מחאת יוצאי עדות המזרח של שנות ה-70
- אהוד שפרינצק מגדיר את המרד בשנות ה-70 כמרד השני של הפריפריה – והמרד הראשון שהצליח.
- המרד הראשון היה ואדי סאליב: התעוררות ספונטנית של יוצאי צפ"א, שהייתה גם בעוד מקומות (לדעת המרצה בגלל המיקום הפיסי שלהם). ניסו לרוץ לכנסת ולא הצליחו.
הפנתרים השחורים:
- מושג שלקוח מארה"ב.
- · התארגנות שהתחילה בירושלים, והמשיכה גם לת"א.
- סטודנטים אידיאליסטים תומכים: מי שתמך ברעיונות הפנתרים השחורים, היו גם הסטודנטים באוניברסיטאות.
- פוליטית:
– פוליטית – כשלון. בחרה את האות ז' לכנסת, ולא קיבלה קולות.
– אחרי מלחמת יום כיפור כל החבר'ה של הפנתרים השחורים מצאו עצמם פורחים להרבה מפלגות מסביב.
– צ'רלי ביטון: ישא את ההילה "פנתר שחור" הרבה שנים למרות שהוא לא היה קשור אליהם.
– מספר הישגים בתחום הסוציאלי
- · התדמית הייתה מחאה.
תנועת אוהלים (75):
- ימין סוויסה (הצטרף מאוחר יותר לעבודה).
- סדר יום ברור: ידברו על בעיות הדיור של תושבי שכונות המצוקה. תהיה להם תוכנית אופרטיבית שמטרתה בפתרונות דיור.
– תקפו את התקציבים שהופנו להתנחלויות.
– ביקורת על התקציבים שהופנו לעלייה הרוסית (שנות ה-70 היו גל העלייה העצום מבריה"מ).
יוצאי עדות המזרח בהשכלה הגבוהה
- דור ראשון של יוצאי עדות המזרח להשכלה הגבוהה: תופעות אקדמיות מעניינות:
– כתב עת באוניברסיטת חיפה: מחברות למחקר ולביקורת => כתב עת המציע מתוכו קריאת תיגר סוציולוגית על השדרה המרכזית של הסוציולוגיה בישראל (שהתגבשה באונ' העברית) וניסו לעצב נרטיבים חדשים: סמי סמוחה, יונתן שפירא, שלמה שבירסקי וכו'. הצגת הנרטיב הציוני מתוך נקודות מבט אחרות: מרקסיזם, רב-תרבותיות. שבראשם המסר: הדרה שיטתית של קבוצות מסוימות כמו יוצאי עדות המזרח.
– אמירה שהתחילה לחלחל והשפיע מאוד בדורות הבאים.
ביטויים המוניים של תרבות:
- ביטויים של מחאת יוצאי עדות המזרח בתרבות.
- הצגות עם תכנים חברתיים של נולה צ'לטון ועודד קוטלר: סוף המשחק בקריית גת, אופניים לשנה, סורגים, תאטרון משתתף (השחקנים חיים במקום מסוים).
- המחזה "קריזה": קולאז' של קולות חברתיים. קריאת זעם נגד החברה הישראלית: הצגה של פועל שהצליח ולא התקבל לחברה. מתעוררת שכבה בורגנית של יוצאי עדות המזרח: יזמים, שיצאו משכונות המצוקה לחברה הישראלית, וטענו: החברה הישראלית לא מוכנה לקבל אותנו.
– הבעיה היא לא מעמדית. אלא בעיה זהותית-תרבותית: לא מקבלים אותנו בגלל הזהות שלנו, בגלל העדתיות.
– שלמה בר – הברירה הטבעית כתב את פס הקול. נכתבה ע"י שלמה בר (שיבנה את הקבוצה המוסיקלית של הברירה הטבעית, קבוצה חשובה בארץ)
- · מוסיקת הקסטות – המוסיקה של ההצגה:
– סוגה מוסיקלית חדשה: "מוסיקת הקסטות". אמצעי מחאה חדש. שלמה בר בעקרון לא נמנע על הקבוצה הזו. הקסטות פתחו פוטנציאל פיראטי מטורף. כל אדם יכל פתאום להוציא לעצמו מוסיקה. איפה נמכרו ה"קסטות": בתחנה המרכזית, ברחוב העצמאות של חיפה וכו'. מוסיקה עממית, נגישה, ויכולה להכיל דברים שהם לא מיין סטרים. הקלטות לא שודרו ברדיו. התכנים של הקסטות לא היו פוליטיים בהכרח, אבל עצם האמירה שאני לא שומע מיין סטרים היא משמעותית מאוד.
- לא היה הצלחה לניסיונות ההתארגנות הפוליטית של הקבוצה העדתית. הרב הצביעו לבגין.
תמ"י (תנועת מסורת ישראל):
- · המפלגה העדתית הראשונה שאנחנו מכירים מופיע בשנת 1981. עדתית וגם דתית.
- אהרון אבו-חצירה: מרוקאי שירד למקום ה-4 במפלגת המפד"ל. הטענה שלו הייתה שהוא מזרחי ובגלל זה הוא מרגיש פגוע. הוא מחליט לעזוב ולהקים את תמ"י.
- אחרי שהוא עוזב המפד"ל לוקחת את אליעזר אפטבי, כמזרחי, כדי להצהיר פוליטית שהמזרחים חשובים להם מאוד. הבעיה הייתה שהוא היה פרסי ולא מרוקאי.
- האנשים שהרכיבו את המפלגה:
– הדתיים: אבו-חצירה ופורשים מזרחיים מהמפד"ל.
– חברי מפלגת העבודה לשעבר: קבוצה השנייה מורכבת מיוצאי עדות המזרח, מסורתיים אך לא דתיים שהיו לפני חברים במפלגת העבודה. מספר 2 ברשימה: אהרון לוזן, עד 1977 היה שר החקלאות בממשלת רבין.
– מזכ"ל המפלגה הוא בנימין בן אליעזר (פואד): הקצין הראשון שלא הלך למפא"י, לחירות או לליברלים, אלא למפלגה דתית.
– סטודנטים: ויקי שירן (מזרחית חילונית שמאלנית), יוזמת 'בג"ץ עמוד האש' –שתבע את העורך כי בתולדות הציונות לא הכניסו את הנרטיב של המזרחים, ממייסדי ה'קשת הדמוקרטית המזרחית'.
– החיבור בין בן אליעזר, אהרון לוזן, אבו-חצירה וויקי שירן היה על בסיס עדתי ופחות דתי.
- · תמ"י כ"חזרה גנרלית" להקמת ש"ס.
- אחרי הקמת ש"ס, השמאל המזרחי פנה למסגרות פוליטיות, אך לא פרלמנטריות.
