מחשבת ישראל: זיכרון אצל חז"ל – תוספתא, מסכת סוטה
מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל
הטקסט החז"לי העוסק בזיכרון לקוח מהתוספתא, מסכת סוטה, ומתחיל לאחר חורבן בית המקדש. הפרושין (כת ביהדות) לא אכלו בשר ולא שתו יין כאות אבלות לאחר החורבן. ר' יהודה התנא שואל אותם מדוע הפסיקו לאכול בשר, והם עונים לו שמכיוון שאם אלוהים לא מסוגל ליהנות מהקורבן שפעם היה מוקרב בבית המקדש, איך הם יכולים ליהנות ממנו? אין מקום להתנהגות שגרתית כששום דבר לא קיים בשגרה שהייתה , מכיוון שבית המקדש מילא תפקיד חשוב בחייהם של האנשים.
הוא מקצין את טענתם על מנת להמחיש להם שחייבים להגביל את הזיכרון, אסור להזדהות ולהשתעבד לו בצורה מוחלטת. ר' יהושע מצליח לשכנע אותם, ומסיים במסר חינוכי לפיו מחד גיסא לזיכרון חשיבות רבה, אך מאידך גיסא חשובה גם המידה.
האדם משאיר פינה לא צבועה בביתו, כזכר לחורבן בית המקדש, כשם שבחתונה החתן שובר את הכוס. גם בשמחות, צריך לזכור את האסונות שאירעו לעם ישראל, אך לא על חשבון החיים ושמחת החיים.
