אריך פרום (1900-1980) היה פסיכולוג חברתי ופילוסוף יהודי-גרמני שמתח ביקורת על החברה הקפיטליסטית המודרנית על בסיס טיעונים מרקסיסטיים ופרוידיאניים. יותר מכל דבר אחר התעניין פרום ביחסים בין אנשים, בין אם אלו במסגרת של מדינות וחברות ובין אם במסגרת האינטימית של אהבה
כפסיכואנליטיקאי, פרום ביסס רבות מהתיאוריות שלו על הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד. במקביל הוא הושפע גם מרעיותיו של קרל מרקס והמרקסיזם, אך היה ביקורתי מאוד כלפי מה שהתרחש בזמנו בברית-המועצות. .הסיווג ההגותי המובהק ביותר של פרום, כחלק באסכולת פרנקפורט, הוא של ניאו-מרקסיזם.
Having מול being
אחד הנושאים המרכזיים ביצירתו של אריך פרום היה הניתוח הפסיכולוגי של החברה הקפיטליסטית. כמו שפרויד ניתח את הפרט, פרום כיוון לנתח חברות ומערכות כלכליות שלמות. ביצירות ביקורתיות כמו "מנוס מחירות" מתאר פרום את האופן שבו הקפיטליזם המודרני מאמלל בני-אדם. אחד מטענותיו הבולטות היא כי הקפיטליזם מדגיש את קיומו כבעלי "דברים" וגורם לנו להזניח דבר בלתי-סחירים כמו האישיות, ה"הוויה" והנשמה שלהם.
פרום מבחין בין שתי צורות של קיום אנושי. אנחנו יכולים להיות הקיום שלנו (Being) או להיות הבעלות שלנו (Having). בצורת הbeing אנחנו תופסים את עצמנו במונחים של יכולות, רצונות, רגשות וכדומה, בזמן שב-having המהות שלנו היא צרכנית.
אריך פרום והבריחה מחופש
באחת מיצירותיו הנודעות ביותר, "מנוס מחופש", פרום טוען כי חופש וחירות שאנחנו נוטים לתפוס כדברים חיוביים עלולים למעשה להוות איום גדול עלינו. חברות ששולטות במידה רבה בחברים שלהם אולי לוקחת מהם את החופש, אבל הן נותנות להן בתמורה ביטחון, יציבות והגדרה ברורה של מקומם בעולם. אך בחברה המודרנית כל אלו נעלמו והאדם "נידון להיות חופשי". ההכרח לבחור את מרבית ההיבטים של חיינו – עבודה, חברים, סגנון חיים ועוד – משליך אותו לאי-שקט, חרדה וספקות עצמיים תמידיים.
לדברי פרום, החופש לבחור את מי שאנחנו יכול לפעמים להיות כל כך מעורר חרדה שבני אדם "נסים" ממנו. המנוסה היא אל קונפורמיות חברתית, דמויות סמכותיות ואפילו מערכות טוטליטריות.
אמנות האהבה
בחיבורו המפורסם "אמנות אהבה" טען פרום כי אהבה איננה איזה רגש שמיימי אלא מיומנות שיש לרכוש ולתרגל. פרום מנתח את הצורך האנושי באהבה בתור צורך באחדות בתור עולם של פיצול וריחוק. הוא מסביר כי אהבה היא הכוח המניע את העולם וחוזר אחרונה אל יחסינו עם ההורים שלנו כדי למצוא את יכולתנו לאהוב אחרים.
הטענה המרכזית של פרום ב"אמנות האהבה" היא שכדי לאהוב אחרים עלינו להיות מסוגלים לאהוב את עצמו באופן שאיננו אנוכי אלא ממוקד בנתינה, אחריות ומחויבות לאחר.
פרום וביקורת הטכנולוגיה
חלק משמעותי מהגותו של פרום, כמו פילוסופים רבים בתקופתו, נוגע לטכנולוגיה וקידמה. פרום רואה את הטכנולוגיה כקשורה הדוקות בהתפתחות הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית. לכן טוען פרום כי הטכנולוגיה היא בסופו של דבר כלי שרת בידי בעלי ההון לניצול שאר האוכלוסיה, באופן הפוגע באושרם של אנשים. חשבו, למשל, את מי שבאמת משרת הטלפון החכם שלכם, האם הוא מועיל למנהלים שלכם ולמי שמנסה למכור לכם דברים, ועד כמה הוא באמת הופך את חייכם לטובים יותר?. פרום טוען כי ההבטחות של המהפכה התעשייתית לא קוימו והקידמה הטכנולוגית רק גרמה לבני אדם להיות פחות מאושרים, ולא יותר.
ללימוד נוסף על אריך פרום:
בטח יעניין אותך גם:
בשבילי נברא העולם? חז"ל, ז'אן ז'אק רוסו, אסכולת פרנקפורט ופשיזם
