מבוא לסוציולוגיה – סיכום מאמרים: פייר בורדייה \ על הטלוויזיה

מבוא לסוציולוגיה – סיכום מאמרים: פייר בורדייה \ על הטלוויזיה

ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

לפי בורדייה עולם התקשורת הוא מייצג של העולם עם חוקים משלו, מוגדר עפ"י מעמדו בעולם הגדול ועפ"י כוחות המשיכה של יתר העולמות הקיימים, אם נאמר כי הוא אוטונומי ונשלט ע"י חוקים משלו נאמר כי אי אפשר להבין את העיתונות ישירות באמצעות תופעות חיצוניות.

נתחי שוק ותחרות-

בכדי להבין את המתרחש בערוץ מסוים יש להביא בחשבון את זה שהוא נמצא בעולם של קשרים אובייקטיביים בין ערוצי טלוויזיה נוספים הנמצאים בתחרות המוגדרת ע"י כוחות סמויים שניתן להבחין בהם באמצעות אינדיקאטורים כמו נתחי שוק, חשיבות בקרב מפרסמים, הון מצטבר של עיתונאים בעלי יוקרה וכו' בין הערוצים יש יחסים הדדיים שמשפיעים זה על זה ויחסי כוחות סמויים לחלוטין, כדי להבין מה מתרחש בכל ערוץ יש להביא בחשבון את כלל יחסי הכוחות האובייקטיבים המרכיבים את מבנה השדה של החברות המסחריות. לחברה בעלת עוצמה חזקה יש יכולת לעוות את המרחב הכלכלי על ידי הורדת מחירים בכדי לחסום כניסת חברות חדשות כוכו'. הצופים והעיתונאים אינם תופסים עד כמה משקלו היחסי של המוסד מעיק עליהם ובמשקלם העצמי ומעמדם בתוך המוסד. בכדי להבין את יכולתו של עיתונאי יש להשתמש בכמה מדדים – מעמדו של אמצעי התקשורת בו הוא פועל בתוך השדה העיתונאי ומעמדו של העיתונאי עצמו בתוך  אמצעי תקשורת זה.

שדה הוא זירה של כוח, יש בו שולטים ונשלטים וחוסר שיוון תמידי שורר בו. בתחרות עם אחרים משתמש כל גורם בכוח היחסי שיש בידו המגדיר את מעמדו בשדה וכיוצא מזה את האסטרטגיות שינקוט. התחרות על נתחי השוק בין העיתונאים והערוצים מתורגמת בחיי המעשה לתחרות בין העיתונאים בה הם מנסים להשיג דברים המייחדים אותם – סקופ, מוניטין מקצועי וכו' אין רואים בה מאבק כלכלי בלבד ועם זאת היא כפופה ליחסי הכוחות הכלכליים והסמליים. בכדי לעדת מה עיתונאי יגיד או יכתוב יש לדעת מה העוצמה הספציפית בה מחזיק גוף התקשורת אליו הוא שייך – אותה ניתן למדוד בעזרת נתחי שוק אך גם באמצעות משקלו הסמלי, נתון שקשה לכמת. בשנות החמישים לטלוויזיה הייתה נוכחות מזערית בשדה התקשורת, אנשי טלוויזיה נחשדו כי הם תלויים בכוחות פוליטיים שדיכאו אותם מבחינה תרבותית סמלית מבחינת היוקרה ובנוסף הם היו תלויים בסבסוד המדינה ולכן תחת שליטתה הכלכלית. כיום הטלוויזיה נוטה להשתלט על שדה התקשורת מבחינה סמלית וכלכלית. העיתונים מצויים במשבר, חלקם נעלמים, אחרים נאבקים כדי לשרוד, בצרפת נתונים בסכנה גדולה יותר עיתוני הספורט כיוון שבהשוואה לטלוויזיה אין להם הרבה מה להציע. עיתון יכול גם שלא לאבד אפילו קורא אחד ולהישאר בדיוק כפי שהיה אך בכל זאת להשתנות בצורה עמוקה ביותר כיוון שמשקלו ומעמדו היחסי בשדה התקשורת השתנו.

בעולם התקשורת הכתובה היה לה מונד עיתון הקובע, כבר אז היה קיים ניגוד בין העיתונים שמספקים חדשות לבין אלו הנותנים דעות וניתוחים, בין עיתונים עם תפוצה רחבה ועיתונים עם תפוצה מצומצמת, לה מונד היה ממוקם היטב משתי הבחינות הללו, תפוצתו הייתה גדולה מספיק בכדי להעניק לו כוח פרסומי והיה לו הון סמלי כדי שייחשב בר סמכא – היה לו הון בשני גורמי עוצמה בשדה התקשורת.

כוח של בנאליזציה-

הטלוויזיה מעמידה את התקשורת הכתובה והעולם התרבותי בפני בעיה כיון שבהשוואה אליה מתגמדת עיתונות ההמונים , גם אם האפקטים שהטלוויזיה יוצרת אינם חסרי תקדים הם חידוש.

הטלוויזיה יכולה לכנס יותר צופים ממה שיוכלו כל העיתונים היומיים בצרפת אך ככל ששאיפתו של גוף תקשורת היא להגיע לקהל רחב יותר הוא חייב לאבד את שמפלג, מזעזע ולא להעלות בעיות. ככל שעיתון מרחיב את תפוצתו הוא נוטה לטפל בנושאים כלכליים למשל כדי לא לעורר צרות. אילו הייתה נוטה הטלוויזיה למהפכה סמלית היו נחפזים לעצור זאת, אך היא לא עושה זאת, אולי בגלל ההיגיון, התחרות והמנגנונים שהוזכרו, הטלוויזיה הסתגלה בצורה מושלמת למבנים המנטאליים של הציבור. מגישי החדשות, תוכניות הדיון וכדומה הפכו עצמם לשוטרי מצפון ומינו עצמם לדוברי המוסר הבורגני טיפוסי ונותנים את דעתם על מה שמכונה בפיהם בעיות חברתיות כמו אלימות  וכו'.  התוכניות המפורסמות יותר משרתות באופן כנוע את הערכים המקופלים, הקונפורמיזם והאקדמיזם – ערכי שוק.

שדה העיתונאות חייב את חשיבותו החברתית לעובדה שהוא מחזיק במונופול על מכשירי ההפקה והשידור ההמוניים של המידע ובאמצעות אלו בגישתו של האזרח הפשוט למידע.