רצח העם של צועני אירופה, שואת הרומה או ה-"פוראימוס" (מילולית: "הטריפה") היה המאמץ של גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במלחמת העולם השנייה לבצע טיהור אתני ובסופו של דבר רצח עם נגד הצוענים (רומה) באירופה בתקופת השואה.
בהוראת אדולף היטלר הוצא צו משלים לחוקי נירנברג ב-26 בנובמבר 1935, שסווג את הצוענים כ"אויבי המדינה מבוססת הגזע", ובכך הציב אותם באותה קטגוריה כמו היהודים. לפיכך, גורלם של הצוענים באירופה היה מקביל לגורלם של היהודים בשואה.
בדומה ליהודים, השמדת הצוענים החלה ברדיפה שלהם ופגיעות שהלכו והסלימו בדרגת האלימות שבהן. החל מפברואר 1943, רוב הצוענים שחיו ברייך הגרמני גורשו למחנה הצוענים שהוקם במיוחד באושוויץ. בני ובנות רומה אחרים גורשו לשם מהשטחים הכבושים של מערב אירופה. רק מיעוט שרד. באזורי הכיבוש הגרמני של מזרח ודרום מזרח אירופה נרדפו הצוענים ובעיקר אלו שסווגו על ידי הגרמנים כ"נוודים", למרות שבפועל רבים מהם היו פליטים או עקורים. בדומה לבורות המוות היהודים, גם הצוענים נטבחו על ידי כוחות צבא וSS גרמניים. היסטוריונים מעריכים כי בין 250,000 ל-500,000 צוענים נהרגו על ידי גרמנים ומשתפי הפעולה שלהם. זהו בין רבע לחצי ממספר בני הרומה באירופה באותה תקופה.
ב-1982 הכירה גרמניה המערבית באופן רשמי בניסיונות להשמדת הצוענים באירופה במלחמת העולם השנייה.
להרחבה אודות הג'נוסייד של הצוענים באירופה
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי / השואה
