סיכום בהיסטוריה: פעולותיו של רבן גמליאל ובית מדרשו ביבנה

סיכום בהיסטוריה: פעולותיו של רבן גמליאל ובית מדרשו ביבנה

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה א

רבן גמליאל פעל כממשיך דרכו של רבן יוחנן בן זכאי על רקע המשבר שנוצר בחברה היהודית עקב חורבן בית המקדש השני ובמסגרת בניית המרכז ביבנה ועיצוב החיים היהודים ללא המקדש. עד החורבן היהדות הייתה פלורליסטית, דבר זה הביא את חורבן הבית מאחר וכל קבוצה ראתה בזמן ההכרעה את דרכה כדרך האמיתית היחידה בעוד שאת המתנגדים לה ראתה כאויבים ומזיקים. לאחר החורבן האומה נחלשה ואיבדה את מוקדי האחדות שלה ולכן לא יכלה להרשות לעצמה ריבוי דעות.

  1. קביעת גבולות ברורים בשאלת מיהו יהודי-הרחקת הנוצרים היהודים:

עד החורבן נחשבו הנוצרים והיהודים כיהודים. לאחר החורבן הם מורחקים מהיהדות.
בשל כך, התעלומה הנוצרית התגברה עקב החורבן כהוכחה להתגשמות תורת ישו. הנוצרים טענו שחורבן המקדש מהווה הוכחה לכך שהם מייצגי היהדות האמיתית. בזמן המרד הגדול היהודים הנוצרים הוציאו עצמם מן הכלל, ללא סייעו במרד.

הפעולות העיקריות שנעשו במטרה להרחיק את הנוצרים מן היהדות:

א.     ברכת המינים צורה לתפילת שמונה עשרה, מטרת הברכה היא להחדיר לתודעת העם שהנוצרים אינם יהודים.

ב.      לגרום לנוצרים לעזוב את בית הכנסת שהרי אינם יכולים לקלל את עצמם.

ג.      נקבעה ההלכה שלפיה הבשורות הנוצריות אינן קדושות.

חתימת כתבי הקודש:

בדור יבנה התבצעה חתימת התנ"ך. המניע לחתימת כתבי הקודש היה לעצור מגמה של יהודים הנסחפים לנצרות. הספרים החיצוניים נאסרו לקריאה, נקבעה הלכה שהבשורות הנוצריות אינן קודש והן הוצאו מהיהדות, נחתם התנ"ך אשר כולל 24 ספרים – שהם כתבי הקודש ונכתבו ברוח הקודש.

  1.  איחוד הפסק – הפיכת המערכת ההלכתית למערכת אחידה:

במטרה לאחד את האומה היהודית לאחר החורבן היה צורך לבטל הכיתות והרחקת היסודות המתבדלים וכן עד החורבן התקיים חופש הוראה וחופש פסיקה – לאחר החורבן הוחלט לקבוע הלכה המחייבת את כל העם / איחוד הפסק.

הכללים ההלכתיים שעליהם התבססו חכמי יבנה באיחוד הפסיקה היו פוסקים ע"פ דעת הרוב והכלה כבית הלל.

  1. התמודדות עם בעיות הלכתיות שנוצרו לאחר החורבן וניסיון למלא את החיים של לאחר החורבן:

לאחר החורבן בוטלו מצוות רבות כגון מתנות כהונה, טומאה וטהרה. היה צורך למלא את החלל החסר שנותר בתוכן, התוכן התבסס על ערכים שהיו קיימים בזמן הבית.

א.     הצורך במתן צביון אחיד ליום הכיפורים ולחג הפסח:

  1. עם החורבן בוטלו גם מועדים שהיו בקשר ישיר עם המקדש. היה צורך לתת למועדים צביון חדש כדי לשכנע את העם שיש קיום לעם ישראל כאומה ייחודית גם ללא מקדש.
  2. החורבן וביטול מצוות רבות היו לכאורה כדי לחזק את הטיעון הנוצרי שעם החורבן עברה שעתה של היהדות וקיימת רק הברית החדשה.

יום הכיפורים: בזמן שבית המקדש היה קיים אחד הדברים המרכזיים שנעשו הייתה עבודת כהן גדול בקודש הקודשים. החורבן יצר חלל שאותה היה צלך למלא ובו יום הכיפורים בנוסף ליום הצום. רבן גמליאל לקח יסוד אחד של יום הכיפורים שהיה כבר בזמן הבית – תשובה והפך אותו ליסוד מרכזי.
חג הפסח: בזמן המקדש עיקר חג הפסח בעלייה לרגל ובהקרבת קורבן הפסח, לאחר החורבן, חכמים לקחו מיסודות הפסח מלפני הבית שאינם תלויים במקדש, והפכו אותם לעיקרו של החג, אכילת מצות, אמירת הלל וקריאת ההגדה.

ב.      עבודה שבלב – התפילה:

בזמן המקדש התקיימו בתי כנסת אך התפילה בהם לא הייתה קבועה ולא היה נוסח אחיד. בימי רבן גמליאל מוסדה התפילה כדרך של עבודת ה' בניסוח התפילה וקביעת מועדים לתפילה.
התפילה הפכה למורד החיים הדתיים של היחיד והציבור והושוותה לעבודת המקדש, וחשיבותו של בית הכנסת גדלה.

ג.      לימוד תורה:

עוד לפני החורבן לימוד התורה היווה פעולה דתית מרכזית בעיני חכמים. בדור יבנה ערך זה קיבל משמעות גדולה יותר ממה שהיה לפני החורבן והופך לערך מרכזי של העם היהודי בכל הדורות. אם בזמן המקדש השכינה שרתה במקדש כעת היא שורה בין לומדי התורה.

ד.      גיור:

תנועת ההתגיירות נמשכה גם לאחר חורבן המקדש, לכן נדרשו לקבוע כליים כמו התנאים להצטרפות ליהדות ומקומו של הגר בקהילה היהודית.

סיכום ההחלטות ופעולות בנוגע לאיחוד העם שהתקבלו בתקופת רבן גמליאל:

הרחקת הנוצרים, "ברכה על המינים" ואיסור קריאה בספרים חיצוניים. חתימת כתבי הקודש. הפיכת המערכת ההלכתית למערכת אחידה. מתן צביון אחיד לחגים. חתימת נוסח התפילה ומועדיה.

סיכום פעולות חכמי יבנה להמשך החיים היהודים על אף החורבן:

הפיכת המרכז ביבנה למוסד להנהגה חלופי לסנהדרין בירושלים. איחוד הפסק במטרה למנוע היווצרות תורות שונות בעם יפלגו אותו וירסקו או לאחר החורבן. התקנת תקנות כדי לאפשר מצד אחד חיים ללא מקדש ומצד שני תקנות לזכר המקדש במטרה להחיות את החוויות שהתרחשו במקדש. קביעת גבולות ברורים בין יהודים לבין נוצרים. מיסוד התפילה כדרך בעבודת ה', עבודה שבלב תחליף לעבודת הקורבנות שנעשתה במקדש. הדגשת חשיבות בית הכנסת כמקדש מעט תחליף לעבודת הקורבנות. דפוסי החגים שהיו בעבר קשורים לירושלים ולמקדש מקבלים דגשים חדשים. טיפוח היסוד של גמילות חסדים כיסוד מכפר במקום כפרת עוונות בעבודה במקדש.

הדחתו של רבן גמליאל:

רבן גמליאל נהג בתקיפות כלפי חכמים, דבר זה הוביל להתנגשויות שהיו לו עם חכמים על רקע איחוד הפסק והעדפתו את סמכות הנשיאות על פני הסנהדרין הביאו להדחתו הזמנית ומינוי רבי אלעזר בן עזריה.
רבן גמליאל הוחזר ורבי אלעזר בן עזריה מונה לאב בית הדין. מכאן התבסס העיקרון של שניות בהנהגה. הנשיא פועל בשיתוף פעולה עם אב בית הדין שהוא מנהיג החכמים.

עוד דברים מעניינים: