שפה וחברה: המפנה הלשוני – סיכום

המפנה הלשוני בשפה החל בשנות ה70 עם זרם הפוסט- סטרוקטורליזם. מטרתו לערער על השפה והדיון המסורתי. ניסיון לערער על מבניות החשיבה והטקסט.

מצב היסטורי בו לשפה תפקיד מרכזי בקיומן של מערכות חברתיות מורכבות ומוסדות חברתיים גדולים.

לא ניתן לדבר כעת על  "אני", "אנחנו", "גבר", "אישה", "עם", "מדינת ישראל" או "האוניברסיטה העברית", שאינם מוגדרים ללא מגוון פעולות תקשורתיות-לשוניות שבעזרתן הם מקבלים את המראה "הקבוע" שלהם. שיח הוא דבר גדול יותר משפה, זהות נעשית באמצעות פעולות לשוניות מקובלות. הזהות היא לא קבועה והיא משתנה ותלויה בחברה ותרבות. לדוגמא: אם לא היו מדברים על האוניברסיטה העברית, או מוציאים לה פלאיירים או היא לא הייתה ממוקמת על המפה, היא לא הייתה קיימת.

שפה ≠ משאית. הכוונה היא ששפה היא לא כמו משאית שמעבירה משמעות ממקום אחד לאחר או מאדם אחד לאחר. שפה היא סוכן של משמעות, היא מכוננת משמעות.

השפה היא עצמה סוכן של משמעות – פעילה בכינון קטגוריות חברתיות רחבות ותהליכים תרבותיים יסודיים: מגדר, חברה, תרבות, אידיאולוגיה, מדינה, ועוד.

המפנה הלשוני הוא חלק מהגישה הפוסט-סטרוקטוראלית, המסיטה את הדיון מ"מבנה" ("דבר", "מוצר"), לתהליכים שפועלים בהתמדה ליצירה ולשימור של מראית המבנה.

במילים אחרות: המפנה הלשוני היא גישה תיאורטית הקשורה לראשית חקר השפה. היא מגדירה ומייחסת לשפה תפקיד מרכזי ביצירת מערכות חברתיות מורכבות ומוסדות חברתיים גדולים. תפיסה שאומרת שאנחנו לא רק משתמשים בשפה כדי לתקשר ולהעביר מידע אלא שדרכה אנחנו מכוננים את המציאות שלנו ומכוננים את החברה שלנו, את המוסדות –  הבניית מציאות דרך השפה – כך השפה הופכת להיות לא רק מבנה מוגדר אלא תהליך שלם של הבנייה.  לדוגמא: הציווי "עמוד דום" הוא לא רק דרך לומר למישהו משהו אלא משקף סביבת שיח שלמה שקשורה למסגרת היררכית צבאית.

מה שהקדים את המפנה הלשוני בעשרות שנים היא היפותזת ספיר-וורף:

היפותזת וורף-ספיר הקדימה מאוד את עליית חקר השיח. ההיפותזה באה לטעון שהשפה משפיעה על המחשבה. בנג'מין וורף ותלמידו ספיר חקרו את תופעת הבדלי המציאות והתפיסה דרך הוראות כיבוי אש וגם דרך גזעים שונים באזורים שונים (הופי מול אתמ). וכך נשאלה השאלה:

האם השפה אכן מעצבת את מה שאנו יודעים על העולם ואת איך אנו חושבים עליו? אם כן – אזי השיח מעצב בצורה טוטאלית למדי את האפשרות שלנו לחשוב על דברים, אבל ביניהם גם על עצמנו. האם ניתן להבין שפות שאינן השפה שלנו? לבסוף: השיח אינו מעצב רק איך ועל מה חושבים, מדברים ועושים, אלא גם על מה אין חושבים, מדברים, ועושים: טאבו.

שפה וחברה