- a. התגבשות העברית / חיים רוזן
במאמר זה המחבר מעמיד אותנו בפני הדילמה שהטרידה בזמנו ומטרידה עד היום, כמה וכמה בלשנים וחוקרי לשון למיניהם למן לידתה של העברית החדשה כאשר מרכז הדיון, בתחילה, סובב סביב החלוקה של השימוש בשפה העברית לתקופות הבאות:
- תקופת המקורות הכתובים, הנקראת בפי המחבר גם "תקופת העברית המקורית" המחולקת על-פי המאמר לתקופות מספר ביניהן;
- התקופה המקראית – מכילה טקסטים כגון קהלת, מגילת אסתר, נחמיה, דברי הימים, דניאל ועזרא.
- תקופת הטקסטים התלמודיים המובעים ע"י אלמנטים עבריים הבאים לידי ביטוי שכתבי משניות, ואלמנטים ארמיים עקב כך שחוקרים מסוימים סברו כי הלשון המדוברת בפי המלומדים ומורי ההלכה שלימדו את התורה שבע"פ הייתה השפה הארמית המקראית.
- תקופת המקורות העבריים הספרותיים – בתקופה זו העברית עדיין לא הייתה מדוברת, אך שימשה את דור ימה"ב בכתיבת טקסטים פיוטיים ועיוניים כאחד.
- תקופת העת החדשה, שנחשבת לימי תחייתה של השפה העברית .
ארבע התקופות שתוארו לעיל משקפות את העברית הישראלית של ימינו תוך הסבר לשינויים הדיאכרוניים שחלו בשפה לאורך הדורות. יש לציין כי עולמו ההשכלתי והמסורתי של היהודי בעת התחדשות היישוב העברי בא"י היה לבסיס התחדשות הלשון העברית!
המחבר מעלה שאלות נוספות בנוגע להשפעות שחלו או לא חלו על העברית של ימינו אנו וחותם את עניין התקופה הראשונה בכך שמדובר בטקסטים המקובלים בקריאה ובלימוד המסורתיים של היהדות בראשית המאה ה – 20.
- תקופת העברית הישראלית;מוגדרת כתקופת תחייתה של השפה העברית על-ידי ההתיישבות העברית בארץ ישראל ועל-ידי התנועה הציונית בגולה. גם תקופה זו נחלקת לשלבים, החל בזיהוי תופעות טיפוסיות לראשית תחייתה של העברית, וכלה בבחינת המשותף בין הדיבור העברי החי, השימוש החי, הכולל התפתחות והשתנות בשפה העברית, לבין מקורות ונקודות מוצא מסוימים להתרחבותה ולהתפתחותה של הלשון. בעברית הישראלית של היום ניתן להבדיל בתהליכים ואירועים שהביאו לידי החידוש של העברית הישראלית:
- ידיעת המקורות הכתובים
- חשיפת החומר הלשוני, במידה והחברה לא הייתה מודעת אליו.
- החידוש המכוון – הן על ידי בודדים כדוגמת אליעזר בן יהודה והן על0ידי גופים כדוגמת ועד הלשון.
- הלשונות הלועזיות – ביניהן האנגלית, הגרמנית, הצרפתית והערבית, ובאופן ניכר המצע המשותף והמתפתח של לשונות ההשכלה העולמיות.
- תהליכי החידוש הספונטאניים בעת דיבור השפה.
בחלק השני של המאמר, העוסק גם הוא בתקופה הישראלית המחבר מציין כי על מנת לחקור את השפה העברית של ימינו יש לחזור אל ההיסטוריה ואל יסודותיה הגנטיים של העברית הישראלית בכל שלב ושלב, ובכל תקופה ותקופה.
לגבי הדיאכרוניה הסינכרוניה של העברית נאמר כי יש חסר בהערכת ההיסטוריה ולא בהערכת מצב נתון והמחבר מושך את הדיון לעבר הנקודה החשובה והיא שבבחינת היסטוריה של השפה העברית, אין צורך בתיאור כרונולוגי של האירועים שגרמו לשינויים, כי אם בתיאור של התוצאות שנגרמו על-ידי מס' לא מבוטל של גורמים חשובים שכולם יחד וכל אחד לחוד תרם במידה כזו או אחרת להתעצבותה של השפה.
במאמר ישנן כמה וכמה דוגמאות לשינויים דיאכרוניים שנבעו בעקבות העתקת משמעות ובידול משמעות תוך הזכרת בעיית הסלקציה של משמעויות המילים המצויות במקורות והבאתן לידי ביטוי בשפתנו אנו.
כדי שאנו הקוראים נבין את משמעות השינוי הגדול שחל בשפה העברית מהתקופה הראשונה, תקופת המקרא ועד לתקופת העברית הישראלית, מובא לפנינו תיאור תפקידו של ועד הלשון והוא "להכשיר את הלשון העברית לשימוש בתור לשון מדוברת בכל עניינים החיים…" בנוסף, ועד הלשון אחראי על יצירת מילים חדשות במידה ומילים קיימות אינן ברורות דיין או אינן ידועות כלל לקהל הרחב. בכדי ליצור מילים חדשות יש לעבור תהליך מסוים הכולל את השלבים הבאים:
- חיפשו פילולוגי אחר מילה מסוימת המציינת את התוכן המבוקש.
- במידה ולא הושג השלב הראשון, יש לחפש מילים או מונחים במקורות עבריים קלאסיים, קרי מקורות של תקופת המקרא, שקרובים במשמעותם למשמעות המבוקשת. ישנם מקרים שבהם יש צורך בקביעת צורה דקדוקית חדשה, כדוגמת אנלוגיה או יישור מערכת.
- אם גם השיטה שלעיל אינה עובדת, יש צורך בחיפוש אחר יסודות מילוניים או פורמאליים של לשונות קרובות, במקרה זה, הלשונות השמיות, כשבתחילה יש לבחון את השפה הארמית. יש עניין בבדיקת המילים של השפה הערבית כיוון שהחלו שואלים ממנה מילים בעקבות מציאתם של כללי התאם מסוימים שקיימים בין שפה שמית אחת למשנתה והם קשורים בפונטיקה, פונולוגיה וניתן אפילו לומר במורפולוגיה במידת מה.
- לעיתים נאלצים לשאול אף מילים ושורשים משפות לועזיות לא שמיות ובתוך כך ליצור ולפתח ז'רגונים (שפות מקצועיות).
- ועד הלשון צריך לשקול היטב בטרם הוא מחדש מילה או מוסיף מילה ללקסיקון, ולכן יש שימוש נרחב במילים בינלאומיות, כגון: טלגרף, רדיו, פסיכולוגיה ועוד
- כאשר לא הולך בשום דרך, פונים אל האפשרות של חידוש גמור של מילה עברית.
– אם שומרים על הכללים, מקבלים שהמאמצים של ועד הלשון במרוצת השנים השתלמו וכיום יש בשפתנו מגוון רחב של מילים שאותן תבע הועד. בנוסף, יש לציין כי גם לחברה חלק נכבד בחידוש מילים ובשימושן.
– המחבר מציין כי לוועד הלשון יש אמנם סמכות "מחוקקת" לכל ענייני המבע, אך אין היא אחראית על הכתיב, ניסוח חוקים, תעתיק וכיו"ב.
– תרומתן של הלשונות הלועזיות ניכרת בשלושה דברים:
- עצם הביקוש של תמורה עברית למילה לועזית המקובלת בפי החברה או בפי חלק ממנה.
- תיחום מובנה של מילה עברית, לאחר שנמצאה, לפי תחום מובנה של המלה לועזית.
- הרכבת משמעויות או תחומי משמעות של מילים לועזיות על מילים עבריות.
– המחבר מבקר במידת מה את תופעת ההתחדשות שפקדה את השפה העברי ואומר כי היא משבשת את המקור.
– בשורה התחתונה, המאמר מדבר על תופעות לשוניות שונות שחלו על העברית, ומגדיר את התופעות הללו בבחינת שגיאות!
–
