"סוציולוגיה כבידור וליחיד" / פיטר ברגר, 1970 – סיכום מאמר מורחב
סיכום זה הינו חלק מאסופת סיכומי המאמרים בסוציולוגיה
לסיכום מקוצר ומתומצת של המאמר ראו כאן.
ההערכה של הציבור כלפי הסוציולוגים אינה מתקרבת להערכה שלהם כלי הפסיכולוגיים. יש לעשות אבחנה בין עובד סוציאלי לסוציולוג – אבחנה שלא נעשית בד"כ, שכן עובד סוציאלי משתמש בפסיכולוגיה בעבודתו הרבה יותר מאשר בסוציולוגיה. הסוציולוג נתפס כמעודד פעילויות למען החברה והפרטים המרכיבים אותה, בעוד שהסוציולוג כ"צופה" אינו דווקא קהל אוהד, או קהל שונא של החברה, אופיו של הסוציולוג אינו מהותי לעבודתו.
הסוציולוג מקס וובר, טען שהסוציולוגיה הינה נטולת ערכים, ערכי הסוציולוגיה אינם רלוונטיים לעבודתו כסוציולוג והערך היחידי הרלוונטי לפניו הוא יושרו המדעי. הסוציולוג מתעלם מדעות קדומות ומתבונן אך ורק במצוי, עד כמה שניתן, ובכך ניתן לראות את הסוציולוגיה כמרגלת – שכן היא מדווחת רק על המצוי, ולא את מה שמצופה ממנה לדווח ליוזמי המחקר.
ניתן גם לדמות את הסוציולוג למתקן חברתי (רפורמטור). במאה ה- 19 תבע הפילוסוף הצרפתי אוגוסט קונט את המונח סוציולוגיה וראה בה את היורשת החילונית של התיאולוגיה. מושג הרפורמטור, נעלם בהתפתחות הסוציולוגיה הצרפתית, אולם היו לו הדים בארה"ב: בתקופה זו שיגרו אל נשיא אוניברסיטת בראון תזכיר על פיו הציעו שכל מחלקות האוניברסיטה יעברו ראורגניזציה בראשות המחלקה לסוציולוגיה . בימינו אנו, הסיכויים לצפות במחזה שכזה הינם קלושים, וכיום מעטים הם המקרים בהם מצפים מסוציולוגים להכין תכניות לרפורמה של בעיות חברתיות, ובכל זאת ישום של ההבנה הסוציולוגית לצורך תיקון חברתי נוכל לראות בשימוש במחקרים סוציולוגיים לצורך הכרעות בית הדין העליון בארה"ב בדבר ההפרדה הגזעית בבתי הספר הציבוריים. ברם, לא תמיד נעשה שימוש בסוציולוגיה ע"י הגורמים ה"נכונים"; כך למשל ההבנה של הסוציולוגית בדינאמיקה של המשפט הקדום בענייני גזע ניתנת לניצול יעיל גם ע"י אלו המבקשים לטפח סובלנות וגם ע"י המפיחים שנאה בין קבוצתית – משטר טוטאליטרי יכול לעשות שימוש מצוין למטרותיו בהבנה סוציולוגית לשם שטיפת מוחות.
ארבעת הדימויים שהוזכרו לעיל, הסוציולוג כמתקן חברתי, הסוציולוג כמעודד פעילות חברתית, הסוציולוג כעובד סוציאלי והסוציולוג כמרגל הם לטענת ברגר מיושנים, וכעת נבחן מספר דימויים הרווחים בציבור בימינו אנו:
- הסוציולוג כאספן כפייתי של סטטיסטיקה על התנהגות בני האדם: הדימוי המזלזל –
הסוציולוג משחית את כספי הציבור לריק, בשאלונים, ובמציאת מגמות העולות מחקריו, ויש
הטוענים שהתוצאות של המחקרים היו מתחת לאפו כל העת. דימוי זה מקורו ככל הנראה
במחקר האמפירי העניף לצרכים מגוונים שנעשה לאחר מלחמת העולם השניה – במהלכו נערכו
סקרים רבים. נתונים סטטיסטיים כשלעצם אינם מהווים סוציולוגיה, הם נהפכים
לסוציולוגיה רק כשהם מתפרשים מבחינה סוציולוגית. הדו"חות של קינסי, עד שבוארו בראיה
סוציולוגית, אינם אלא מאגר נתונים. הסוציולוג אמון על המחקר והניתוח של אותם נתונים
בטכניקה סטטיסטית, אולם זו אינה חלק הארי של הסוציולוגיה.
- הסוציולוג כמפתח מתודולוגיה מדעית כדי שמאוחר יותר יוכל לאכוף אותה על תופעות אנושיות. בנוגע לדימוי זה הסוציולוגיה סופגת הערת גנאי רבות, בעיקר משום שהיא מנוסחת בז'רגון מוזר ומנופח. מראשיתה התייחסה אל עצמה הסוציולוגיה כאל מדע, והנתונים שבהם הסוציולוג עושה שימוש נבדקים בקפידה על מנת שאחרים יוכלו לבדוק את ממצאיו, לערוך בקרות כמו בכל מדע מדויק אחר. סוציולוגים בארה"ב התעמקו מיד במתודולוגיה כך שכמעט הגיעו למצב של התעלמות טוטאלית מהחברה עצמה. מצב זה נבע מכמיהתם של הסוציולוגים להידמות לחבריהם במדעי הטבע הותיקים יותר. לסיכום, הסוציולוגים שרויים בתסביך נחיתות מתודולוגי. בתוך דימוי זה נציין גם כי הסוציולוגיה נתקפת לא אחת בשל השפה שאימצה לעצמה; למרות שהסוציולוגיה עוסקת במונחים שטרם הוגדרו במילונים, היא עדיין יכולה להשתמש בצירופי מילים שקיימות במילונים בכדי לנסח את רוב התופעות והתהליכים בהן היא עוסקת.
סיכום ביניים: דמותו של הסוציולוג הממוצע מורכבת מכל הדימויים שהוזכרו לעיל; הסוציולוג עוסק בהבנת החברה בדרך שיטתית- מדעית, וכאיש מדע בבואו לנתח תהליכים הוא מנסה לשמור על אובייקטיביות. כמו אנשי מדע אחרים אין הוא טוען שגישתו להתבוננות בחברה הינה בלעדית. הז'רגון בו הוא משתמש הוא תוצאה שלפחות בחלקה הינה תוצר של צורך אמיתי בהגדרת מונחים חדשים בהן הסוציולוגיה עוסקת, וחוסר האפשרות להשתמש תמיד בלשון החול.
מניעיו של הסוציולוג:
הסוציולוג הוא אדם שמתעניין באינטנסיביות ובקונסיסטנטיות במעשיהם של בני אדם, הוא נמצא בכל המקומות בהם חיים אנשים בצוותא. שום דבר הקשור בהתנהגותו של האדם לא יתפס כמשעמם לגביו. הוא יבחן הן את השגרה והן את האירועים המיוחדים, ולא יחוש סלידה גם כשיגלה תופעות שאנו נגדיר כסוטות. בלשון פחות אקדמאית נוכל לטעון כי הוא הרכילאי שברכילאים, המציצן השכונתי, החטטן שחודר לפרטיותם של האנשים- אומנם אין הכוונה בכל לראות כל עולל שמציץ מבעד לשירותי הנשים כסוציולוג פוטנציאלי לכשיגדל. הסוציולוג יתעניין אינטראקציות בתוך העילית האינטלקטואלית, אולם לא פחות מכך ביחסים שבין מי שמכונים "פשוטי העם". המוקד העיקרי של התעניינותו איננה המשמעות הוודאית של מה שעושים בני אדם , אלא הפעולה כשלעצמה, כדוגמא נוספת לעושרה האין סופי של ההתנהגות האנושית.
במקביל לסוציולוג ישנם עוברי אורח "מציצנים" נוספים- הכלכלן, האתנולוג, הפסיכולוג ועוד רבים וטובים. כל אלו יחקרו תופעה אחת, אולם המחקר של הסוציולוג יהיה שונה בתכלית מזה של האתנולוג. זוית הראיה של הסוציולוג שונה – ולכן הוא גם לא טוען שעיסוקו במחקר התופעה המסוימת יהיה בזכות בלעדית. מכל אותם עוברי אורח, לעיתים קרובות מאוד יתקל הסוציולוג דווקא בהיסטוריון, ואכן- כשהסוציולוג חוקר תופעות מהעבר קשה מאוד להבחין בין עיסוקיהם של השניים.
ההתרגשות מתגליותיו של הסוציולוג יהיו שונות במידת מה מהתגליות של המדענים האחרים, שכן רוב הזמן הסוציולוג מתהלך בתחומי ניסיון הידועים לו ולרוב האנשים בחברתו, הוא חוקר מוסדות וקהילות שעליהן יכול האדם לקרוא ביומונים השונים. אין זו התרגשות של התקלות בבלתי ידוע לחלוטין, אלא, התרגשות שבגילוי הידוע כשהוא משנה את מובנו. הפרספקטיבה של הסוציולוגיה מאלצת אותנו לראות באור חדש את אותו עולם שהו עשינו את כל חיינו. כל זאת ועוד, הגילויים הסוציולוגים משפיעים על חיינו – ולא ניתן להתנתק מהם מרגע שמגלים אותם – בניגוד לתגליות מדעיות אחרות – מדען האטום יכול לשאת אישה ולהצביע מבלי להרהר בהרכבו הפנימי של האטום, הגיאולוג בודק סלעים רק בשעות שנועדו לכך. ברם, הסוציולוג חי בחברה גם מחוץ לשעות העבודה. מכאן שלגבי סוציולוגים ישנה גם בעייתיות מסוימת עם הפרדת התובנות המקצועיות מענייני היומיום שלהם.
לסיכום ניתן לומר כי ראשית חוכמתה של הסוציולוגיה היא זו: דברים אינם מה שהם נראים. מובנה של מציאות חברתית עשוי שכבות שכבות. גילויה של כל שכבה חדשה משנה את התפיסה של הכל. הסוציולוגיה תגרום סיפוק, במרוצת הזמן, רק לאלו שאינם יכולים להעלות על דעתם דבר שובה לב יותר מאשר ההסתכלות באנשים והבנת עניינים אנושיים. ברגר מסכם בכך שהוא ממליץ מאוד להכנס לנבכי הסוציולוגיה המעניינים והמרגשים, אך בד בבד מזהיר אותנו שחלק מהגילויים לא ישאירו את הצופה אדישים בלשון המעטה.