אמריקה הלטינית- תת יבשת בטלטלה: פרק 8– בציפורני הנשר האמריקאי:
- עם סיום מלחמת העולם השנייה הייתה אמריקה הלטינית מוכנה לזנוח את דפוסי המשטר הרודני או את משטרי החרום הצבאיים. תבוסתה של גרמניה הנאצית התפרש כניצחונם של הדמוקרטיות.
- בסיומה של המלחמה לא נשקפה סכנה של השתלטות קומוניסטית על אמריקה הלטינית ובנוסף היא לא הייתה הרוסה כמו אירופה והעתיד של אמריקה הלטינית נראה מבטיח. בסופו של דבר ארה"ב מעכבת רפורמות כלכליות ופוליטיות באמריקה הלטינית, קדמה בעיקר אינטרסים כלכליים של אזרחיה ושל משקיעים אמריקאים שם והייתה אדישה לפיתוחם של משטרים הדמוקרטים.
- לקראת סופה של המלחמה ישנה התעוררות דמוקרטית קצרה בא"ל. בקובה (בטיטסה), באל סלוודור (מרטינס), בגואטמלה (אובילו), בפרו (אורטה), בוונצואלה (אנגריטה), בברזיל (ורגס) הודחו גנרלים רודנים אם בצורה של התקוממות עממית, אם דרך לחץ של הצבא ואם בצורה של בחירות.
- בארגנטינה העם לוחץ לחדש את הדמוקרטיה והגנרל פרון מתפטר מהצבא על מנת להתמודד בבחירות. ארה"ב דרשה את ביטול המשטר הצבאי בארגנטינה מתוך ניסיון לקדם משטרים דמוקרטיים וגם בגלל שהמשטר הצבאי אהד את הנאצים.
- לאחר המלחמה האמריקאים מנסים ליצור ברית צבאית קיבוצית להגנה מפני סכנה מבית או מבחוץ- הכוונה כמובן להתפשטות הקומוניזם. כל המדינות באמריקה חותמות על מסמך זה שנקרא הסכם ריו.
- במדינות רבות היו מגמות אנטי קומוניסטיות עצמאיות שהחלישו מאד את המפלגות הקומוניסטיות וחלקן הוצאו אל מחוץ לחוק.
- במרס 1948 בעיר בגוטה שבקולומביה מוקם 'ארגון מדינות אמריקה'- המטרה פתרון סכסוכים בדרכי שלום וקידום כלכלי משותף וקידום ערכים של דמו', זכויות אזרח, ואי התערבות בעניין פנים של כל מדינה.
- רוב הציבור במדינות א"ל אהד את האמריקאים מלבד חוגים בשמאל שכעסו על כך שארה"ב לא משקיעה כלכלית בא"ל כמו שהיא משקיעה באירופה המערבית.
- בינתיים החלה להתערער היציבות הפוליטית הדמוקרטית בכמה מדינות. המלחמה הקרה יצרה מאבק בין שמאל וימין בפנים המדינות והמצב הכלכלי התערער בגלל הוזלת חומרי הגלם שייצאה אמריקה הלטינית.
- מדינות אמריקה הלטינית:
- קוסטה ריקה – הינה המדינה היחידה בה נשמרה היציבות הדמוקרטית שנים רבות (דמות מרכזית- הנשיא פיגרס הדמוקרט שגם ביקר את מדיניותה הכלכלית של ארה"ב).
- ונצואלה– בסוף נובמבר 48 הנשיא גייגוס מודח בהפיכה צבאית. מפלגתו הפופולארית "אקסיון דמוקרטיה" מוצאת אל מחוץ לחוק. במקומו עולה הקולונל חימנס שמכתיר את עצמו לנשיא. חימנס שלט עד 58 והקפיד ללקק לאמריקאים שתמכו בו.
- פרו- הפיכה באוק' 48 והגנרל אודרייה, לשעבר רמטכ"ל ואז שר שמרן בממשלה תופס את השלטון ע"י תמיכת הצבא, הוא מדכא ביד חזקה את השמאל בארצו.
- הנשיא האמריקאי טרומן כל אותו זמן דובק באי ההתערבות כי לא נשקפת סכנה קומוניסטית. אבל משנכנס לבית הלבן אייזנהאואר בשנת 1953 משתנה המדיניות וישנה העדפה למשטרים יציבים אנטי דמוקרטיים מאשר לדמוקרטיות עם סכנה קומוניסטית.
- קולומביה– יוני 53 הגנרל פינייה תופס את השלטון בקולומביה. קולומביה הייתה אז נתונה במלחמת אזרחים אכזרית למדי והשמרנים והליבראלים נאבקו אלה באלה. ב-1957 מתאגדים כמה כוחות מרכזיים במדינה נגד פינייה והא נאלץ להתפטר. הליבראלים והשמרנים יצרו הסכם בניהם המבוסס על שיווין פוליטי על מנת למנוע עלייה של עוד גנרל. כך בשנות ה-50 נוצרה בקולומביה מערכת דו מפלגתית יחסית יציבה.
- גואטמלה– בנוב' 50 נערכו בחירות דמוקרטיות בפעם הראשונה. מנצח בהן ארבנס גוסמן. ארבנס גוסמן מלאים את האדמות הבלתי מנוצלות של האחוזות הגדולות על מנת לחלקם לאיכרים. זה מעמיד אותו בהתנגשות מול חברת הבננות האמריקאית 'יונייטד פרוט' ששלטה ברוב האדמות הלא מעובדות בגואטמלה. ארה"ב החלה ללחוץ, קבעה שגוסמן משופע מהקומוניזם ודרשה פיצוי כספי אדיר על ההלאמות. בסופו של דבר ארה"ב מארגנת קבוצה בראשותו של ארמס ויחד עם תעמולה אמריקאית אינטנסיבית מתפטר גוסמן ומעביר את סמכויותיו לחונטה הצבאית שבראשה "ממליצים" האמריקאים להעמיד את ארמס. צעדים אלו הביאו למרמור רב על מדיניות ארה"ב.
- פרגוואי- סטרוסנר, מפקד הצבא מדיח את הנשיא האזרח צווס ועומד לבחירות כמועמד היחידי. הוא עתיד לשלוט עד 1989.
- האיטי- ב-1957 לאחר שהנשיא מגלואר מודח ההפיכה צבאית מציג פרסואה דוביילה את מועמדותו וזוכה בבחירות ובתמיכת הקצונה. ב-61 כופה את בחירתו מחדש וב-64 מכריז על עצמו נשיא לכל החיים. הוא שולט במדינה בעזרת משטרה שמפעילה טרור על מתנגדיו.
- ניקרגואה והרפובליקה הדומיניקאנית– רודנים צבאיים מאז שנות ה-30 שזוכים לתמיכה אמריקאית.
- לאחר מלחמת קוריאה ארה"ב נותנות סיוע צבאי למדינות א"ל לשימוש הרודנים וכן עשרות אלפי קצינים מא"ל עוברים השתלמויות צבאיות בארה"ב.
- ארה"ב ראתה במגזר הפרטי את המנוף המרכזי לפיתוח אמריקה הלטינית אך בסופו של דבר יותר כסף זרם מא"ל לארה"ב מאשר להיפך. יש הרבה מאד ביקורת על מדיניות זו שיצרה פערים גדולים בין התפתחות אזור זה לאזורים אחרים בעולם. בסוף שנות ה-50 יש המון זעם על המדיניות הנצלנית האמריקאית.
אמריקה הלטינית- תת יבשת בטלטלה: פרק9– הפופוליזם ושלל מחוזותיו:
- בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה בהרבה מדינות בא"ל העדיפו ההמונים תנועות פוליטיות חסרות זהות אידיאולוגית ברורה (לא סוציאליזם ולא שמרנים) שהבטיחו רפורמות מידיות ולא שינויים במבנה היסודי של החברה. בראש תנועות כאלו עמדו מנהיגים כריזמטיים ותוססים שראו את עצמם נציגי העם ולא אהבו להיות כפופים להגבלות פרלמנטאריות וחוקיות והשתמשו רבות באמצעי התקשורת ההמוניים שהתפתחו באותה תקופה.
- ארגנטינה- פרון המנהיג הארגנטינאי היה הדוגמא הטובה והחשובה ביותר לפופוליזם (46-54 אז נופל משטרו בהפיכה צבאית ע"י הגנרל לונרדי ואחריו הגנרל ארמבורו).
- ברזיל- המנהיג הפופוליסטי היה קוביטשק שנסך בשכבות החלשות אמונה בהטבה במצבן וגאווה לאומית.
- בוליביה- הנשיאים פס וסילס בשנות ה50. בבוליביה צ'ילה ואקוודור אנו רואים מנהיגים פופוליסטים שההמון ממשיך לתמוך בהם למרות שינויים מהותיים בעמדתם של המנהיגים ובגלל האופי הכריזמטי.
אמריקה הלטינית- תת יבשת בטלטלה – פרק 10– המהפכה הקובנית:
המהפכה הקובנית ב-1958: המהפכה הקובנית היא אחד האירועים הפוליטיים המשפיעים והמשלהבים בתולדות יבשת אמריקה ובעל השפעה אדירה גם ביבשות אחרות, המחלוקות שיצרה המהפכה פגעו קשות בתהליך התבססותם של משטרים דמוקרטיים ביבשת וסייעו לעלייתם של המשטרים הצבאיים. בתחילת המאה העשרים שוחררה קובה על ידי ארה"ב מהיותה קולוניה ספרדית. במרץ 1952- הנשיא לשעבר פלוחנסיו בטיסטה נוכח שאינו עומד לזכות בבחירות הקרובות ובסיוע אנשי צבא ביצע הפיכה צבאית. פידל קסטרו נולד ב1926 למשפחה עשירה בעלת אחוזות. הוא גדל במוסדות כנסייתיים והיה ספורטאי מצטיין. הוא החל ללמוד משפטים בהאוונה כשאת מקום הדת בחייו מלאו כעת החילוניות, הסוציאליזם והפעילות הפוליטית. עם ההפיכה קסטרו סירב להצעות להצטרף לבטיסטה והחל לארגן קבוצת מורדים משלו. הוא מנסה להשתלט על מחנה צבאי, נכשל ונתפס יחד עם אחיו הצעיר, ראול. ההתקפה מזכה את קסטרו באוהדים רבים, הוא נשפט ל 15 שנות מאסר אך משוחרר בחנינה ב 1955. לאחר שחרורו עבר למקסיקו שם פגש את צ'ה גווארה והחל לארגן קבוצה לוחמת חדשה. הוא יוצר קשרים פוליטיים עם מנהיגים גולים. משנתגלו תוכניותיו חוזר קסטרו לקובה דרך הים. הוא בורח להרים, מתחיל בביצוע פעולות גרילה וחבלה, מגייס עוד ועוד חיילים והופך לגיבורם של העיתונאים הזרים. בטיסטה מרכז כוחות רבים באזור ההרים אך לא מצליח להכניע את קסטרו. כוחותיו של קסטרו הולכים וחודרים למרכז האי, בטיסטה בורח ב 1959 . צ'ה גווארה מתייחס למהפכה "אנו היום תקוותם של העמים המדוכאים של אמריקה. עייני כולם, המדוכאים והנידכאים נשואות אלינו. אנו נאבק עד טיפת דמנו המהפכני האחרונה בכדי להפוך ארץ זו לרפובליקה משוחררת, מאושרת, דמוקרטית ונאמנה לאחיותיה באמריקה הלטינית". אף על פי שהיו גורמים נוספים שנלחמו בבטיסטה, היה ברור כי קסטרו הוא האיש המיועד להנהיג את קובה.
- קסטרו הקים ממשלה לאחר נפילת משטרו של בטיסטא (ינואר 1959), מפטר מינויי משטר קודם, מבטל הימורים וזנות, עורך משפטי ראווה, הוצאות להורג (כל מי שהואשם מהמשטר הקודם בשחיתות וכו'). הוא מטיל פיקוח ממשלתי על תחבורה, חשמל וכד'. במאי 1959 מוציא לפועל רפורמה אגררית, במסגרת הגביל בעלות פרטית על קרקעות ל 4000 דונם – משמעות הדבר היא שהוא מתרחק מהמעמד הבינוני שקידם אותו, כולל משפחתו.
- במישור הבינ"ל, קסטרו נתן התחייבות שקובה תישאר נייטרלית ולא תנקוט עמדה במאבק הבינגושי. הוא הבטיח זאת לניקסון שהיא הנשיא.
- כשסגן רה"מ הסובייטי היה בקובה- הם חתמו על הסכם מסחרי שבו בריה"מ התחייבה ל 5 שנים הקרובות לרכוש סוכר מקובה, ונותנת לה אשראי של 100 מליון ד' לרכישת ציוד חקלאי ותעשייתי.
- ארה"ב כועסת על המהלך ובתגובה באוק' 1960 מטילה חרם מסחרי על קובה והשתיים מנתקות יחסים דיפלומטיים בינהן. במקביל, אייזנהאואר הוציא פקודה להכשיר גולים קובנים שיפילו את המשטר של קסטרו. ב 1961 נבחר קנדי והופעל עליו לחץ גדול להוציא את התוכנית הזו לפועל. ב17 אפריל 1961 נוחתים 1400 גולים קובנים ב"מפרץ החזירים". קסטרו מגיב במהירות וכעבור יומיים של לחימה נשבים רוב הלוחמים.
- קסטרו הגיב מעשה ב"הקצנה" מבחינה פוליטית. ב-1961 מכריז על קובה כסוציאליסטית שבה מוקמת הדיקטטורה של הפרולטריון בעלת מפלגה אחת.
- השלכות כישלון מפרץ החזירים על ארה"ב- ארה"ב נתפסת במתערבת בעיניינן של מדינות אמריקה הל' וכמחרחרת מלחמה.
- תגובת ארה"ב על כשילון מפרץ החזירים- מסייעת כלכלית לשאר מדינות אמריקה הל' – תוך כדי בידוד קובה בשביל להפיל את קסטרו, שהגיע לשיא ב 1962 כשארה"ב מוציא את קובה מארגון מדינות אמריקה.
- משבר הטילים בקובה – בתגובה להוצאתה של קובה מארגון מדינות אמריקה קסטרו פונה לחרשצ'וב ומציע לו להציב טילים בליסטיים ארוכי טווח על אדמת קובה. חרשצ'וב מסכים ומכאן מתחיל משבר הטילים שארך 13 ימים מותחים. לקנדי היה מאגר אפשרויות בחירה באשר לפעולות שהבולטת הייתה אפשרות תקיפה. אך הוא בוחר לא לתקוף אלא להפעיל מצור ימי תוך שימוש בלחץ בינ"ל מצד האו"ם ואירופה שמגנות את קובה ואת בריה"מ. הלחץ הזה ובעיקר המצור הימי הביאו להתקפלות חורשצ'וב כשהוא והטילים נסוגים מקובה, בתמורה להבטחה אמריקנית- שלא תתקוף את קובה. מהלך זה הפיל את קסטרו שכן הוא זה שהזמין את בריה"מ ולבסוף הוא לא לוקח חלק בדבר. קובה נותרת מבודדת ברמה הבינ"ל אך לא באופן מוחלט.
- הבידוד מחריף עם התפוררות הגוש הקומוניסטי – מה שיאלץ את קובה לפתוח שעריה לתיירות, רפורמות כלכליות וכיו"ב.
מבחינת משטרו של קסטרו – בתחום התעשייתי קסטרו לא צלח בהתאם לשאיפותיו. אולם היו לו הצלחות בתחום החינוך שהפך למקיף ונגיש לכולם, מע' הבריאות מתקדמת וחינמית וכד'.
