היסטוריה פוליטית: עליית הנאצים לשלטון – הטקטיקה הפוליטית של המפלגה הנאצית

היסטוריה פוליטית: עליית הנאצים לשלטון – הטקטיקה הפוליטית של המפלגה הנאצית

המפלגה הנאצית ניצלה את המשבר בכלכלה ובמדינה כדי להגביר את מאמצי התעמולה שלה ולהרחיב את מסגרתה הארגונית בשיעור חסר-תקדים. כבר בקיץ 28', בכנס המנהיגים במינכן, הביע היטלר את דעתו, כי בעקבות תוצאות הבחירות לרייכסטג יש להעתיק את מרכז הכובד מן הערים אל האוכ' החקלאית, שכן שם היה פוטנציאל רב לקראת הבחירות העתידות לבוא. גבולותיהם של מחוזות המפלגה הותאמו לגבולות מחוזות הבחירה, המנגנון הארגוני באזורים החקלאיים חוזק, והואצה הפיכתה של המפלגה הנאצית לתנועת המונים זעיר-בורגנית ואגררית. שטרסר הספיק עד 32' לעצב את המפלגה כתמונת ראי בזעיר אנפין של המדינה ושל החברה. ארגון מחדש זה הידק את שרשרת הפיקוד מלמעלה ללמטה.

הצלחתה של גישה חדשה זו באה לידי ביטוי מבחינת מס' חברי המפלגה שעלה כבר בשלהי 28'. המפלגה ניסתה לפרוש כנפיים לכל עבר. הלאומנות והאנטי-מרקסיזם שימשו לתעמולה המפלגתית מירשם בטוח, כדי להעמיד בצל את כל ניגודי האינטרסים בין הקב' השונות, ויחד עם זאת – כדי לנצלם מבחינה ארגונית וכדי לרכוש בוחרים נוספים. גישה זו ניכרה בפנייה לשת"פ עם קב' לאומניות אחרות (ה"שטלהלם" והמפלגה הלאומית-גרמנית) שבלט במסעות התעמולה של סתיו 29' והביא לבסוף את הקמתה של "חזית הרצבורג" ב-31'.

הנסדא"פ נבדלה משאר המפלגות בכך שהפעילה מנגנון תעמולה ברציפות ולא רק בערב מע' הבחירות. לצורך כך ערכה קורסים אינטנסיביים לנואמים שהוכשרו להופעות בהמוני אסיפות. הידע הפוליטי המועט והכישורים הרטוריים הדלים של תועמלנים אלה לא היוו מחסום בפני הפצה רצופה של התעמולה הנאצית גם בכפרים הקטנים ביותר. ככל שהתרחבה הפעילות המקומית, כן היה קל יותר למפלגה לכנס המונים, שכבר הספיקו להיחשף לתעמולה בכפריהם ובעיירותיהם, לאסיפות המוניות במרכזים המחוזיים. לגל זה של הקפת המונים רחבים קדמו פעולות "ריכוך" בעזרת כרזות ועלונים. גם פעולות אלה הודרכו מלמעלה, ואח"כ הסתעפו למחוזות השונים ולסניפים המקומיים. הפצת התעמולה הנאצית פעלה לפי העקרון שאין לפסוח על שום אמצעי של תקשורת המונים, כדי להביא את תדמיתה של המפלגה לכל מקום. בארגון ובתכנון פעילות זו הצטיין היינריך הימלר, שכיהן באותה עת כממונה על התעמולה בהנהגה הארצית של המפלגה, בטרם העולה לדרגת מנהיג הס"ס. במקביל לו פעל גבלס, שהקים סניפים של "הנהגת התעמולה של הרייך" בכל מישורי המפלגה. כרזות ועלונים חשובים במיוחד הוגשו בד"כ טרם פרסומם לאישור היטלר או שלישו, רודולף הס. פעילות זו היתה מסועפת עד מאוד. התעמולה עוררה תשומת לב הולכת וגוברת גם בעיתונות ובציבור הלא-נאציים, וכוח המשיכה של המפלגה החל לתת אותותיו כבר לפני שהספיקה לרשום לזכותה הצלחות גדולות בבחירות.

בנסיבות אלה נעשתה הוועידה הכלל-ארצית של המפלגה בנירנברג למפגן מרשים של התרחבות המפלגה ועליית יוקרתה בציבור. היא נערכה באוג' 29', ביום השנה ה-15 לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ועובדה זו נוצלה עד תום כדי לתת יתר תוקף לקול הקורא, שבו יצאה הוועידה לכל הגורמים הלאומיים בגרמניה. הוועידה הביאה למפלגה תומכים נוספים ושיפור כלכלי הודות להצטרפות בני מעמדות אמידים יותר לשורותיה. אך יותר מכל סייע למפלגה אי-השקט הפוליטי, שהיה תולדה של פרוץ המשבר הכלכלי.

למרות הצלחת המפלגה לחדור במהירות בשנים 29'-30' לתוך האוכ' האגררית, היא התקשתה לרכוש לה אוהדים נוספים בקרב שכבות עירוניות ובקרב מעמד הפועלים, שנבדלו מאוד זה מזה באינטרסים הכלכליים שלהם ובפגיעת המשבר בהם, וניצבו במאבקי אינטרסים מרים אחד מול השני. צצה השאלה, כיצד אפשר יהיה לאחד קב' שונות כ"כ ברוחן, בתנועה אחת בעלת אידיאולוגיה נציונל-סוציאליסטית, התלויה הן במימון ובהשפעה של אילי התעשיה והמסחר והן בקולות הבוחרים של הבורגנים הזעירים ושל העובדים, ובאחת – בקפיטליזם וגם בסוציאליזם.

קושי זה היה נחלת חלקן של כל המפלגות. היטלר ניסה לעקוף זאת ע"י נקיטת טקטיקה פטורה מעקרונות של פיזור הבטחות לכל עבר בהתאם למשאלות השונות, וכך נולדו לא-מעט משברים במפלגה. המפלגה לא עמדה באנטי-קפיטליזם שהודגש מימיה הראשונים, אולם כעת, לאור משברים כלכליים וחברתיים, נראה כי שוב כדאי להם להצהיר על נאמנות לסוציאליזם הלאומי. הנ"ל בכדי לחדור לחוגים רחבים בקרב מעמד הפועלים והן לשכבות רחבות בבורגנות הזעירה ובאיכרות עליהן איימה ההתפתחות הכלכלית והתעשייתית המודרנית. הסכסוך הישן נכנס עתה לשלב חדש עם המעבר למפלגת המונים והחרפת המשבר הכלכלי, והוא נשאר בעינו עד לטיהור העקוב מדם של המפלגה ב-1934.

הכרעה ראשונה בעניין זה נפלה כבר באביב 1930. אוטו שטרסר היה מוציא לאור של ספרים ועיתונים והיה שמאלני רדיקלי בעל עמדה עצמאית אשר קרא לאיגודים מקצועיים ושביתות, הלאמות מרחיקות לכת וחתימת ברית עם ברה"מ. בכך העמיד בשאלה את היחסים הטובים למדי ששררו בין הנאצים ובין תומכיהם החדשים מחוגי התעשייה והמסחר. במאי נערכה פגישה בינו לבין היטלר. הפגישה הולידה קרע בין השניים. היטלר לא הצליח להשפיע על בעל הסטיות ה"שמאליות" לקבל על עצמו את קו המפלגה, ולבסוף הוא הודח מהמפלגה.

את המונח סוציאליזם זיהה היטלר, עתה כמו גם בעתיד, עם תפיסתו את ההמון הנבער: ניתן להשביע את רצונו של ההמון ע"י "לחם ושעשועים", ואין כמעט גבול ליכולת לכוונו לכל אשר ירצה. לא את ההמון באה באה המהפכה לשרת, אלא עילית חדשה של מנהיגים "עליונים" מבחינה גזעית. הגרעין היחיד בהשקפת עולמו של היטלר אשר היה טבוע בה עמוק ללא שינוי, היה הרעיון כי יש להבטיח את שלטונה של כת נבחרת זו על היהודים ה"נחותים" באמצעות מהפכה "לאומית"-גזענית. כל שאר הרעיונות, שנכללו בדוקטרינה ובתעמולה של הנאצים, לא היו למעשה אלא עניינים לא מהותיים וכלי נשק של מסע מדיני. באותה רוח התייחס היטלר גם לנושאים כלכליים וסוציאליים: עקרון המנהיג בא להצדיק את עמדת הבכורה של ראשי הכלכלה, של אנשים שהגיעו לאן שהגיעו בזכות כישוריהם, בעוד שהסוציאליזציה ושיתוף הפועלים בהנהלת המפעלים כמוהם כחזרה לדמוקרטיה ולסוציאליזם. מדינה חזקה ועקרון המנהיג ולא רפורמה כלכלית וסוציאלית, הם היעדים שהדריכו את היטלר במאבקו על השלטון ואת הטקטיקה שלו לגבי הקפיטליזם והסוציאליזם, איגודים ואינטרסים קבוצתיים למיניהם, רפורמה ומהפכה – והוכח שטקטיקה זו הצליחה.

הקמת ארגונים מתחרים אשר נתלכדו סביב אוטו שטרסר לא מנעה נהירת חברים נוספים אל המפלגה הנאצית. היטלר הצליח גם בסוף אוג' 30' להדוף את הסכסוך החמור, שפרץ בין סניף הס"א בברלין בראשות סטנס ובין הנהגת ה"גאו" בראשה גבלס, שהואשם באי-מתן תמיכה מספקת לס"א ובניהול מדיניות המסייעת לאינטרסים של הקפיטליסטים. לאחר סכסוכים נוספים, שפרצו בינו לבין פפפר על הצבתם של נציגי ס"א ברשימת המועמדים של המפלגה לרייכטג, ניצל היטלר את ההזדמנות והכריז על עצמו מנהיג הס"א ומינה את רייהם לראש המטה החדש שלה. על רקע התרחבותה המהירה של הנסדא"פ והפיכתה למפלגת המונים, החריפה המחלוקת סביב השאלה בדבר הטקטיקה הרצויה המשטר דמוקרטי. היטלר הסיר משבר זב מסדר היום בבטלו מחדש את הפער בין הפעילות המסגרת החוק ובין התעמולה, שקראה לתפיסת השלטון, באמצעות מיתוס הפיהרר. המשבר סביב הס"א הוסיף לרחוש מתחת לפני השטח עד לסילוקם הסופי של ה"מורדים" מחוגו של סטנס באפריל 31'.

מסע הבחירות של קיץ 30', שלידתו בהחלטה חפוזה של ברינינג לפזר את הרייכסטג, איפשר לנאצים לצאת למסע תעמולה רחב, שהתמקד סביב המשבר. מרגע שהבטיחה לעצמה המפלגה את אהדת הימין, יכלה לנקוט בתעמולה קיצונית, ובה בעת יכלה גם שלא להישען עוד על המפלגה הלאומית-גרמנית, שנחלשה. הנאצים שלטו ברחוב יותר מכל מפלגה אחרת בתהלוכות רעשניות ואלימות של הס"א, בגדודי תועמלנים שפעלו ללא ליאות, באסיפות-עם סוערות ובנאומים אין-ספור. נאומיו הגדולים והמבוימים היטב של היטלר היו האמצעי הטוב ביותר לכיבוש לב ההמונים. הם הופיעו בכל מקום ולא דבקה בהם עוד התדמית של קבוצת שוליים ממינכן. הם בעיקר שאפו לגייס את ציבור הבוחרים המסורתי של מפלגות המרכז והימין. במקום להתיימר לייצג אינטרסים ולהציע פשרות, הפריחה הנסדא"פ סיסמאות כוללניות בדבר חזית, המקיפה את כל המעמדות, נגד ה"שיטה" הדמוקרטיה, חוזה ורסיי ו"פושעי נובמבר", באחת – נגד כל ה"אחראים" למשבר. הנאצים היו פטורים מצד אחד מהמעמסה המלוכנית, הריאקציונית והפוליטית-אינטרסנטית של הדנו"פ, ומצד שני היו עדיפים על הקומו', שהיו שמאל קיצוני. כך יכלו להפיק תועלת, יותר מכל מפלגה אחרת, ממסע בחירות זה, שנערך על-רקע המשבר, ולמשוך אליהם בוחרים רבים בלתי-מרוצים ומפוחדים.

חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים

כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

היסטוריה פוליטית של זמננו

מבוא להיסטוריה פוליטית

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו

כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים