סיפור המבול הוא מוטיב מרכזי בתרבויות רבות, אך שתי הגרסאות הידועות ביותר שלו מופיעות בתנ"ך ובאפוס המסופוטמי עלילות גלגמש. שתי הגרסאות חולקות קווים עלילתיים דומים, אך נבדלות במניעים, בגיבורים ובמשמעויות הדתיות והמוסריות שהן מייצגות. הנה השוואה מורחבת ומעמיקה בין הסיפורים, המדגישה גם את הדמיון וגם את הפערים התיאולוגיים והתרבותיים בין שתי התרבויות.
1. סיבת המבול: צדק מוסרי מול גחמה אלוהית
בגרסת המקרא, המבול הוא עונש מוסרי על חטאי האנושות: "ותשחת הארץ לפני האלוהים… ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי". כלומר, מדובר בהחלטה אלוהית שמונעת מהבחנה מוסרית ברורה בין רע לטוב. לעומת זאת, בעלילות גלגמש (להלן ע"ג), ההחלטה על המבול נתפסת כגחמה של האלים. באחת הגרסאות, האלים מחליטים להשמיד את האנושות פשוט מפני שהיא עושה רעש רב ומפריעה למנוחתם. אין כאן שיקול מוסרי אלא תגובה אימפולסיבית, מה שמציג את האלים במיתולוגיה המסופוטמית כקפריזיים ולאו דווקא צודקים.
2. דמות הניצול: צדיקות מול חסות אלוהית
שני הסיפורים מציגים אדם יחיד ששורד את המבול:
נח, שזכה להינצל בזכות צדקתו, מתואר כמי ש"מצא חן בעיני ה'", והאל מורה לו לבנות תיבה.
אותנפשתים, גיבור ע"ג, זוכה למידע מוקדם מהאל אֵאָה, לא בזכות צדקותו, אלא בשל קרבתו לאלים וקשריו האישיים עמם. זהו מעין שוחד של נאמנות ולא תגמול מוסרי.
3. הניצולים: משפחה ובעלי חיים, או גם עובדים ושכירים
בשני הסיפורים מצטרפים אל הגיבור ניצולים נוספים:
בתנ"ך – בני משפחתו של נח וכלל בעלי החיים שהוכנסו לתיבה, לפי שני תיאורים שונים של מספרם (זוג מכל מין או שבעה מינים טהורים).
בע"ג – אותנפשתים מצרף גם את משפחתו, וגם עבדים, בעלי מלאכה ואנשי צוות שעזרו בבניית הספינה, וכן בעלי חיים.
4. בניית הספינה: משימה אישית לעומת פרויקט קהילתי
נח בונה תיבה לפי מידות שנמסרו לו ישירות מאלוהים.
אותנפשתים, לעומת זאת, בונה ספינה גדולה בהרבה, בעזרת חבריו ועובדים – תהליך שמדגיש את אופי השיתוף והעזרה ההדדית, אך גם את הרקע העירוני-טכני של התרבות המסופוטמית.
5. סגירת הדלת: התערבות אלוהית מול פעולה אנושית
בתנ"ך – ה' בכבודו ובעצמו סוגר את דלתות התיבה, מה שמסמל את שליטתו המוחלטת באירועים.
בע"ג – סגירת הספינה נעשית בידי אדם שקיבל תשלום, מה שמבליט את ההבדל בין אל כל-יכול לבין מערכת אלים הזקוקה לשירותי בני אדם.
6. מקום המנוחה לאחר המבול
בתנ"ך – התיבה עוגנת על הר אררט.
בע"ג – הספינה חונה על הר נציר. ייתכן ששני המקומות שוכנים באזורים גאוגרפיים סמוכים, אך הדגש הוא תרבותי ולא רק טופוגרפי.
7. שילוח העופות
נח שולח תחילה עורב, ולאחר מכן יונה שלוש פעמים עד שהיא מוצאת מנוח.
אותנפשתים שולח שלושה עופות בזה אחר זה: יונה, סנונית ועורב. גם כאן העורב מבשר על קץ המבול.
8. הקורבן והתגובה האלוהית
לאחר היציאה מהתיבה, נח מקריב קורבן, וה' "מריח את ריח הניחוח", אך אינו אוכל כמובן.
בע"ג – האלים רעבים ומסתערים על הקורבן. התיאור מדגיש את חולשתם של האלים והופך את הקרבן לאקט כמעט חומרי, להבדיל מהמסר הרוחני והמוסרי שבמקרא.
9. שכר לגיבור
נח מתברך על ידי ה', שמכונן ברית חדשה עם האנושות ("לא אוסיף לקלל עוד את האדמה").
אותנפשתים זוכה לחיי נצח – הוא ובת זוגו הופכים לבני אלמוות, מתנת חסד חריגה מהממסד האלוהי.
מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – עלילות הראשית
