בפתח פרק ה' מציב ישעיהו אחד המשלים הידועים והמרגשים בתנ"ך – משל הכרם. המשל משלב שירה לירית, תמונות חקלאיות מוכרות, ולבסוף – מעבר חד ומצמרר לנמשל: ביקורת נוקבת על עם ישראל ועל מוסדות החברה והמשפט ביהודה. זהו משל ספרותי־נבואי שמטרתו לעורר את המאזינים לחשבון נפש מוסרי וערכי.
המשל – ישעיהו ה', פסוקים 1–2: אהבת הכורם לכרמו
הנביא פותח בשירה פיוטית על "ידידו", שהוא כמובן משל לה', אשר נטע כרם ב"קרן בן שמן" – מקום פורה ואידיאלי לגידול גפנים. הכורם – הדוד – לא חסך מאמצים כדי להבטיח יבול מוצלח:
עיזוק – סילוק סלעים גדולים.
סיקול – פינוי אבנים קטנות מן האדמה.
נטיעה של שורק – זן משובח של גפנים.
בניית משוכה – גדר קוצים מעל גדר האבן להגנה מפני חיות ועזים.
זמיר – גיזום ענפים להשגת פרי איכותי.
הכורם השקיע באהבה, במאמץ ובחזון – אך הכרם איכזב: במקום ענבים טובים, הוא הצמיח "באושים" – ענבים רקובים, חסרי ערך. האכזבה היא עמוקה, לא רק כלכלית – אלא רגשית.
פסוקים 3–4: פנייה לעם – שיפוט רטורי
ישעיהו פונה לתושבי ירושלים ויהודה כאל חבר המושבעים: "שִפְטוּ-נָא בֵינִי וּבֵין כַּרְמִי". זו פנייה רטורית מתוחכמת: הקהל נסחף להזדהות עם הכורם, עד שהוא מגלה שמדובר בהם עצמם. השאלה – "מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו?" – היא שאלה נואשת של מאוכזב, לא של שופט קפדן.
פסוקים 5–6: העונש – ייבוש הכרם
מכאן ואילך, השיר משנה כיוון: לא עוד שירת אהבה, אלא גזר דין. הכורם נוטש את הכרם. הוא מסיר את הגדרות, לא גוזם ולא מעדר, ומנחה את העננים לא להוריד גשם. הכרם ייחרב. הנטישה אינה רק פיזית – היא סמל להסרת ההגנה האלוהית. הקשר ההדוק בין ה' לעמו נפגע, ובמקומו באה תוכחה חריפה.
פסוק 7: המעבר לנמשל – כתב אישום מוסרי
בפסוק האחרון נחשפת משמעות המשל:
הכרם = בית ישראל ויהודה,
הפרי שציפה לו ה' = משפט, צדקה, מוסר חברתי,
הפירות הבאושים = עוול, דיכוי, זעקת עניים.
במקום לראות חברה צודקת, ראה הנביא אי־צדק מוסדי, פערים, רדיפה של החלשים, והשחתת ערכי היסוד של התורה. התפנית הדרמטית בין "משפט" ל"משפח", בין "צדקה" ל"צעקה" – מתבטאת גם במשחקי מילים חדים שמעצימים את הביקורת.
פרשנות והקבלה מסורתית
רש"י וחז"ל ראו במשל הכרם תבנית סמלית מקיפה. לכל פעולה חיובית של הכורם – מקבילה אלוהית כלפי העם: מתן תורה, הנחלת הארץ, נבואה וחסד. לכל עונש – מקבילה היסטורית: חורבן, גלות, הרעבת הארץ. המשל מציג את הקשר ההדוק בין ההנהגה האלוהית להתנהגות האנושית.
סיכום ישעיהו ה'
משל הכרם של ישעיהו הוא מהלך רטורי מבריק: הוא פותח בשירת אהבה, ממשיך במתח דרמטי, ונחתם בכתב אישום מוסרי חד ונוקב. הנביא מצביע על אחריותו של העם, לא על כישלון של ההשגחה. המסר ברור: ה' עשה הכול – אך העם כשל מוסרית. אין די בפולחן, צבאות או עצמאות – אם המוסר החברתי נרמס, הכרם ייחרב.
