זכויות חברתיות הן זכויות יסוד בדמוקרטיה, חלק מזכויות האדם והאזרח ועקרונות המשטר הדמוקרטי אך הן אינן חלק מהזכויות הטבעיות וכל מדינה מחליטה אילו זכויות חברתיות היא מעניקה לאזרחים שלה.
1. זכויות חברתיות הן זכויות המוענקות על ידי המדינה ליחיד כאזרח.
2. הן אינן חלק מן הזכויות הטבעיות ולכן המדינה יכולה לשנות ולבטל אותן.
3. לכל מדינה יש את הזכות להפעיל שיקול דעת בקביעת ומתן השירותים הנובעים מן הזכויות החברתיות.
סוגי זכויות חברתיות
הזכות לרמת חיים – הזכות לרמת חיים היא הזכות לחיות ברמה קיום סבירה המהווה את המינימים לקיומו של האדם בהתאם לסטנדרט שהמדינה קובעת. הזכות לרמת חיים יכולה להיות מובטחת על ידי מימון של המדינה של מוצרי יסוד, קצבאות רווחה כמו השלמת הכנסה, קצבת ילדים, קצבת זקנה, דמי אבטלה ועוד.
הזכות לדיור – הזכות לדיור קובעת כי לכל אדם יש את הזכות למגורים נאותים ולקורת גג מעל לראשו. המדינה יכולה להבטיח את הזכות לדיור בדרכים שונות כמו דיור ציבורי, מתן הלוואות ומשכנתאות מוזלות, מימון בנייה ועוד.
הזכות לטיפול רפואי – לכל אדם יש את הזכות לחיות חיים בריאים ולקבל טיפול רפואי הולם, המדינה אחראית לספק לאזרחים שלה שירותי בריאות ולהבטיח כי יקבלו את הטיפול שדרוש להם. המדינה מבטיחה את הזכות לטיפול רפואי על ידי ביטוח בריאות ממלכתי שמבטיח טיפול רפואי גם למי שאין לו יכולת לשלם בעבורו.
זכויות עובדים ותנאי העסקה – זכויות עובדים ותנאי העסקה מתייחסות אל היבטים שונים של העסקה של עובדים ובהם שכר מינימום, תנאי עבודה נאותים, הגבלת מספר שעות העבודה, הבטחת שכר שווה עבור עבודה שווה. זכויות אלו כוללת בין היתר גם את הזכות לחופש השביתה.
הזכות לחינוך – הזכות לחינוך קובעת כי למדינה יש אחריות להבטיח כי לכל ילד בעל אזרחות תנתן האפשרות לקבל השכלה בסיסית ולרכוש ערכים, כלים ומיומנויות שיסייעו לו בחייו כאזרח וכאדם פרטי ועצמאי. כל מדינה דמוקרטית קובעת את הדרכים שלה להבטיח את הזכות לחינוך ובישראל היא באה לידי ביטוי על ידי חוק חינוך חובה חינם (שנשחק עם השנים).
הנושא של זכויות חברתיות הוא עניין לויכוח בין הגישה הסוציאל דמוקרטית והגישה הליברלית בדמוקרטיה. הגישה החברתית גורסת כי הזכויות האלו שקולות לזכויות הטבעיות כחלק מזכויות האדם והאזרח מבחינת המחוייבות של המדינה לדאוג להן ואילו הגישה הליברלית טוענת כי יש להבחין בין זכויות טבעיות לבין זכויות חברתיות שנתונות לשיקולה של כל מדינה והאילוצים הכלכליים שלה.
ראו גם: זכויות חברתיות- כלכליות, זכויות חברתיות – הגדרה
הגדרה: זכויות חברתיות-כלכליות הן זכויות שנועדו להבטיח רמת קיום אנושית וסבירה לכלל אזרחי המדינה. זכויות אלו לא מוגדרות כזכויות טבעיות, אלא כמוענקות. כלומר, כל מדינה מחליטה אם ובאיזו מידה להעניק אותן.
5 הזכויות הכלכליות-חברתיות הן חינוך, בריאות, רמת חיים, תנאי העסקה וזכויות עובדים, דיור.
זכויות כלכליות-חברתיות
הזכות לחינוך – זכותו של הפרט לקבל השכלה, מידע ומיומנויות אישיות וחברתיות, כך שיוכל לספק את צרכיו בעתיד ולהיות אזרח עצמאי.
הזכות לבריאות – זכותו של הפרט לחיות בגוף בריא ושלם, לקבל את השירותים הנחוצים לשמירה על בריאותו, ואם חלה, או נפצע – לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש להחלמתו. (שונה מהזכות לחיים ולביטחון).
הזכות לרמת חיים – הזכות לחיות ברמה סבירה ואנושית, כתנאי לקיומו של אדם חופשי, המסוגל לחשוב ולקבל החלטות הגיוניות. זכות זו ניתנת למימוש, בין השאר, באמצעות סובסידיות שהן מימון ממשלתי של חלק מעלות מוצרים חיוניים – לחם, חלב, תחבורה ציבורית ועוד או מתן קצבאות רווחה שונות – אבטלה, זקנה, השלמת הכנסה ואחרות.
הזכות לתנאי העסקה וזכויות עובדים – הזכות לעבודה והגנה מפני אבטלה. זכות זו כוללת גם מרכיבים, כגון הגבלת מספר שעות עבודה, שכר מינימום, שכר שווה בין גבר לאישה הממלאים אותו תפקיד ועוד. (שונה מחופש העיסוק).
הזכות לדיור – זכותו של הפרט לקורת גג ולמגורים נאותים. הסיוע מהממשלה יכול להינתן באמצעות דיור ציבורי לחסרי בית, מענקים לרכישת דירה, הלוואות לדיור בתנאים נוחים, מימון בנייה, לשם הוזלת מחירי הדירות ועוד.
שימו לב: למרות שזכויות אלו לא מוגדרות כטבעיות, יש הטוענים שחובתה של המדינה להעניק אותן לאזרחים, משום שאם לא יינתנו להם, למשל, קורת גג, חינוך, או רמת חיים סבירה, לא יוכל באמת להתקיים שוויון הזדמנויות, או שוויון פוליטי בין האזרחים במדינה.
ראו גם: זכויות חברתיות – הגדרה, מה ההבדל בין זכויות טבעיות, זכויות חברתיות וזכויות מיעוטים
