תועלתנות היא אחת התיאוריות המוסריות החשובות והמשפיעות ביותר של התקופה המודרנית. אחד המקורות החשובים של התועלתנות היא הגותו של הפילוסוף דיוויד יום (1711-1776) וכתביו מאמצע המאה ה -18. אבל הניסוח הקלאסי של התועלתנות נמצא בכתביהם של הפילוסופים האנגלים ג'רמי בנת'אם (1748-1832) וג'ון סטיוארט מיל (1806-1873).
תועלתנות היא תיאוריה עמוקה ורבת פנים, אך ניתן לגשת אליה דרך שלושה עקרונות יסוד:
1 . העונג או האושר הוא הדבר היחיד שיש לו באמת ערך פנימי.
התועלתנות מקבלת את שמה מהמונח "תועלת", אשר בהקשר זה אינו מתכוון ל"שימושי" אלא משמעו הנאה או אושר. לומר שלמשהו יש ערך מהותי פירושו שהוא פשוט טוב כשלעצמו ולא כאמצעי למטרה. בעוד שמסור יכול לשמש אותנו על מנת לנסר, אושר או שמחה הם תכלית עצמם. בעבור מיל הנאה ואושר הם התכליות היחידות שאנחנו באמת מעריכים, וכל שאר הדברים החל מיופי, חברות, כסף, בריאות וכדומה הם רק דברים שנועדו לשרת את ההנאה והאושר שלנו. אבל ההנאה והאושר הם ייחודיים בכך שהם מוערכים אך ורק למען עצמם ואין צורך לתת הצדקה לכך שעדיף להיות שמח מאשר עצוב.
2. פעולות הן נכונות במידה והן מקדמות אושר ושגויות אם הן מייצרות אומללות.
עקרון זה התועלתנות נתון בדיון הוא הופך את התועלתנות לתוצאתנות האומרת שמוסריות הפעולה נקבעת על ידי השלכותיה. עקרון זה קובע כי ככל שנוצר יותר אושר בקרב אלה המושפעים מהפעולה, כך הפעולה טובה יותר. אז, אם כל שאר התנאים שווים, עדיף לתת מתנות לחבורת ילדים שלמה מאשר לתת מתנה לאחד בלבד. באופן דומה, הצלת שני חיים עדיפה על הצלת חיים של אדם אחד.
זה נשמע די הגיוני, אבל העיקרון שנוי במחלוקת מכיוון שאנשים רבים היו אומרים שמה שקובע את מוסריות הפעולה הוא המניע העומד מאחוריו (ר' דאונטולוגיה מול תוצאתנות).
3. האושר של כולם שווה
זה עשוי להראות כעיקרון מוסרי ברור למדי, אבל כאשר הוא הוצג על ידי בנת'אם (בצורה, ""כל אחד נספר פעם אחת, אף אחד לא יותר מאחד") זה היה די קיצוני. לפני מאתיים שנה הייתה זו השקפה נפוצה שחיים מסוימים, והאושר שהם הכילו, פשוט חשובים וערכיים יותר מאחרים. למשל, חייהם של עבדים היו חשובים יותר מאנשים משועבדים; טובתו של המלך הייתה חשובה יותר משל האיכר.
אז בתקופתו של בנת'אם, עקרון השוויון הזה היה מתקדם מאוד. הוא עמד מאחורי הקריאות לממשלה להעביר מדיניות שתועיל לכולם באותה מידה, לא רק לאליטה השלטת. זו גם הסיבה לכך שהתועלתנות רחוקה מאוד מכל סוג של אגואיזם. תועלתנות לא אומרת שאתה צריך לשאוף למקסם את האושר שלך. במקום זאת, האושר שלך הוא רק של אדם אחד ואין לו משקל מיוחד.
