פייר טייאר דה שארדן (1881–1955) היה דמות יוצאת דופן: כומר ישועי, פילוסוף ומדען שחקר גאולוגיה ופלאונטולוגיה. בעידן שבו מדע ואמונה נתפסו לרוב כמנוגדים, הוא ביקש לאחד ביניהם באמצעות תפיסת עולם שבה האבולוציה אינה רק תהליך ביולוגי אלא מהלך קוסמי ורוחני, שבו האנושות מתקדמת אל עבר תכלית עליונה.
עבודתו של טייאר דה שארדן הובילה אותו לעימותים עם הכנסייה הקתולית, שראתה בחלק מרעיונותיו סטייה מהדוקטרינה הדתית. עם זאת, היום רבים רואים בו הוגה שמצא דרך מקורית לחבר בין אמונה נוצרית לתפיסת עולם מדעית, במיוחד בהקשר של האבולוציה.
אבולוציה כהתפתחות רוחנית
טייאר דה שארדן לא ראה באבולוציה רק תהליך פיזי של שינוי ביולוגי, אלא תהליך עמוק יותר של התפתחות רוחנית. לטענתו, העולם אינו סתם מערכת מכנית שמונעת מכוחות טבעיים בלבד, אלא יש לו כיוון ומשמעות.
הוא הציע שהתהליך האבולוציוני אינו רק קידום של צורות חיים חדשות, אלא תהליך של התלכדות והתמרה, שבו המורכבות הגדלה של היקום משקפת גם צמיחה תודעתית ורוחנית. לפי גישתו, ככל שהחיים מתקדמים, כך גם ההכרה מתפתחת – מן התא הבודד אל התודעה האנושית, וממנה אל תודעה קוסמית רחבה יותר.
נקודת האומגה: היעד של האבולוציה
אחד הרעיונות המרכזיים של טייאר דה שארדן הוא נקודת האומגה (Omega Point), מושג שמתאר את היעד הסופי של האבולוציה – מצב שבו התודעה האנושית והקוסמוס כולו יתאחדו במצב של שלמות רוחנית.
הוא ראה בישו את הגילוי המוקדם של נקודת האומגה, אך טען שהאנושות עדיין מצויה במסע לקראת שלב שבו הרוחניות והמדע ישתלבו יחד למציאות גבוהה יותר. מבחינתו, ההתפתחות אינה עוצרת ברמה החומרית אלא נמשכת אל עבר תודעה אוניברסלית.
החומר והרוח אינם מנוגדים
אחד החידושים המהפכניים של טייאר דה שארדן הוא הניסיון להתגבר על הדיכוטומיה בין חומר לרוח. הוא טען שהרוח אינה מנותקת מן החומר, אלא תוצאה טבעית של האבולוציה. בעוד שתפיסות מסורתיות בנצרות נטו להדגיש את הרוחניות כמשהו שנמצא מעל או מעבר לחומר, הוא טען שהשתיים כרוכות זו בזו, ושאנו חווים את העולם כתהליך של מעבר מתודעה נמוכה לתודעה גבוהה יותר.
השלכות פילוסופיות ותיאולוגיות
אם נקבל את גישתו של טייאר דה שארדן, נוצרת תפיסה חדשה של הדת: במקום דת שמבוססת על מסורת סטטית ומוחלטת, הוא מציע דת שמתפתחת עם הזמן, שמשלבת את האמונה עם גילויים מדעיים חדשים.
בניגוד לגישות שמרניות הרואות באבולוציה איום על האמונה הדתית, הוא ראה בה אישור לכך שהיקום אינו סטטי אלא מצוי בתהליך של צמיחה והפיכה למשהו נעלה יותר.
הכנסייה הקתולית ראתה ברעיונותיו של טייאר דה שארדן חריגה מהדוקטרינה המסורתית, במיוחד משום שהוא הציע תמונה של אלוהות שמתפתחת עם הזמן, במקום אלוהים סטטי ונצחי. גם בקרב מדענים הייתה ביקורת על רעיונותיו, בעיקר משום שהם אינם מבוססים על ראיות אמפיריות אלא משלבים ספקולציות מטאפיזיות עם תפיסה מדעית. רבים טענו שהוא מעניק למשמעות הקוסמית תפקיד שאין לה במסגרת הביולוגיה האבולוציונית.
למרות הביקורות, הרעיונות של טייאר דה שארדן זוכים להתעניינות מחודשת בעידן המודרני, במיוחד בקרב הוגים שמנסים לגשר בין מדע לרוחניות. הניסיון שלו לשלב בין אבולוציה ואמונה מהווה השראה לתיאולוגים, פילוסופים, ואפילו מדענים שמחפשים דרכים לשלב בין תפיסות העולם המדעיות לבין תחושת המשמעות העמוקה של הקיום האנושי.
textologia.net/?p=38315
