פסיכולוגיה קוגניטיבית: למידה תפיסתית

פסיכולוגיה קוגניטיבית: למידה תפיסתית

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

חזרה אל: פסיכולוגיה קוגניטיבית- סיכומים

למידה תפיסתית – חוקרים מצאו כי פעילות אקטיבית הנה הכרחית לצורך הסתגלות תפיסתית. נתנו לכ-3 קבוצות לצפות בידם דרך עדשה מעוותת, קבוצה ראשונה לא הורשתה להניע את היד, השנייה באופן פסיבי והשלישית הורשתה להזיז את היד באופן עצמאי. הסתגלות תפיסתית נעשתה רק בקבוצה השלישית. התנועה האקטיבית מאפשרת לתופס ללמוד על מערכת היחסים בין גופו לבין הסביבה וללמוד מתוך שגיאות שהוא מבצע. התהליך של הסתגלות תפיסתית הוא למעשה תהליך של למידה שבו מערכת התפיסה לומדת סוגי קשרים חדשים בין גורמים שונים בסביבה. תהליכים כמו הסתגלות תפיסתית מעידים כי מערכת התפיסה הנה גמישה ומערבת תהליכים מלמטה-למעלה ומלמעלה-למטה. ממצאי ההסתגלות התפיסתית סותרים את הגישה הנטיביסטית אך אינם מהווים בהכרח תמיכה לגישה האימפיריציסטית שכן ייתכן שההסתגלות התפיסתית מייצגת למידה תפיסתית המתאפשרת רק על בסיס מנגנוני תפיסה בסיסיים מולדים.

כדי לחקור אם התפיסה היא מולדת או נרכשת פותחו מתודות מיוחדות: ניסוי העדפה (הבסיס המולד של התפיסה) –  אם תינוק מפנה את מבטו באופן עקבי לצורה אחת יותר מאשר לאחרת זהו סימן שהוא יכול להבחין בין הצורות ומעדיף אחת מאחרת. נמצא כי תינוקות העדיפו להסתכל על פרצופים אמיתיים יותר מאשר פרצופים מבולבלים שבהם שונה מיקומם של תווי הפנים. מסקנתו של פאנץ הייתה שתפיסת פרצוף הנה מולדת. גרגורי סתר טענה זו וטען כי ייתכן שתפיסת פרצוף אינה מולדת אלא נרכשת במהירות באסוציאציה עם היניקה אך נמצא כי יילודים יכולים להבחין בין סוגים רבים של צורות ובד"כ הם מעדיפים צורות מורכבות יותר. ניסויי העדפה יכולים להראות מהו הבסיס המולד של התפיסה שכן אם תינוק רך אוד מעדיף צורות מסוימות ההנחה הסבירה ביותר היא שהוא נולד עם העדפה זו. שיטות לבדיקת השפעת הניסיון על התפתחות התפיסה: גדילה מבוקרת –גידול בע"ח מרגע לידתו באופן מבוקר, תוך מניעת היכולת להשתמש באופנות חושית מסוימת. כלומר, לגדל בע"ח צעיר בתנאים שבהם אין לו הזדמנות לרכוש ניסיון תפיסתי. גדילה סלקטיבית –  בע"ח מגודל בסיבה מבוקרת שבה אין כל הגבלה על תפקודי התפיסה שלו אך הוא נחשף באופן סלקטיבי לסוג מסוים בלבד של גרייה. טכניקות אלו מבוססות על מושג מרכזי בחקר התפתחות התפיסה בפרט וההתפתחות הקוגניטיבית בכלל: התקופה הקריטית – בבסיס מושג זה עומדת ההנחה שבחייו של אורגניזם מתפתח קיימות תקופות של שעת רצון שבהן אפשר לרכוש תפקוד מסוים בקלות ובמהירות, בשל מוכנות ביולוגית לרכישת תפקוד זה. לאחר שעוברת התקופה, התפקוד לא יילמד שוב או שיירש רק במאמצים רובים ובאופן לקוי. מחקרים רבים מראים כי לגידול סלקטיבי או מבוקר במשך התקופה קריטית יש השפעות מרחיקות לכת לא רק ברמת ההתנהגות אלא גם ברמת התפתחות של המערכות העצביות פיזיולוגיות עצמן. לדוגמה, במקרה של חשיפה סלקטיבית לגירויים אנכיים בלבד, כמעט שלא יתפתחו תאים קורטיקליים האחראים לתפיסת קווים אופקיים ותיפגם התפיסה של גירויים בעלי מרכיב אופקי. נוצרת נכות פיזיולוגית ממוקדת. בקרב בני אדם ישנם אנשים שגדלו כעיוורים ובעקבות ניתוח בגיל מאוחר חזר אליהם מאור עיניהם, במקרים אלו יכולת התפקוד הוויזואלי הייתה מוגבלת ביותר. הם התקשו לזהות עצמים פשוטים אלא אם כן מיששו אותם. מחקרים אלו המבוססים על גדילה מבוקרת אינם מאפשרים להסיק מסקנות חד משמעיות לגבי אנשים שגדילתם הייתה נורמאלית. שכן בכל המצבים האלה אפשר לטעון כי מערכת התפיסה לא התנסתה תקופה מסוימת בגרייה נורמאלית.