפוס הוא שהוא תמיד ניסה לברוח מעול הנבואה או שניסה להכחיש את כוחה של הנבואה וכח האלים. הוא אף פעם לא ניבה להתמודד פנים אל מול פנים עם העובדות, אלא רק הכחיש וברח כל הזמן. אדיפוס בורח מקורינתוס, בורח מגורלו.
החטא שחטא אדיפוס הוא חטא ה-היבריס, חטא היוהרה, החטא שמבטא אי הרכה באלים. אדיפוס ממשיך לחקור למרות ההזהרות השבות ונשנות אליו מדמויות שונות במחשבה שתבונתם האדם עולה על כוחם של האלים ואדיפוס רק הופך שחצן ויהיר יותר ויותר עם הכחשתו לכוחה של הנבואה.
י. מושגים:
1) אירוניה טראגית- מצב שבו יש ניגוד בין משמעויות הדברים מנקודת מבט של הדובר ובין המשמעות שלהם מנקודת מבט שלנו, הקוראים.
2) היבריס- יוהרה, שחצנות. חריגה של האדם מהמקום שלו.
(המחשבה שמגיע לו יותר ממה שבאמת מגיע לו או שהוא שווה יותר ממה שהוא באמת). אדיפוס חושב שהוא לא אדם שכפוף לאלים אלא שהוא יכול לדאוג לעצמו.
3) הדחקה- אדיפוס מדחיק את הנבואה מפני שהוא איננו מאמין לכך שהוא זה הרוצח.
4) השלכה- ההשלכה הוא תהליך נפשי שבו הנפש מציגה את התכנים שהיא הדחיקה אבל היא לא מגלה לעצמה שהתכנים האלה שייכים לה אלא מייחסת אותם לגורם חיצוני.
למשל: אדם שהוא אנוכי או עצלן יאשים באנשים מסביבו שהם אנוכיים או עצלנים גם כשהם לא כאלה. ההשלכה מתבטאת כאשר אדיפוס חושד בכל אחד בסביבתו פרט לעצמו.
5) תסביך אדיפוס- תסביך אדיפוס הוא מושג בפסיכולוגיה. רגשות מודחקים של ילד כלפי ההורה שאינו בן מינו (במקרה שלנו אדיפוס ואמו) וזהו שלב תקין בהתפתחות שתואר לראשונה ע"י פרויד. בסוף התהליך נעלמת התחושה המינית כלפי ההורה מן המין השני וגוברת ההזדהות עם ההורה מאותו מין. משערים שעצירת ההתפתחות בשלב האדיפלי אחראית לבעיות מיניות ולהתנהגות נוירוטית אחרת.
יא. תגובות הצופה בטרגדיה:
פחד וחמלה- בתיאוריה של הטרגדיה ע"פ אריסטו, אמורים המראות הנוראיים לעורר בצופים תחושות של הזדהות ורתיעה (דחייה) ההזדהות מושגת מכך שהגיבור של הטרגדיה גם הוא אדם כמו הצופים. הרתיעה מורגשת משום שהגורל של הגיבור הוא נוראי ושונה מכל מה שיכול לקרות לאדם רגיל, יש בו איום על הסדר הטוב ועל מהלך העניינים התקין. כאשר הטרגדיה מציגה מצב שבו הסדר שהאלים השליטו מעורער מן היסוד או מצב שבו בני אדם סובלים יותר מדי ובעינינו שלא באשמתכם, מעוררת בצופים תחושה של חוסר בטחון.
התוצאה: תחושה של טיהור= קתארזיס.
אישור מחדש של ערך האדם וכדאיות חייו.
יב. ארבעה אופנים של אירוניה טרגית:
- הצופה יודע יותר מאשר יודע גיבור המחזה- לצופה ברור יותר ויותר שאדיפוס צועד, עצום עיניים לקראת סופו הטרגי.
- הגיבור פועל בניגוד למה שראוי ונבון שיפעל לטובתו- אדיפוס עצמו מוביל את מהלך החקירה ומביא על עצמו את אסונו.
- דמויות המחזה "אדיפוס המלך" מעומתות זו כנגד זו בדרך אירונית- טרזיאס העיוור הוא הרואה, ואדיפוס הוא עיוור לדבריו. לאחר שאדיפוס רואה ומגלה את האמת כעונש על עיוורונו המטפורי הוא מעוור את עצמו מבחינה פיזית.
- ישנה סתירה גלויה בין הערכת הגיבור את מעשיו ובין מה שידיעת העלילה מגלה- ישנה סתירה גדולה בין כוונותיו הטהורות והמוסריות של אדיפוס להציל בין היתר את העיר מטומאה, ובין התוצאה הטרגית של התגלית, שאדיפוס הוא בעצמו הטומאה.
סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים לבגרות בספרות באתר. ראו גם: