על רקע המשבר שנוצר בחברה היהודית עקב חורבן בית המקדש השני והצורך בעיצוב החיים היהודים ללא המקדש רבן יוחנן בן זכאי וחכמי יבנה ביקשו לתת מענה לצרכים הדחופים שהציבה מציאות החורבן בחיי הפרטי והציבור. הפעולות שנקטו והתקנות שהתקינו נועדו לכונן מחדש את סדרי החיים הציבוריים ולבנות את עולמה של היהדות.
פעולותיו של רבן יוחנן בן זכאי וחכמי יבנה באים לידי ביטוי במספר תחומים:
- הקמת בית המדרש ובית הדין הגדול: בית המדרש הוא ישיבה שכונה "כרם דיבנה", אליה נהרו מכל חלקי א"י לשמוע תורה מפני "חכמי יבנה".
- קביעת לוח שנה עברי: עד כמה הייתה זו סמכות של בית הדין הגדול שישב בלשכת הגזית שבחצר בית המקדש.
- בית הכנסת: בתי הכנסת נעשו למוקד פולחן חלופי לעבודת הקודש, שהייתה נהוגה בבית המקדש.
- תקנת תקנות, אשר מטרתן כפולה: לשמר את זכר חורבן בית המקדש ולעצב דרך חדשה לציבור היהודי נוכח המציאות החדשה. תקנות שהתקינו חכמי יבנה הם:
- נטילת לולב במשך שבעה ימים בסוכות במקום יום אחד.
- תוקעים בשופר בכל מקום שיש בו בית דין, בעת קיום בית המקדש נהגו לתקוע בשופר רק בו.
- הכוהנים העולים לברך את העם בבית הכנסת חייבים לחלוץ את נעליהם.
- בהיעדר היכולת להביא קורבנות לכפרות עוונות יצרו חכמי יבנה דרכי כפרה חדשות שאינן כרוכות בקורבנות ואפשר לקיימן בכל מקום ובכל שעה.
לסיכום: תקנות רבן יוחנן בן זכאי נועדו לאפשר את קיומו של אורח חיים יהודי, בו יישמרו המצוות בלא זיקה לבית המקדש.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / בין ייאוש לבנייה: מירושלים ליבנה
