שאלת ההוויה היא הנושא המרכזי בכל הפרויקט הפילוסופי של מרטין היידגר. בניגוד לפילוסופים רבים לפניו, שלקחו את מושג ההוויה כמובן מאליו, היידגר ביקש לחקור מה באמת משמעות הדבר להיות ולהתקיים. עבודתו, במיוחד ב"הוויה וזמן", היא בחינה מקיפה של שאלה זו.
היידגר מתחיל בהצבעה על כך שלאורך ההיסטוריה של הפילוסופיה, שאלת ההוויה (Sein) הוזנחה. בעוד שפילוסופים התמקדו במאפיינים ובקיום של ישויות מסוימות (Seiendes), הם התעלמו מהשאלה היסודית יותר: מה משמעות הדבר להיות? היידגר מכוון מחדש את הדיון מהתמקדות בישויות בודדות לחקירה של טבע הקיום עצמו. השאלה היסודית שלו היא, במילים אחרות, מה זה אומר להיות קיים?
בעבודתו המוקדמת, היידגר הציג את המושג של Dasein, המתורגם לעברית כ"היות-שם", מונח שהוא משתמש בו כדי להתייחס לאופן ההוויה האנושי. Dasein הוא ייחודי ביכולתו לשאול על קיומו שלו ולהבין את ההוויה. היידגר טוען שדרך ה-Dasein שאלת ההוויה הופכת לנגישה כי בני אדם הם היצורים שיכולים להרהר במשמעות הקיום.
היבט מרכזי בפילוסופיה של היידגר הוא דחייתו את הרעיון שההוויה היא מושג סטטי. במקום זאת, הוא רואה את ההוויה כמשהו דינמי, משהו שמתפתח לאורך הזמן ופתוח כל הזמן ללבוש צורות ומשמעויות חדשות. ההיבט הזמני הזה של ההוויה הוא קריטי להבנת הפילוסופיה שלו. ההוויה אינה רק תכונה של דברים; היא משהו שקורה, משהו שחושף את עצמו לאורך זמן. הקיום הוא תמיד קיום בזמן.
חקירה זו של ההוויה חורגת מעבר לדיונים מטאפיזיים מסורתיים, שלעתים קרובות מתמקדים בקטלוג והגדרת ישויות. הגישה של היידגר, במיוחד ב"הוויה וזמן", מציעה שינוי רדיקלי מהשקפות מוקדמות אלה, ומציעה שעלינו להבין תחילה את טבע ההוויה עצמה לפני שנוכל להבין באמת כל ישות בודדת. הבנת מהות הקיום צריכה לבוא לפני הבנה של כל קיים ספציפי במציאות.
מושג ההוויה של היידגר קשור גם עמוקות לרעיונותיו על אמת ושפה, כפי שנחקר בעבודותיו המאוחרות. הוא מציע שההוויה נחשפת דרך השפה ושהאמת אינה רק עניין של נכונות אלא של חשיפה או הסרת הסתר (aletheia). הבנה זו של ההוויה כמשהו שחושף את עצמו היא מרכזית לכל הפרויקט הפילוסופי שלו.
