ההיגיון הראשון מתוך הגיונות על הפילוסופיה הראשונית של רנה דקארט מהווה את נקודת הפתיחה הרדיקלית לפרויקט הפילוסופי שלו: ניסיון לבסס את המדע והוודאות על יסודות שאי-אפשר להטיל בהם ספק. לשם כך, דקארט בוחר להתחיל במהלך קיצוני של ספק שיטתי – "ספק מתודי" – שבו הוא מטיל ספק בכל מה שאינו ודאי לחלוטין.
שלב ראשון: הספק בחושים
הצעד הראשון של דקארט הוא ערעור על האמון שלנו בחושים. הוא מציין שחושים לעיתים קרובות מטעים אותנו – עצמים נראים שונים ממרחקים שונים, תחושות משתנות, חלומות נראים מציאותיים – ולכן אין לסמוך עליהם כבסיס לידיעה יציבה. החושים, המתווכים בינינו לבין העולם, אינם אמינים מספיק כדי לשמש יסוד למדע בטוח.
שלב שני: הספק בגוף ובקיום הגופני
מעבר לספק בחושים, דקארט מעלה ספק גם בעצם היותו גוף. הוא מציין את הדוגמה של המשוגעים, שלעיתים תופסים את עצמם באופן מופרך – כמו מי שחושב שהוא עשוי מזכוכית. אך הוא דוחה את טיעון השיגעון מכיוון שהוא טיעון בגוף שלישי – הוא מדבר על אחרים כמשוגעים, ולכן איננו רלוונטי להתבוננות בגוף ראשון, שהיא תנאי הכרחי למדיטציה הפילוסופית שהוא מבצע.
שלב שלישי: טיעון החלום
כדי לערער גם על ההנחה שאני גוף, דקארט עובר לטיעון חזק יותר – טיעון החלום. זהו טיעון בגוף ראשון: כולנו חווים חלומות שנראים אמיתיים לגמרי, שבהם אנו בטוחים שאנו ערים. מכאן, שגם אם כעת אני בטוח שאני רואה, נוגע, יושב – ייתכן שאני חולם. כך, גם תחושת הקיום הגופני כולה הופכת לחשודה.
שלב רביעי: הספק באמת המתמטית
לכאורה, ניתן היה לחשוב שהאידאות המתמטיות – כמו ש-2+3=5 או שסכום זוויות המשולש הוא 180 מעלות – נשארות יציבות, גם אם החושים והגוף מוטלים בספק. אך דקארט בוחר ללכת רחוק עוד יותר. הוא שואל: אם קיים אל כל-יכול, האם ייתכן שהוא יצר אותי כך שאטעה אפילו בדברים הברורים ביותר?
השד המתעתע: קצה גבול הספק
כאן מגיע דקארט לשלב הקיצוני ביותר של הספק: פיקציה מטאפיזית של שד מתעתע – ישות כל-יכולה, ערמומית ורעה, שמטרתה להטעות אותי בכל תחום – כולל מתמטיקה ולוגיקה. השד הזה הוא אמצעי מתודי דרמטי: הוא מבטא את הספק האינסופי, הרצון לעקור כל הנחות יסוד קיימות ולבחון האם נותר משהו שאי אפשר להטיל בו ספק.
זהו לא רק ספק אינטלקטואלי, אלא גם קיומי ורצוני. הרצון להטיל ספק הוא אינסופי – וכאן מתגלה הרובד העמוק ביותר של ה"אני" אצל דקארט: הרצון עצמו.
אנתרופולוגיה של הספק: מהחושים ועד הרצון
ההיגיון הראשון מציג היררכיה של רובדי האדם:
- החושים – לא אמינים.
- הגוף – מוטל בספק.
- התבונה – נראית מבוססת אך עשויה לטעות.
- האידאות המתמטיות – גם הן עשויות להיות הטעיה של שד מתעתע.
- הרצון – היסוד האישי העמוק, שמוביל את הספק עצמו.
סיכום: יסוד חדש מתוך הרהור פנימי
ההיגיון הראשון של דקארט הוא תרגיל קפדני של התבוננות פנימית. הוא מתווה את הקרקע להמשך ההגיונות בכך שהוא מרוקן את כל היסודות הישנים של הידע – עד לגילוי האינטימי והודאי של ה"אני החושב" (הקוגיטו) שיתגלה בהיגיון השני. רק מתוך הספק המוחלט, מתוך נסיגה פנימית טוטאלית, ניתן יהיה לבנות מחדש מדע אמין וודאי.
פילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
