מחשבת ישראל: ההיסטוריה היהודית ואני

מחשבת ישראל: ההיסטוריה היהודית ואני

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל

א.      תחיית הלשון העברית –  במשך כל אלפיים שנות גלות ישראל, השפה העברית הייתה שפת הקודש, שפת התפילה לימוד התורה, ולא שפה מדוברת. אך עם התעוררות הרגש הלאומי היהודי בסוף המאה ה-19, ותחילתו של המאבק הציוני,  הובנה חשיבותה של השפה העברית. דמות מרכזית במאבק להחייאת השפה העברית היה אליעזר בן יהודה, שעלה לארץ בשנת 1881 ודרש שכל בני ביתו ידברו עברית. הוא חידש את השפה ופעל על מנת להשריש אותה בתרבות למרות מאבקם של האורתודוקסים שטענו שאקט זה הוא חילול שפת הקודש. בסופו של דבר, בן יהודה הצליח במאבקו כאשר הנציב הבריטי קבע שהעברית היא אחת משלוש השפות הרשמיות בארץ ישראל.

ב.      הקונגרס הציוני בבאזל – לאחר שנים רבות של כמיהה יהודית לא ממומשת לארץ ישראל, התנועה הציונית החלה לפעול ושמה בראש מעייניה את הרצון להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. שלב נוסף וחשוב במימוש כמיהה זו היה קיום הקונגרס הציוני בבאזל בשנת 1897. כפי שאמר תיאודור הרצל, שהיה ראש התנועה הציונית בימיה הראשונים ו"חוזה המדינה" (כפי שכונה), "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". בקונגרס זה התקבצו אישיויות ודמויות חשובות בקהילה היהודית והציונית העולמית.

ג.      הכרזת העצמאות – לאחר שהאו"ם ערך הצבעה, הוחלט לחלק את ארץ ישראל בין ערביי ישראל לבין היהודים. הערבים, שהתקוממו על ההחלטה, ניסו להשתלט על הארץ וכך פרצה מלחמת העצמאות. בה' באייר 1948 בכירי היישוב העברי הארץ נפגשו, ובראשותו של דוד בן גוריון, הכריזו על הקמת מדינת ישראל, מדינה יהודית בארץ ישראל. אז למלחמה הצטרפו חמשת צבאות מדינות ערב,והמלחמה המשיכה עוד חודשים ספורים לתוך שנות קיומה של המדינה הצעירה.

ד.      רפורמה – בשנת 1819 בעיר המבורג בגרמניה הוחלט על הקמת בית כנסת חדש, שייקרא "ההיכל". הוחלט להכניס בו מספר שינויים: שפת התפילה הועברה לגרמנית, סידור הישיבה הפך לספסלים, השומטו החלקים שקוראים לחזור לא"י והוכנס     לבית הכנס. שינויים אלו מהווים את ראשיתה של התנועה הרפורמית היהודית, שטענה שבגלל השינויים המודרניים שעובר העולם, יש להכניס שינויים בתפילה ובדת, ויש לבטל מצוות שלטענתם מתנגדות לתבונה האנושית. התנועה הרפורמית שמה בראש מעיניה את ערכיה המוסריים והאנושיים של היהדות, וקיום המצוות המעשיות הוא משני. בתגובה לתנועת הרפורמה התפתח הזרם הארתודוקסי ביהדות, שהתנגד באדיקות לכל שינוי של התורה (בכתב ובע"פ).