סיכום בתנ"ך: חוקי הריגה ורצח
מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – חוק וחברה במקרא
המקורות בתנ"ך העוסקים בנושא של חוקי הריגה ורצח הם
: בראשית ט' 5 – 6, שמות כ"א 12 – 14, 20 – 26, במדבר ל"ה 9 – 34, בראשית ד' 8 – 16
כמו כן ניתן להשוות את חוקי ההריגה והרצח בתנ"ך אל חוקי החיתים 1 – 4
הערך העליון בחוקי התורה בפרט, ובהלכה היהודית בכלל, הוא ערך חיי האדם. הדיבר השישי, הפותח את החלק של עשרת הדיברות העוסק ביחסים שבין אדם לחברו, קובע קטגורית: "לא תרצח". ויותר מכך. החוק הראשון בתנ"ך כולו, או ההיגד הראשון שניתן לראותו כחוק, מופיע בבראשית, ט' 5 – 6:
"שופך דם האדם – באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם".
ההנמקה לאיסור המוחלט לרצוח אדם היא שהאדם נברא בצלמו של האל ומכאן שהפוגע באדם פוגע באל! המבנה הכיאסטי של הפסוק מדגיש את העונש שהוא בבחינת "מידה כנגד מידה". הקושי כאן הוא שגם הרוצח נברא בצלם אלוהים, ומדוע חובה להורגו? על כן מפרש הרד"ק (ר' דוד קמחי, בן דורו של רש"י) את הסוגיה באופן הבא:
לפי שהוא השחית צלמו תחילה, בעוברו על מצוות האל, הוא עשה אותו בצלמו והוא השחיתו", כלומר ברגע שהרוצח הפר את הצו האלוהי, הוא איננו מקיים יותר את הצלם האלוהי שבאדם, ועל-כן מותר להרגו. על-פי הפסוקים הללו גם כל חיה ההורגת אדם – דינה מוות, (ראה דיני השור, בהמשך). כלומר לפי רד"ק חלק מהמהות האנושית היא שמירה על חיי האדם, ומרגע שאדם רוצח הוא מאבד את מה שאנושי בו.
אבל עוד בטרם הוטל האיסור הנ"ל, כבר קם ילוד האישה הראשון ורוצח את אחיו בסיפור קין והבל. לשאלתו הרטורית של אלוהים "אי הבל אחיך" עונה קין בתשובה חצופה, תוך כדי התחמקות מלקיחת אחריות על המעשה: "לא ידעתי. השומר אחי אנוכי?" מכיוון שהאיסור לרצוח טרם נמסר לקין, מסתפק האל בעונש של נוודות, זאת מכיוון שדמו של הבל, שנשפך על האדמה, לא נגאל בדמו של רוצחו, ועל כן האדמה במקום זה לא תצלח עוד, ולא תניב יבולים.
הדיבר השישי בעשרת הדברות קובע אמנם את העיקרון של קדושת החיים, אך איננו קובע את העונש למפר עיקרון זה.
