ההגות הציונית לדורותיה: אחד העם

ההגות הציונית לדורותיה: אחד העם

ההגות הציונית לדורותיה

אחד העם – אשר גינצברג

• אחד העם הוא יהודי בן מזרח-אירופה הקורא רוסית ויודע אנגלית שאינו נמנע על מעריצי הרצל.
• הד לתפיסה הפופולארית של המהכנסים הרוסים.
• אחד העם הוא מראשוני חובבי ציון באודסה.
• ביקר את הרצל ואת הציונות על כמות הצד המדיני, ופחות על הצד התרבותי.
• הציע ציונות תרבותית-רוחנית.
• היה בקונגרס הציוני הראשון ולא הגיע לנוספים.
• נשלח ב1891 לארץ ישראל. כתב חיבור שנכתב "אמת מארץ ישראל".
• הבנת הדילמה הערבית: כתב לפני הרצל על הערבים: "רגילים אנו להאמין בחו"ל כי ארץ ישראל היא מדבר לא זרוע וכל הרוצה לקנות בא קרקעות יכול, אך לא כן, […] רגילים אנו בחו"ל להאמין כי הערבים הם פראי מדבר […] הערבים ככל בני שם, הם יודעים מה אנחנו עושים בארץ, אך הם מנסים להוציא מאיתנו תועלת, אך אם תבוא עת שנגיע לארץ ונדחק את רגלי עם הארץ, הרי שלא על נקלה יניחו לנו […] מוכנים אנו להיזהר לא להתהלל עם הארץ, ומה עושים אחינו בארץ ישראל, ההפך ממש, עבדים היו בארץ גלותם, ופתאום מוצאים עצמם בתוך חירות פרועה […] זה מה שקורה לעבד כי ימלוך […]  => הבנה של הדילמה. ביקורת על שתי מושבות: בעיקר זכרון, ורחובות(?).

–          הרבה מאוד יהודים לא אהבו את זה.

–          כבר אז היה הבנה של הרגישות של העניין.

• טענת אבינרי: הציונות הייתה מודעת לזה לאורך כל הדרך.
• ·         תרומתו הפובליציסטית של אחד העם: פרסם מאמרים שעסקו בנושאי השעה. הוערך ע"י פובליציסטים רבים.
• ·         תרומתו העיקרית: היה מהראשונים שהחלו מטילים ספק בדרכו של הרצל.

אחד העם – ביקורת על הרצל:

• יהודי חילוני פוזיטיביסט.
• הציונות המדינית היא לא מספיקה. צריך לעסוק ברוחני-תרבותי.

1. ארץ ישראל כמרכז תרבותי – הרצל לא מספיק מדבר על החייאת השפה והתרבות העברית:

–          יש יותר מדי קרבה למקורות אירופאים ואין קרבה למקומות יהודיים.

–          יש לפעול לא רק להשיג מדינה, אלא צריך לשקוד על התיקון הרוחני של העם היהודי.

–          אומר זאת כיהודי חילוני ולא מסורתי בהכרח, אך עם זיקה לתרבות ומסורת ישראל ההיסטורית.

1. צריך לדאוג רוחנית גם ליהודים בחו"ל – הציונות המדינית לא חושבת עליהם: גם אם כל היהודים ירצו לעלות לארץ, לא כל היהודים יוכלו לעלות לארץ. איזה תשובה תיתן להם הציונות? המדינה של היהודים צריכה להיות מרכז רוחני לכל היהודים, גם בתפוצות. בשביל אחד העם המטרה המדינית של הרצל היא מוגבלת. היא מתעלמת מכך שיש יהודים בחו"ל. מדינת ישראל צריכה לכלול אג'נדה רוחנית לכל היהודים בעולם.

• אין הכרח למדינה במלוא מובן המילה, מספיק קיבוץ יהודי: לא צריך בינתיים מדינה, אלא קיבוץ יהודי גדול של אנשים במקום אחד. הוא יוכל לעסוק בתרבות יהודית, בחקלאות, בכל מה שירצה. אבל אין הכרח למדינה. צריך יישוב יהודי גדול אבל אין הכרח להשקעה המדינית הכל כך גדולה.
• בפועל, זה הסתבר להיות לא נכון: כדי להשיג את היישוב היהודי החופשי מבחינה תרבותית תחת האימפריה העות'מאנית, חייבים כח פוליטי מדיני אדיר. הוא לא הבין באמת "איך עושים את זה?". דה-פקטו ללא כח פוליטי לא הייתה מדינת ישראל. אי אפשר עצמאות תרבותית ללא עצמאות מדינית. אחד העם לא התמודד עם הסוגיה הזו.
• אנקדוטה: הרצל גם נכשל בציונות המדינית. אבל הוא נתן השראה משמעותית לבאים אחריו (לוויצמן ב1917 ועוד).
• ·         הביקורת המרכזית על אחד העם: אחד העם לא הבין את ה"מכשירויות", את המדינה כאמצעי.
• הבדלים מעניינים בין צדוקים ופרושים:

–          הצדוקים עמדו על הצד המדיני (בית מקדש).

–          הפרושים שעסקו בצד הרוחני (התרבותי, התפילה, בית כנסת וכו').

כשנחרב הבית הצדוקים לא שרדו ואילו הפרושים שרדו => זה באמת נכון. אחד העם אומר, גם היום צריך את הצד התרבותי-רוחני ופחות את הצד המדיני.

• עלה ארץ, מת בשנות ה-20. הפך להיות לשולי יותר בגלל שנתנו משמעות גדולה יותר לעצמה הפוליטית. הרצל כתב מאמרים והתחיל לעשות מעשים. אחד העם המשיך לכתוב מאמרים.
• אנשי הרוח בעקבות אחד העם: מגנס, מרטין בובר, שולם ועוד. היו מוכנים למדינה דו-לאומית, דיברו עם ערבים כל הזמן, הבעיה הייתה שהיה רק אינטלקטואל ערבי אחד שדיבר איתם ובסוף גם הוא נרצח.

שורה תחתונה:

• צריך להודות: יש מדינת ישראל בגלל שהציונות לא הלכה בדרכו של אחד העם.
• כשכח הנשק עומד מולך, אין לך ברירה אלא לעמוד מולו עם נשק.

האם משה האיש באמת התקיים? האם זה משנה? תשובת אחד-העם