ג'נוסייד -סיכומים: רצח הצוענים במהלך מלחמת העולם השנייה

סיכומים, עדכונים, דברים מעניינים והרבה ידע בקבוצת הפייסבוק שלנו (לא תפרגנו בלייק?)

רצח הצוענים במזרח אירופה– מבצע ברבוסה (תקיפת בריה"מ במסגרת מלחמת העולם השנייה) 1941, נתפסת כמלחמת גזעי והשקפות עולם. האייזנצגרופן הוקמו הם נעו עם הוורמכט ולאחר כיבוש השטח בידי הוורמכט יחידות האייזנצגרופן ביצעו חיסולים. כל אייזנצגרופה חולקה לבין 600-800 איש. פקודות קומיסרים: הוצאה להורג של פקידי מפלגה קומוניסטיים בין אם הם יהודים או לא. במסגרת פקודת הקומיסריים גם א-סוציאליים וביניהם צוענים הוצאו להורג. היטלר חזה את התמוטטות בריה"מ. 1941, השמדת קהילות יהודיות שלמות כנראה שניתנו הוראות לחסל גם צוענים. התירוץ להשמדת הצוענים- כי הם מרגלים, קרי: מותר להרגם גם ללא פקודה מפורשת. אולם לא נעשה מצוד שיטתי אחריהם. אולי מדובר על ניצול הזדמנויות ויוזמה מקומית של אייזנצגרופן ומשתפי פעולה. בקרב אנשי הביטחון הגרמניים, לא הייתה ברורה הגדרת "מיהו צועני". בשל אי הבהירות כל מפקד נתן הוראות אחרות. הימלר הורה להרוג צוענים רק במידה והם מסכנים את הביטחון או מפרי חוק. הצוענים אינם אויבים מס' אחת עפ"י גזע. במדינות מסוימות כיבדו את הצו, בפולין למשל נרצחו יחסית מעט במהלך מלחמת העולם השנייה. חשוב לציין כי למרות האשמתם כי הם מזהמים את הגזע לא הסתובבו צוענים עם גרמנים, כי אם בינם לבין עצמם.

החרפת המדיניות כלפי הסינטי הגרמנים: הימלר לעומת ריטר היה סובלני כלפיהם. זאת בזכות הקטגוריות ה"גזעניות מיסטיות" בהן החזיק, בניגוד אליו החזיק ריטר בקטגוריות היגייניות. הימלר פחות החמיר בשאלת העירוב. היו מחשבות על יישוב צוענים טהורות בשמורות. היטלר עצמו טען כי יש להתייחס אליהם ברומנטיות רק בברים של בודפשט. ההצלה הייתה רק לגבי מיעוט של טהורי גזע. אך, אז עלתה השאלה מה לעשות לגבי בני התערובת. 1943, הוחלט לשלחם למחנה המשפחות באושוויץ. למרות השפעת ארגון מורשת האבות הגרמנים (הגישה הרומנטית) לא הייתה הבחנה בין טהורי גזע לבני תערובת. רבים עוקרו ואורח חייהם המסורתי נפגש.

במשלוחים שהגיעו למחנה 0 (מחנה הצוענים) הגיעו רבים שלא אמורים היו להגיע לשם. ביניהם חיילים בוורמכט בעלי אותות הצטיינות. בתחילה שוכנו בצריפים משלהם, אח"כ עורבבו עם אסירים אחרים. לצוענים היה בתחילה מעמד עדיף על זה של היהודים, מה שיצר מתיחויות. היו החלטות מקומיות לגבי השמדתם. בסופו של דבר גם מחנה הצוענים באושוויץ חוסל בגז, זאת בכדי שיועברו אליו משלוחים של יהודי הונגריה. לעיתים נשלחו צוענים לתפקידים מסוכנים בוורמכט מהם לא שבו. רבים מתו ממחלות, רעב וניסויים רפואיים.

רדיקליות משיחיות וגורל הצוענים- הרדיפה בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה ייחודית מרדיפות העבר. לראשונה מומשה הפנטזיה להיפטר מהם. כנראה שהשמדתם התאפשרה אודות להצלחת השמדת היהודים. הימלר עצמו שהחזיק בגישה הרומנטית נטש אותם למערכת. היא לא נהפכה למדיניות שיטתית משום המחלוקות. הרדיקליות הנאציות תביא לקיצוניות בתפיסת האאוגנטיקה- השבחת הגזע הארי. אין אומדנים חד משמעיים וההסתמכות היא על מקורות גרמנים בלבד. כנראה שנספו 15,000 צוענים.

רצח הצוענים בידי משטרים פשיסטים- ברומניה ובקרואטיה: בקרואטיה בזמן המלחמת העולם השנייה שלט משטרו של פבליץ'. נחקקו חוקים בדומה לחוקי נירנברג. נשללו אזרחויות. הקרואטים נחשבו ארים. בחלקים המוסלמיים של קרואטיה פטרו השלטונות את הצוענים בטענה שאינם צוענים עפ"י גזע, למרות זאת בחלקים הלא מוסלמיים נאסרו אלפים ללא הבחנה (לא היו הבחנות עפ"י מידת גזעיות) כולם נוודים ויושבי קבע נאסרו במחנה הריכוז יאסנובץ/. מחוסרי יכולת עבודה נרצחו מיד הכשירים מתו מאוחר יותר גם ממחלות ורעב.נרצחו בקרואטיה כנראה בין 25,000 ל-50,000, לא חד משמעי. ברומניה – עד 1940 היו 300,000 צוענים. אנטסקו ומשטרו הצבאי ראו בצוענים בעיה חמורה. הם גורשו או עברו עיקור כפוי. גורשו לטרנסניסטריה. בשטחי רומניה הישנה נרצחו 3,000 ובטרנסילבניה עוד כ-7,000.