סיכום לבגרות בתנ"ך: מלכים א' י"א

מלכים א' י"א

חטאי שלמה (מלכים א, י"א פס' 1-8):

בסוף מלכות שלמה הממלכה משגשגת אך שלמה עושה מספר טעויות בהן גביית מיסים כבדים מכל השבטים למעט שבטו שלו – שבט יהודה, שהופך למעין אליטה. חלקו הראשון של הפרק מתאר את סוף מלכות שלמה. על שלמה מובעת ביקורת על כך שנשא נשים נוכריות רבות ובניהן את בת פרעה – דבר המנוגד על האיסור להתחתן עם עמונים ומואבים וכן לאיסור לשאת נשים רבות שעשויות להטות את לב הבעל אחר אלים זרים כפי שאכן התרחש עם שלמה (ביקורת ברוח ספר דברים). משתמע כי הפילוג בממלכה הוא בשל חטאיו של שלמה.

אמצעים להדגשת חטאי שלמה:

פירוט–  רשימת מוצאן של נשות שלמה ושל האלים אחריהם נטה.

הגזמה – הסופר משתמש במספר הטיפולוגי 1000 במניין נשות שלמה בכדי ליצור רושם של ריבוי.

ציטוט החוק – נוסח דומה לזה שבספר דברים על האיסור לשאת עמונים ומואבים.

מילים מנחות – שורש א.ה.ב בכדי לציין כיצד המיר שלמה את אהבת ה' באהבת נשותיו שדרדרה אותו. הצירוף: להטות… לב (ארבע פעמים).

השוואה ניגודית לדוד – דוד היה עובד ה' ואילו שלמה נוהה אחר אלים זרים לעת זקנה.

השוואה ניגודית לראשית מלכות שלמה – שימוש בשורש אהב בעבר (ג 1-3) בכדי לציין את אהבת שלמה לה' ועתה אותו השורש בכדי לציין את אהבתו לנשותיו.

"פלשבק"-המחבר מציין כי שלמה נטה אחרי אלים זרים למרות שאלוהים נגלה אליו לפעמים (מלכים א, י"א, פס' 9) ומזהיר אותו לא לחטוא.

חזרות – הסופר חוזר על דבריו בכדי להעצים את החטאים – פעמים נזכרות נשות שלמה, פעמיים האל העמוני וכן הניגוד בין שלמה לדוד.

העונשים:

פילוג הממלכה – "קריעת הממלכה, תתבצע בשיטת הגמול לדורות (הנימוק הוא בשל ההבטחה לדוד). ניתן לראות בכך גם "גמול קיבוצי" שכן כל העם נענש. הגמול לדורות מתבטא בשתי צורות: שלמה חוטא ולא נענש בזכות אביו דוד אבל בנו רחבעם יישא בעונש. (פס' 9-13).

שטנים – לשלמה קמו אויבים (שטנים) שהתמרדו כנגדו, בניגוד לדבריו בפרק ה' (18) למלך צור כי אין לו אויבים ושטנים.(14-25).

עונש חברתי-פנימי –תחושת השבטים שמואסים בעול המיסים (סבל בית יוסף) והאפלייה לטובת שבט יהודה, תחושה אותה ינצל ירבעם ("עבד שלמה" שהיה אחראי על איסוף מס) בכדי להנהיג מרד.

השטנים – המורדים (מלכים א, י"א, 14-25)

הדד (אדד) האדומי – בימי דוד הוא היכה יחד עם שר צבאו יואב את אדום והרג לפי הנוהג את כל הגברים. הדד היה נער מזרע המלוכה שנמלט למצרים וקיבל מקלט אצל פרעה וגם נשא את גיסתו. כאשר שומע הדד כי דוד ויואב מתים הוא מבקש לשוב לאדום למרות התנגדותו של פרעה. ככל הנראה גרם הדד צרות לשלמה עם שובו לאדום. הסיפור מראה כי בימי דוד שררה מתיחות בין יהודה למצרים שנעלמה בימי שלמה (עם נישואיו לבת שלמה).

רזון בן אלידע – שר גדוד ארמי שנמלט בעת המלחמה עם דוד וקיבץ סביבו אנשים, פעילותו החלה בימי דוד והוא הוסיף למרר גם את חיי שלמה.

מסיפורים אלו מתעורר קושי, הסיפור מציג את השטנים כעונש על חטאי שלמה בערוב מלכותו, אך למעשה מרידתם החלה בימי דוד ונמשכה כל מלכות שלמה. הדד שב לאחר ששמע כי 'שכב דוד עם אבתיו וכי מת יואב שר הצבא (21-22). רזון מורד בדוד 'ויהי שר גדוד בהרוג דוד אותם' (24) ועליו נאמר 'ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה' (25). כלומר, לשלמה לא היה שקט כל ימי מלכותו אלא מרידות שאינן פוסקות ולא כפי שנאמר בפרק ה' 4 שם צוין כי "ושלום היה לו מכל עבריו מסביב".

פיתרון הקושי: 1. שני מחברים שונים לפרקים. פרק ה' ביקש לפאר את שלמה ואילו פרק י"א רצה להציג את עונשו של שלמה על חטאיו. 2. שני הפרקים חוברו על ידי מחבר אחד שביקש להראות כי כל עוד היה שלמה נאמן לה' היה לו שקט אבל מרגע שחטא קמו נגדו רזון והדד. כך או כך רואים כי השטנים היו עוד מימי דוד והציקו לשלמה כל ימי מלכותו.

ירבעם בן נבט (מלכים א, י"א, 26-39)

פס' 26-28 – אקספוזיציה – פסוקים אלו מספקים רקע על ירבעם, קשריו עם שלמה והסיבות למרד.

1.אפרתי – בן שבט אפרים. אחד השבטים הגדולים בצפון שלו הייתה יריבות עם שבט יהודה.  נראה ששבט אפרים לטש עין לשלטון ומאס בעול המיסים שהטיל שלמה וכן נפגע מהחרבת שילה שהיה מרכז דתי של עשרת השבטים ועבר לי-ם.

2. בן אישה אלמנה – ממעמד נמוך בעם ולפיכך פיתח מרירות כלפי השלטון. אך עם זאת "גיבור חיל" – איש מוצלח ובעל נכסים, כושר מנהיגות, כריזמה ושאפתנות.

3."עבד לשלמה" – פקיד בממלכתו של שלמה שכנראה ניצל את מעמדו ואת האמון שקיבל מהמלך בכדי לארגן את המרד.

4. אחראי 'לכל סבל בית יוסף' (שבטי אפרים ומנשה) – כלומר האחראי לעבודתם של שבטים אלו במפעל השלמת החומה סביב י-ם. ירבעם יכול היה לנצל מעמד זה בכדי לבסס מעמד מנהיגות ולהתסיס את העם.

בסיכום: ירבעם מנצל את כישוריו האישיים, הכוח שקיבל משלמה ואת מצב העם המתמרמר בכדי להנהיג מרד בשלמה.

-האקספוזיציה מציגה את נתוני הפתיחה למרד (פס' 26) אך המרד עצמו לא מפורט ורק בפס' 40 מצוינת תוצאתו: "ויבקש שלמה להמית את ירבעם". הסיבה לכך היא שייתכן והדברים נשמטו בהעתקה או במתכוון בכדי להמעיט בביזויו של שלמה.

נבואת אחיה השילוני לירבעם (מלכים א, י"א, 29-39)

ה' שולח את אחיה, נביא משילה (שלו אינטרס להחזיר את המרכז הפולחני לעירו המצטרף לאינטרס הדתי להעניש את שלמה) שמנבא לירבעם על פילוג הממלכה. הוא קורע את שמלתו (או שלו עצמו או של ירבעם) ל12 קרעים, מוסר 10 לירבעם ומשאיר אחד אצלו – סמל לפילוג הממלכה. קושי: נקרעו 12 קרעים אבל חולקו 11. פתרון: ההתייחסות לבנימין היא כאל שבט הנבלע בתוך יהודה.

אחיה מציג נימוק דתי (החטא) לפילוג, אך נימוק זה מוצג בלשון רבים, מדוע? תשובה אפשרית היא שחטאי המלך נתפסים כחטאי העם (גמול קיבוצי). ישנו גם גמול לדורות המוצג בכך שהממלכה לא תפולג בימי שלמה אלא בימי בנו, וכי שבט אחד ישאר נצר לשושלת דוד בשל הבטחת ה' אליו.

ירושלים בתחומי יהודה היא העיר הנבחרת כמרכז דתי אך לירבעם הזכות לבחור את בירתו והוא בוחר בשכם ואח"כ בפנואל. ההבטחה לירבעם וממלכתו היא הבטחה על תנאי: אם ישמור את מצוות ה' יזכה "לבית נאמן" – מלוכה מתמשכת, בהמשך מנומק אובדן ישראל בכך שלא עמדו בברית. (זאת בניגוד להבטחה לדוד של הייתה מותנית).

"אך לא לכל הימים" –הפילוג לא יארך לנצח ויבוא יום בו ימשול נצר דוד על כל השבטים (באחרית הימים או לאחר ההגליה).

מילים מנחות: ל-ק-ח, נ-ת-ן –שורשים החוזרים ומדגישים את לקיחת רוב הממלכה מבית דוד ונתינתה לירבעם. "דוד עבדי" מדגיש את זכותו של דוד ויחס ה' אליו וכך את השאר ה"ניר"- השבט היחיד, בידי שושלתו. "ירושלים העיר אשר בחרתי" – מדגיש את יחסו המיוחד של ה' לי-ם, אך לא כמקום מושב אלא כעיר נבחרת.

סיכומים לבגרות בתנ"ך – מלכים ונביאים

סיכומים לבגרות בתנ"ך -כללי

קצת לאוורר את הראש:

פסוקים של אהבה: ציטוטים על אהבה מהתנ"ך

3 תסמונות פסיכולוגיות שמורידות לך את הביטחון העצמי

5 שיטות שיעזרו לכם ללמוד לנגן, שפה חדשה או כל דבר חדש שתרצו