ההגות הציונית לדורותיה: הרצל והציונות המדינית

ההגות הציונית לדורותיה: הרצל והציונות המדינית

פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים

דרכו של הרצל לתודעה לאומית יהודית ולפיתוח פתרון לאומי פוליטי נובעת  ממצוקה שנובעת מתהליכי דמוקרטיזציה, עליית תנועות לאומיות.

היום נדון בצד השני- מה הייתה תרומתו הפוליטית של הרצל וכיצד תיאר לעצמו הרצל את דמותה של המדינה היהודית. מחוץ למאבק הפוליטי לאומי.

בדרך כלל, ודי בצדק, מכנים את הציונות של הרצל ציונות מדינית, ובהבחנה מציונות רוחנית של אחד העם. כאשר אומרים ציונות מדינית, לרוב מתמקדים בכך שהרצל ראה את מטרות תנועתו במושגים מדיניים- אוטונומיה לקראת מדינה. הרצל מעולם לא השתמש במושג הציונות המדינית, אבל בהתייחסותנו להרצל, יש לו שני מרכיבים- פנימי וחיצוני.

המרכיב הפנימי הוא הקמת מוסדות. המרכיב החיצוני-מדיניות בינלאומית.

הקמת מוסדות

באותו קטע מיומנו- "בבאזל הקמתי את מדינת היהודים". לאחר המשפט הזה מגיע קטע נוסף שבו הוא אומר- "יסודה של המדינה איננו רק טריטוריה אלא רצונו של העם למדינה. את הרצון הזה אני עוררתי בבאזל ויסדנו את האסיפה המכוננת של העם היהודי". וכך צריך להבין את המשמעות של הקונגרס הציוני הראשון. עד להקמת הקונגרס, לעם היהודי לא היה מוסד אחד שדיבר בשמם. היו קהילות יהודיות, ארגונים מדינתיים כלל ארציים, היו רבנים שאחדים מהם מוערכים יותר ואחדים פחות, אבל לא מוסד רבני היררכי כמו הכנסייה והוותיקן. הדת היהודית לא היררכית, ולא עם סמכות אחת. לתנועה של העלייה הראשונה מ 1881 שבאה ארצה, היו ארגוני תמיכה מוראליים כספיים. תנועת חובבי ציון גייסה כספים בצורה די משמעותית אך אף אחד מהגורמים הללו לא יצרו מוסד. לפני הקונגרס הציוני היהודי לא היה מישהו שמדבר בשם היהודים. ואם היו שואלים מי מדבר בשמם של היהודים המבקשים להתיישב בא"י לא היה שם. הרצל, לא במחשבה תחילה, אלא מתוך הדינאמיקה הפנימית של הפעילות, מתוך זה עלתה המחשבה ועלה המעשה של יצירת מוסדות. לא לעם היהודי כולו, אבל נוצרו מוסדות שמדברים בשם אותם אנשים בעם היהודי המבקשים פתרון לאומי- אסיפה מכוננת. הרצל משתמש בביטוי אנלוגי למהפכה הצרפתית– אנחנו לא כלום, אנחנו מבקשים להיות הכול- לדבר בשם הטוטאליות. הרצל וקבוצה של כמה עשרות אנשים סביבו הוציאו את ההזמנות לקונגרס הציוני הראשון ולא היה להם ברור מה יקרה לאחר הקונגרס. בדיונים עצמם צמחה התובנה שההצלה של הקונגרס לא תהיה בהתכנסות זו או אחרת, ולא שיסכימו על תוכנית, אלא שתהיה לכך המשכיות מוסדית. ואכן, כך קרה. אחד הדברים שעלו- תוכנית באזל לימים, שמטרת התנועה הציונית שמוקמת בבאזל היא להבטיח מקלט בטוח לעם היהודי המובטח במשפט הפומבי. זה ביטוי זהיר- לא נאמר משפט בינלאומי, לא מדינה. היו צריכים להתמודד עם העובדה שא"י היא חלק מהאימפריה העותומאנית שהיא לא בדיוק נאורה, היא גם גוף מוסלמי שבה השליט הוא החליף. בתוכנית באזל לא נאמר עדיין מדינה, אך היה ברור. אפשר לקיים כנס ולחתום על תוכניות, וללכת הביתה, וזה הרצל הבין שאסור שיתקיים.