קונפוציוס (551 – 479 לפנה"ס) היה מלומד, הוגה, מורה ויועץ פוליטי שעיצב את תרבותה של סין עד ימינו. הפילוסופיה של קונפוציוס נועדה לענות על שתי שאלות בסיסיות: מהי הדרך הנכונה לחיות ומהי הדרך הנכונה לשלוט?. כמובן שאחד המפתחות להבנת הפילוסופיה הזו היא להבין כיצד שתי השאלות האלו קשורות אחת בשנייה.
בבסיס הפילוסופיה הקונפוציאנית עמדה אמונה עמוקה שיש דרך טובה להתנהג בכל מצב נתון, וכי אם כל אדם ינהג על פיה הדבר יוביל להרמוניה חברתית. קונפוציוס האמין כי טיפוח סגולות אישיות ומחשבה מושכלת בקרב אנשים היא הדרך הטובה ביותר ליצור מערכת פוליטית יציבה.
חייו של קונפוציוס
קונפוציוס נולד בשנת 551 לפנה"ס בצפון מזרח סין. הוא איבד את הוריו בגיל צעיר והיה צריך לדאוג לעצמו בדרכים שונות. בזמן שדאג לפרנסתו הקפיד קונפוציוס הצעיר גם ללמוד טקסטים קלאסיים של ספרות והגות סינית, ובמהרה החל לעבוד גם על תורה משלו. בשנות השלושים לחייו החל קונפוציוס להפיץ את תורתו ולצבור קהל נאמן. במקביל הוא גם זכה להצלחה פוליטית ואף מונה לתפקיד בכיר במחוז.
כל זה השתנה כאשר קונפוציוס הסתכסך עם אדם בכיר ממנו, איבד את משרתו ויצא לגלות ממקום מושבו. אך דווקא ההגלייה הייתה מה שנתן לקונפוציוס את ההזדמנות לנוע ברחבי סין, להפיץ את תורתו ולשמש כיועץ פוליטי מעורב. לאחר קריירה מזהירה כמורה ויועץ הוא הוזמן בחזרה למחוז הולדתו. עם שובו הקים קונפוציוס מחדש את הבית הספר שהוקדש ללימוד שיטתו, ועד מותו לימד אלפי תלמידים את דרכו. קונפוציוס מעולם לא העלה את מחשבותיו על כתביו, אך תלמידיו עשו זאת והותירו להיסטוריה פתח אל הגותו.
חינוך וכלל הזהב של קונפוציוס
קונפוציוס האמין כי אנשים בעלי חינוך הם האנשים שהתנהגותם היא הנאותה ביותר והם אלו שתורמים לבריאות החברה. חינוך מבחינתו היה הכרות מעמיקה עם החוכמה המצטברת של הדורות וזה אומר לימוד של המקורות העתיקים. הוא בעצמו טען כי אינו מגלה שום דבר חדש אלא רק מהווה כלי קיבול המלמד את בני-האדם את חוכמת אבותיהם.
אחד מרעיונותיו המרכזיים הוא עיקרון מוסרי בשם "כלל הזהב" (המשותף לתורות רבות, כולל "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך" היהודי). כלל זהב זה הוא עיקרון על פיו יש לשפוט כל פעולה שאנחנו מבצעים דרך השאלה האם היינו רוצים להיות גם מושא הפעולה. כלומר, בכל דבר שאנחנו עושים עלינו לשאול האם היינו רוצים שיעשו את זה גם לנו.
פילוסופיה כדרך חיים
קונפוציוס ייחס חשיבות עלינו למציאת הדרך ("דאו") הנכונה שבה יש ללכת, הדרך הנכונה לחיות. הוא האמין כי אדם צריך למצוא דרך בעולם, אך בניגוד לאמונה המערבית בה כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, אצלו הדרך האישית היא כזו שמוצאת הרמוניה עם החברה והעולם כולו.
קונפוציוס עוד האמין כי הצעד הראשון בדרך שהוא מציע מתחיל באנשים שלידנו, במשפחה. המשפחה היא המקום בו אנחנו מתרגלים בפועל את המעלות המוסריות שלנו ואת ההתנהגות הנכונה. המשפחה היא הבסיס לחברה כולה, ילדים שלומדים לכבד את הוריהם ידעו לאחר מכן לכבד את השליטים שלהם. חברי משפחה שיודעים את מקומם ואת תפקידם בבית הם אנשים שידעו את מקומם ותפקידם בחברה ויעזרו לה לתפקד בהרמוניה. עוד בניגוד לתפיסה המערבית, המחשבה של קונפוציוס לא משאירה מקום לקיום של אדם בפני עצמו, והוא מאמין כי אנחנו תמיד חלק ממערכת חברתית.
לבסוף, כמו הוגים רבים, גם קונפוציוס האמין שבסופו של דבר צריך להיות "מענטש". מילוי חובות, נדיבות, אחריות כלפי הסביבה, מחשבה מוסרית, השכלה מעמיקה והרגלים נכונים הם המפתח לחיים אישיים טובים משום שהם המפתח לחיים משותפים טובים.
