בספרו 'כלים שבורים' מתייחס הרב שג"ר להתמודדות של הציונות הדתית בימינו עם המתח שבין נאמנות למסורת והלכה היהודית לבין ההכרה בערכם של ערכים אוניברסליים הומניסטיים שלא תמיד מתיישבים עם תפיסות היהדות.
הדוגמא המתבקשת מאליה שעימה מתמודד הרב שג"ר היא סוגיית מעמד האישה. ההלכה היהודית כיודע לא תמיד מיטיבה עם האישה, או לכל הפחות מקצה לה תפקידים והגבלות שאינם מתיישבים לא עם האידיאולוגיה הפמניסטית של שוויון שעלתה במהלך המאה ה-20 ולא עם המציאות בה נשים יוצאות מהבית, עובדות ודורשות ומקבלות זכויות שוות לאלו של הגברים.
בהתמודדות עם השאלה הזו מזהה הרב שג"ר שתי אסטרטגיות אפשריות: האחת היא השאיפה "להחזיר עטרה ליושנה" ולהאחז בכל הכוח במסורת העבר אל מול רוחות השינוי של ההווה. האופציה השנייה היא "להראות שגם אנחנו יכולים, גם ההלכה מתירה, גם היא דוגלת בשוויון האישה ובערך חיי אדם וכו' וכו', ולא עוד, אלא שדווקא בה נמצא השוויון האמיתי, האידיאלי".
אלא ששתי הדרכים, על פי הרב שג"ר, לא יעבדו שכן "בעוד שהראשונה מלווה בהכחשה עצמית, השנייה מלווה בהונאה עצמית". ליהדות אכן יש קונפליקט רציני עם הפמיניזם ולנסות להתעלם ממנו או לטעון שהסתירה היא לא אמיתית זו התחמקות שהמחיר שלה הוא "שטחיות ורדידות דתית וערכית".
אז מה כן?
ההצעה של הרב שג"ר היא פשוטה ומסובכת כאחד ועיקרה: להתמודד עם זה, להכיר בקושי ובסתירות, להיישיר מבט אמיץ אל "עולם של חוסר ודאות וספק כרוני, של לבטים חסרי הכרעה". לפי הרב שג"ר, להתמודד עם המורכבות והסתירות זה לא רק הדבר הישר והנכון לעשות מבחינה אינטלקטואלית ורוחנית, אלא הזדמנות אמיתית ל"מגע ממשי עם האלוקי". הכיצד? הרב שג"ר מצטט את האדמו"ר מאיז'ביצה שאמר כי הצדיק שמכניס את עצמו לספקות הוא מאמין גדול מזה שנמנע מהן. השברים של המציאות, הסתירות, הספקות והמתחים הם המקום שממנו אפשר באמת לצמוח, לגדול, לפתח ראייה מעמיקה יותר ואולי אפילו לפגוש את אלוהים.
–
מעניין לעניין באותו עניין, אולי יעניין אתכם גם להתעניין ב:
חשיבה פרדוקסלית – מה זה ולמה כדאי לך להשתפר בה?