סיכום: נורברטו בוביו – עתיד הדמוקרטיה -חלק 4
נורברטו בוביו, עתיד הדמוקרטיה (המכון הישראלי לדמוקרטיה. תשס"ג), מאמר א': "עתיד הדמוקרטיה".
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
למרות כל האכזבות מהדמוקרטיה שנסקרות ב"עתיד הדמוקרטיה", בוביו לא מציג חזון קטסטרופלי לעתיד הדמוקרטיה. מספר המשטרים הדמוקרטים ב-40 השנים האחרונות עולה בהדרגה ביחס למספרם בשנים שבין מלחמות העולם שזכו לכינוי "עידן העריצות". לאחר מלחמת העולם הראשונה די היה בשנים מעטות באיטליה ובעשר שנים בגרמניה כדי להביס את המשטר הפרלמנטרי. אך במקומות בהם הושתתה הדמו' לאחר מלחמת העולם השנייה היא לא קרסה עוד ואילו משטרים אוטוריטריים קרסו. אפילו במדינה דוגמת איטליה, בה המערכת הדמוקרטית לא מתפקדת היטב, לא נשקפת לה סכנה.
הכוונה היא לסכנות מבית, מהימין ומהשמאל הקיצוניים. בניגוד לאירופה המזרחית שם החניקו את הדמוקרטיה או מנעו את התהוותה מסיבה חיצונית, מחקר זה עוסק בקשיים הפנימיים של הדמוקרטיה ולא בקשיים החיצוניים, הנוגעים למיקומן או למעמדן של המדינות במערכת הבינ"ל.
מסקנת המחבר: התקוות שהתבדו והמכשולים שהוצגו אין בהם כדי להפוך משטר דמוקרטי לאוטוקרטי. השוני המהותי בין השניים נותר בעינו. המהות המינימאלית של משטר דמוקרטי לא נפגעה: ערבויות לחירויות בסיסיות, קיום מפלגות מתחרות, בחירות תקופתיות ע"ב זכות בחירה לכל, החלטות קולקטיביות או הסכמיות (בדמוקרטיה הסכמית או במערכת ניאו- קורפורטיסטית) או החלטות שמתקבלות ע"ב עקרון הכרעת הרוב אך תמיד בעקבות ויכוח חופשי בין הפלגים או בין החברות בקואליציה הממשלתית. יש דמוקרטיות יציבות פחות ויותר, יש דמוקרטיות פגיעות פחות ויותר, יש קרבה שונה לאידאל. אך גם משטר דמוקרטי רחוק ככל שיהיה מהאידאל, אין לבלבל עם משטר אוטוקרטי או חלילה טוטליטרי.
התרשמות אחרונה ונועזת: עד כה לא פרצה מלחמה בין מדינות עם משטרים דמוקרטיים מבוססים. מדינות דמוקרטיות אמנם השתתפו במלחמות, אך עד כה לא נלחמו בינן לבין עצמן. הרעיון שהמבנה החוקתי של המדינות משמש מחסום מפני מלחמה הוא רעיון פורה ובעל עוצמה, שהעניק השראה לפרויקטים פציפיסטיים רבים במהלך שתי המאות האחרונות, גם אם ללא הצלחה.
הפניה לערכים
עבורנו, האזרחים הצעירים הנוטים בנקל לשגות באשליות ולחוש אכזבות אומר בוביו שדמוקרטיה היא אכן כללי נוהל והיא אכן נשענת על "אזרחים פעילים" הנדרשים לערכים ולאידאלים.המאבקים הגדולים שהתחוללו למען אידאלים עיצבו בסופו של דבר את כללי הנוהל.
נפרט את האידאלים:
1. הסובלנות- עקרון הסובלנות התהווה אחר שנים של מלחמות דת אכזריות. אם קיים היום איום על שלום העולם מקורו, כבעבר, בפנאטיות, באמונה העיוורת במונופול על האמת ובקיומו של הכח הנדרש לכפות אותה על אחרים.
2. אי האלימות- לפי קרל פופר השוני העיקרי בין משטר דמוקרטי למשטר לא דמוקרטי הוא שבידי האזרחים במשטר דמוקרטי יש את היכולת להדיח את ממשלתם ללא שפיכות דמים. כללי הדמוקרטיה הציעו לראשונה בהיסטוריה כלים לחיים בצוותא המאפשרים פתרון קונפליקטים חברתיים ללא אלימות. כאשר כללים אלו מכובדים היריב אינו עוד אויב שיש לחסלו כי אם מתנגד שעשוי מחר לתפוס את מקומך.
3. ההתחדשות ההדרגתית של החברה תוך שיג ושיח רעיוני חופשי, תוך תהליך של שינוי אורחות חיים. רק הדמוקרטיה מאפשרת התהוות והתפשטות מהפכות שקטות כמו זו שהתחוללה בעשרות השנים האחרונות ביחסים בין המינים. זו אולי המהפכה החשובה של זמננו.
4. אידאל האחווה של המהפכה הצרפתית– חלק ארי מההיסטוריה האנושית הוא של מלחמות אחים. בשום מדינה בעולם אין לדמוקרטיה סיכוי לשרוד מבלי שתהפוך להרגל. האם הדבר אפשרי ללא הכרה בגורל המשותף המאחד את כל בני האדם? הכרה זו נחוצה יותר ויותר לדמוקרטיה משום שמיום ליום אנו נוכחים ביתר שאת בגורלנו המשותף. לפיכך, עלינו לפעול בהתאם להכרה זו לאורו הקלוש של השכל הישר שעדיין מאיר את דרכנו.
סיכום: נורברטו בוביו – עתיד הדמוקרטיה -חלק 1
נורברטו בוביו – עתיד הדמוקרטיה -חלק 2
נורברטו בוביו – עתיד הדמוקרטיה -חלק 3
