תקשורת כתרבות: תרבות בפעולה: סמלים ואסטרטגיות – סווידלר

סווידלר (1986)- תרבות בפעולה: סמלים ואסטרטגיות

 

ארגז כלים

\ /

אסטרטגיות          פעולה

\ /

חיים יציבים         חיים לא יציבים

 

סוידלר מנסה לבחון את היחסים שבין ערכים ואמנות של אנשים לבין הפעולות שלהם בפועל, לבין ההתנהגויות שלהם.

המאמר מתחיל בנסיון לבחון ערכים של אנשים, לנסות להבין במה הם מאמינים ובמקביל לבחון מה הם עושים, במה הם עוסקים ובמה הם מאמינים והיא מצאה חוסר התאמה בין אמונות האנשים והערכים אותם הם תופסים כחשובים, לבין התנהגותם בפועל. היא נותנת דוגמא לכך שאנשים רבים חושבים שהשגיות, תחרותיות וערכים של הצלחה הם ערכים מאוד חשובים, אך הם לא מיישמים את זה בפועל. יש פער בין הערכים לבין ההתנהגויות וכמובן יש הבדלים בין האנשים. מתוך התובנה הזאת, סווידלר מחליטה לבדוק מה קורה בתהליך, מה קורה בתרבות ואיך אנשים מתנהגים בתוך התרבות.

היא טוענת שלכל חברה, תרבות, יש ארגז כלים. כלומר, התרבות משמשת מאגר משתנה  של סמלים, דימויים, סיפורים, טקסים, נורמות, ערכים, השקפות עולם שבעצם בני התרבות משתמשים בהם בחיי היומיום שלהם וגוזרים מזה, יוצרים מזה אסטרטגיות פעולה. אסטרטגיות הפעולה הם ארגון של פעולות שונות של הפרט להשגת יעדים. הטענה היא שלכל חברה ותרבות יש ארגז כלים, מאגר מקובל המשתנה ועובר תהליך דינמי, אך במאגר הזה יש נורמות וערכים. הארגז הוא מעין קביעה תרבותית חברתית, לכל חברה יש מאגר סמלים מקובלים, נרטיבים, נורמות, סיפורים, שהחברה מגבשת לעצמה מתוך תהליך חברתי ממשוך  והוא מהווה בסיס שממנו אנשים שואבים את אסטרטגיות הפעולה שלהם באופן אישי. אם מקובל ונורמטיבי שמתגייסים לצבא, זה סוג של ערך, של נורמה, של קביעה מקובלת הנמצאת בארגז הכלים כנורמטיבית, כמקובלת. כל אחד, מתוך הסיטואציה הזו גוזר לו מארגז הכלים את הפעולה האישית שלו. כלומר, באופן טבעי בגיל 18 מתגייס לצבא. כלומר, יש נורמות מקובלות, יש תבניות מקובלות בתוך כל חברה ותרבות המייצגות אותה. לא מדובר רק בהתנהגויות אלא גם במיתוסים, נרטיבים וכל מיני סוגים של דימויים ועיסוקים. התפקיד של אמצעי התקשורת, הוא לייצג את אותו ארגז כלים מקובל וגם לייצג את אסטרטגיות הפעולה האפשריות מתוכו. התקשורת על כל תכניה, ולאו דווקא חדשות, מייצגות את הערכים המקובלים בחברה והדרכים להתנהג בחברה הזו – מה מקובל/לא מקובל.

סווידלר טוענת שאסטרטגיות הפעולה משתנות בין אנשים, בין סיטואציות והיא מבחינה בין שתי סיטואציות חברתיות מרכזיות: חיים יציבים וחיים לא יציבים. כלומר, חברה נתונה בתהליך ההתפתחות שלה, יש לה מצבים של יציבות וחוסר יציבות ממבטים שונים – תחום מסויים הוא יציב/לא יציב בנקודת זמן מסויימת.

במצב של חיים יציבים – אנשים בוחרים את אסטרטגיות הפעולה שלהם מתוך מסורת, שיגרה, סוג של קיבעון. ממשיכים בריטואל מקובל, שגרתי ונוח. אנשים מתנהלים לפי מה שהם מכירים, לפי מה שאנשים התנהלו לפניהם ואין כאן שום חשיבה.

במצב של חיים לא יציבים –  שיש שינוי כלשהו, תחושה של חוסר וודאות, חוסר מוכרות. אזי קורים 2 דברים: 1. עולות אסטרטגיות פעולה חדשות או שונות. יש מקום, ייצוג לאפשרויות שונות מהמקובל. לדוגמא: התקשורת, במקרה שלנו, מייצגת אסטרטגיות פעולה חדשות שלא היו קיימות עד עכשיו, ומהצד השני, הפרטים, האנשים בחברה נדרשים לתהליך חשיבה מחדש. יש מודעות והבנה שהמצב שונה ממה שהיה וזה מצריך הערכות וחשיבה, מצריך בחינה של אסטרטגיית הפעולה שנקטנו בה עד עכשיו, האם היא מתאימה למצב החדש? כלומר, יש תהליך מודע לקביעת אסטרטגיית הפעולה המתאימה.

מה קורה במצב של שינוי וחוסר וודאות? ברוב המקרים דבר זה יוצר תחושה של פחד, אי וודאות ורובנו מעדיפים ללכת עם העדר, לעשות את המקובל, לחזור לקולקטיב ולחפש את מה שרוב האנשים עושים, שזה בדרך כלל ללכת עם האידיאולוגיה המרכזית, עם נותני הטון.

כלומר, מצד אחד התקשורת או החברה מייצגת אסטרטגיות חדשות שלא היו. מהצד השני אנו כפרטים, נדרשים לחשיבה מחדש.

סווידלר מנסה להבין עד כמה יש לנו חופש בחירה. אצל קארי אין לנו חופש בחירה מאחר ואנו בכלל לא מודעים לכך שאנו בתוך המים. היא טוענת שבמצב של יציבות, לכאורה יש לנו חופש בחירה אולם ברוב המקרים איננו משתמשים בו. הרי אמרנו שאנו עושים דברים מתוך מסורת, מתוך קיבעון ואיננו עוצרים לחשוב. במצד של חוסר יציבות, לכאורה יש לנו חופש בחירה, אנו יכולים להחליט איזו אסטרטגית פעולה מתאימה לנו ולנקוט באסטרטגיה חדשה. למרות זאת, סוידלר טוענת שבמצב עניינים כזה רובנו נוטים לוותר על חופש הבחירה. חופש הבחירה הזה הוא מאוד מוגבל כי רובנו נעדיף לא לנקוט באסטרטגיות חדשות, לא מקובלות. המסקנה – בשני המקרים חופש הבחירה קיים אם כי מוגבל.

באופן כללי יש לנו מגבלה נוספת וזה "ארגז הכלים" – אנחנו מוגבלים למה שקיים בחברה שלנו  בתוך ארגז הכלים. אין לנו בחירה מחוץ לארגז הכלים מאחר וכולנו מקובעים למה שקיים בחברה שלנו.

דוגמאות: 1. שירות צבאי –בארגז הכלים שלנו, במדינת ישראל יש נורמות מאוד מקובלות של גיוס לצבא. מדינה הנמצאת בסכנה קיומית, חובתו של כל אזרח למלא את חובתו למדינה ולהתגייס לצבא. במצב של יציבות, כל בן 18 מתגייס לצבא,ולא משנה לאיזה חייל אם כי גם זה נקרא סוג של בחירה. במצב של חוסר יציבות ביטחונית ושינוי, אנחנו מתחילים לחשוב מחדש האם צריך להתגייס, האם זה נכון להתגייס, האם פעילותו של הצבא צודקת? בתקופת מלחמה, רוב האנשים יתגייסו יותר, אסטרטגיית העדר. מצד שני יכולות להופיע אסטרטגיות פעולה חדשות, למשל. מה שקרה באינתיפדה השניה – הסרבנות. תופעת הסרבנות היא דוגמא לאסטרטגיית פעולה אלטרנטיבית במצב של חוסר יציבות  כאשר התחילו לעלות קולות, שאלות מה אנחנו עושים שם? כמה זה מוסרי מה שאנחנו עושים שם? כמה זה באמת משרת את האידיאולוגיה האמיתית של לשמור ולהגן על עמנו וכמה אנחנו בעצם פוגעים באוכלוסייה חפה מפשע? במצב של חוסר וודאות מתחילות לעלות שאלות. קרה משהו שערער את הביטחון ואז אנשים התחילו לחשוב על אסטרטגיות פעולה חלופיות.  בשורה התחתונה, אנשים המשיכו להתגייס, המשיכו לשרת במקום שבו הורו להם – תופעת העדר ממשיכה לעבוד. אולם, התהליך הוא אחר.

יש מצבים שבהם הנורמה משתנה. גם ארגז הכלים משתנה עם הזמן – הנורמות והערכים שלו השתנו עם הזמן. במקרים רבים הנורמה לא משתנה בארגז אולם בגלל שהמצב לא יציב נוצרות אסטרטגיות פעולה שונות סביב אותה נורמה. יש מצבים בהם הנורמה עצמה משתנה ואז ארגז הכלים עצמו משתנה ואז שוב נקבעות אסטרטגיות חדשות.

2. המשפחה – בארגז הכלים יש נורמות ברורות לגבי מה זאת משפחה. מה מקובל שתהיה משפחה – אבא, אמא, ילד, כלב. עם השנים, ובמקרה זה גם ארגז הכלים משתנה, מתחיל שינוי. היום יש התייחסות יותר מורכבת למושג משפחה. מה המבנה של המשפחה? האם משפחה חד הורית היא פחות טובה ממשפחה רגילה? האם משפחה חד מינית היא פחות טובה? מתחילות להיווצר נורמות וערכים המאפשרים 'להרחיב' את המושג משפחה.  יש היום תהליכים טכנולוגיים רבים, למשל שאישה יכולה להיכנס להיריון ללא בן זוג, נושא בנק הזרע וכד'. נוצר מצב של חוסר יציבות. המשפחה המסורתית לא ממשיכה להיות הנורמטיבית, המרכזית. בוגרים שואלים את עצמם האם להתחתן או לא? לחיות עם בן זוג ללא נישואין? להיות משפחה חד הורית? אולי חד מינית? וכד'. כלומר, יש פתאום אסטרטגיות חדשות וכל אחד יכול לשאול את עצמו באם  הוא ימשיך לנהוג כמסורתי וכמקובל או אם הוא ינקוט באסטרטגיה חדשה. רוב הזוגות עדיין הם משני המינים, מתחתנים על ידי הרבנות וכו'.

לסיכום: סווידלר טוענת שאסטרטגיות פעולה הן תוצר תרבותי משמעותי שמייצג ערכים בחברה כאשר התרבות מספקת יכולות להבניית אסטרטגיית פעולה אפשריות בהקשרים משתנים, בנסיבות משתנות, ביחסי הגומלין שבין התרבות והתקשורת לחברה. אולם, גם במקרים של יציבות וגם במקרים של חוסר יציבות, יכולת הבחירה של הפרטים היא מצומצמת. בדרך כלל החלופות פחות מתקבלות על הדעת. יש חופש פעולה המוגבל על-ידי הארגז ומוגבל מתוך התהליך, אך הוא קיים. והתהליך הוא שונה – גם אם החלטתי לנקוט באסטרטגיה המקובלת, לפניכן בחנתי את הנושא, חשבתי על זה שוב והגעתי למסקנה אני רוצה ללכת על המקובל. אנו רואים שיש לפרט מקום בתהליך, יש לו חשיבה ובחירה.  למרות זאת בסופו של דבר, בדרך כלל, הוא יחליט לעשות מה שהרוב עושים שזה המוכר והרגיל.

חזרה אל: תקשורת כתרבות

תקשורת המונים – סיכום

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: