המפד"ל
בשנות ה-60 המפד"ל מתחילה לעבור מספר תמורות. בתוכה מתחילה לעלות תנועה שנקראת "הצעירים". הדמויות הבולטות הם זבולון המר ודני ורמוס. למרות שהציונות הדתית הייתה חלק גדול מן הציונות ויישוב הארץ היא לא קיבלה את המקום הראוי לה-כך על פי הצעירים. נוצרה תחושה שלא מכבדים אותם כמו שצריכים. במילים אחרות, הציונות הדתית לא היו חלק מן הסיפור הציוני.
המטרה של אותם חוגים במפד"ל הייתה להוציא את המפלגה מהסקטוריאליות שלה. מ-1959 למפדל יש שתי מטרות עיקריות-תיק הדתות ותיק הפנים. הכח של הצעירים הולך ועולה בתוך המפלגה.
המגמות מקבלות דחיפה חזקה בעקבות מלחמת ששת הימים. חשוב לציין כי הרב קוק נתפס כאופוזיציה למפד"ל. אם המפד"ל ייצגה פרגמטיות הוא היה אקטיבי, דיבר על תאוריות לאומיות מקיפות ולא פרגמטיות. לאחר מלחמת ששת הימים אנחנו עדים להקמה של כמה תופעות חשובות מאוד. כבר ב-1967 קם גוף שזוכה לשם "התנועה למען ארץ ישראל השלמה". בגוף חברים צבי שילוח-איש גורדוניה, היה איש רפ"י, משורר בשם נתן אלתרמן, ומשה שמיר-סופר, איש השומר הצעיר, כתב מספר ספרים ביניהם "פרקי אליק. הספר הוא על אחיו של שמיר שנהרג במלחמת העצמאות. הספר מתחיל במשפט "אליק עלה מן הים". הטענה המקובלת היא שהוא התכוון לאליק כישראלי הצבר שראשיתו היא כאן פה ועכשיו. כלומר, השורשים שלו הם לא באירופה או בתפוצות אלא הם כאן. הרעיון המקורי של התנועה הוא הבטחת שליטה מלאה של ישראל והשטחים שנכבשו.
בגוף החדש אנחנו רואים סופרים רבים-חיים הזז, ש"י עגנון, אנשי ארץ ישראל השלמה כמו אורי צבי גרינברג, ישראל אלדד ועוד. עם זאת, מצטרפים לתנועה אנשי תנועת העבודה כמו משפחת טבנקין, אליעזר לבנה, יאיר שפרינצק, ואשתו של יצחק בן צבי. התנועה למען ארץ ישראל השלמה היא לא מפלגה פוליטית, אלא תנועה חוץ פרלמנטרית.
אחד הטיעונים של התנועה הוא טיעון בטחוני. הטיעון הבטחוני אומר כי אנחנו צריכים להרחיב את הגבולות על מנת להגן על המדינה. הטיעון הבטחוני מדבר על שליטה על מקורות הירדן. בנוסף, אנחנו רואים את הטענה כי צריך למנוע שואה נוספת.
