עד כמה ניתן לסמוך על הזיכרון האנושי? והאם אפשר לגרום לנו לזכור בוודאות דברים שמעולם לא קרו? צמד חוקרי הפסיכולוגיה החברתית אליזבת לופטוס וג'ון פאלמר הוכיחו בניסוי פסיכולוגי מפורסם מ1974 עד כמה זיכרונות מטעים יכולים להיות. ניסוי המכונית ההרוסה נועד להעריך אם שאלות ניסוח בדרך מסוימת עשויות להשפיע על זיכרוננו. זאת על ידי מניפולציה על זכרונותיו של אדם מאירוע ספציפי.
המשתתפים בניסוי השתלת הזיכרון צפו בשקופיות של תאונת דרכים והתבקשו לתאר את מה שקרה כאילו היו עדי ראייה למקום. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות וכל קבוצה נחקרה תוך שימוש בניסוח שונה של שאלות. למשל: "באיזו מהירות נסעה בזמן הפגיעה?" לעומת "כמה מהר המכונית נסעה בזמן שהיא התנפצה לתוך המכונית השנייה?". הנסיינים גילו שהשימוש בפעלים שונים השפיע על זכרונות המשתתפים מהתאונה, והראו כי ניתן לעוות את הזיכרון בקלות ולגרום לאנשים להעיד על דברים שלא קרו.
מחקר המכונית ההרוסה של לופטוס ופאלמר מצביע על כך שניתן לתפעל בקלות את הזיכרון באמצעות טכניקת תשאול. כלומר מידע שנאסף לאחר האירוע יכול להתמזג עם זיכרון מקורי ולגרום להיזכרות לא נכונה או לזיכרון שחזור. הוספת פרטים כוזבים לזיכרון אירוע מכונה כיום בפסיכולוגיה "קונבולציה". למושג זה השלכות חשובות ביותר על השאלות המשמשות בראיונות משטרה של עדי ראייה.
