Broadcasting Begins/ סוזן דאגלאס
כיצד התייחסו עיתונים ומגזינים לשיגעון הרדיו בארה"ב של שנות ה-20?
בחורף ובאביב 1922 גילו העיתונים והמגזינים את הרדיו מחדש. לעיתונות נראה כאילו אופנה חולפת זו של הרדיו הגיחה משום-מקום. רק שנה קודם לכן היה היחס הציבורי לרדיו-טלפון עמום והוא נתפש כטכנולוגיה מסתורית ובלתי מובנת, ועתה מיליונים האזינו לשידורי הרדיו. הרברט הובר, שר המסחר דאז, כינה זאת "קדחת האלחוט", והתבטאויות אלו מצד הממשל הבהירו לעיתונות כי מדובר בתחביב שצובר חשיבות במהרה, וכי השלכותיו לגבי התרבות והכלכלה האמריקאיות יהיו משמעותיות. המהירות בה התפשט שיגעון הרדיו הייתה ללא תקדים היסטורי, יותר מכל טכנולוגיית מדיה שקדמה לו, והמדיום הפך תוך שבועות ספורים לכוח בעל השפעה על הדעה והטעם הציבורי – במידה שתאמה את כוחה של העיתונות הכתובה. בתום שנה הפך הרדיו לאמצעי הבידור הפופולארי ביותר באמריקה והדרישה – והייצור – למכשור עלתה בהתאם.
העיתונות, בתגובה לגל ההתעניינות במדיום, הוצפה בפרסומים ופרשנויות בנושא ייעודו החברתי של הרדיו. מגזינים קיימים החלו להוסיף מדורי רדיו ונוסדו מגזינים חדשים שכל עיקרם שיגעון הרדיו. מה הייתה משמעות השיגעון עבור אמריקה? כיצד ישנה הרדיו את אמריקה? אלו היו השאלות עליהן ניסו המגזינים הפופולאריים לענות.
שיגעון הרדיו נראה כה מהיר משום שבין השנים 1915-1922 התעלמה המדיה והזניחה דיווחים אודות המדיום החדש.
מהו הקשר שנוצר בין הרדיו לבין האמונה כי ישנם חיים בעולמות אחרים?
הטכנולוגיה המהפכנית הביאה לתחושה של פלא, כאילו היה מדובר באיזשהו נס שציפו לו זמן רב. אנשים התנהגו כאילו הרדיו חיבר אותם אל כוח קדמוני כלשהו, או אל כוחות היקום והקוסמוס. היו שתיארו את הרדיו כמחבר בין עולמות, מאפשר להאזין לצלילים מן החלל (ואכן, השידורים נקלטו מן האוויר, מה שבוודאי תרם לתחושה זאת). ג'וסף ק. הארט תיאר זאת כך: "אנחנו משחקים על חופי האינסוף". הוא מצא את הגישוש הזה ביקום מרגש אך חש כי ההיבריס שאפשר גילויים שכאלו הוא גם מסוכן, וכי התרחשויות על-טבעיות עומדות להתרחש. "האדם מחזיק בקצה אצבעותיו את הדק היקום. הוא אינו מבין כל שהוא עושה. הוא עלול לשחרר כוחות מוזרים. הוא עלול לשחרר יותר ממה שהתכוון, יותר ממה שיוכל לשלוט בו". כותב אחר כתב: "אתה מביט בכוכבים הקרים מלמעלה, אל החלל האינסופי סביבך. זה כמעט בלתי נתפס שכל הריקנות הזאת מלאה במחשבה וברגש אנושיים". האוויר בוקע ונחשפה ממלכה סמויה, בה קולות אנוש וצלילי היקום התמזגו יחד.
קווי מחשבה כאלה הובילו לשאלות כמו, מהו למעשה הרעש הסטאטי, האם ייתכן שבאוויר היקום נישאים קולות מעולמות אחרים, אשר בתורם מאזינים גם לקולנו? שאלות שכאלו היו מפתות והוזנו לעתים על-ידי ספקולציות של גורמים מדעיים. באביב 1919 טען מארקוני כי תחנות האלחוט שלו עלו על תדרים מאוד חזקים ש-"נדמה כאילו מגיעים מעבר לכדור הארץ". ניקולה טסלה, ממציא בולט נוסף, האמין כי סימנים אלו מגיעים מכוכב המאדים, רעיון שמארקוני נטה להסכים עמו. עיתונים מדעיים מסוימים הביעו ספקנות בנושא, אך אחרים פרסמו את תיאוריית המאדים של טסלה, וקראו לאמריקאים לנסות ולהגיב לשידורים מן החלל כדי להראות ליושבי מאדים כי קיימים חיים אינטליגנטיים על כדור הארץ וכי שידוריהם אכן נקלטו, ובעיקר כדי ללמוד מיושבי המאדים סודות שלבטח הכירו, אשר עשויים לשפר את חייהם של בני כדור הארץ.
כיצד תרם הרדיו להתפתחות הקהילתיות והלאומיות?
אחד האספקטים המהוללים ביותר של הרדיו הייתה יכולתו לקדם אחדות תרבותית בארה"ב. לפני שידורי הרדיו תחושה של שכנות והרעיון כי כל האמריקאים הינם חלק מאומה אחת, הייתה רק אידיאה פשטנית ולרוב חסרת כוח. מיליוני משקי הבית ברחבי אמריקה היו מנותקים ובלתי קשורים זה לזה. הרדיו אפשר לחבר בין אותם בתים מרוחקים, בערים קטנות וכפרים, שהיו מחוברים לאומית אך מנותקים פיזית, ויצר תחושה של אינטימיות אמריקאית חדשה. אלו שחיו בבידוד מהמיינסטרים האמריקאי יזכו כעת לחבור אליו. החקלאים, העניים, המרותקים-לביתם, ומחוסרי ההשכלה נחשבו למרוויחים העיקריים מיתרונות הרדיו. מטרה זו של הרדיו, כמביא לאחדות לאומית והומוגניות תרבותית, נחשבה למטרה הנעלה ביותר בנמצא. ביטוי משמעותי לתפיסה זאת הייתה הציפייה כי הרדיו, שהונהג בשלב זה בעיקר על-ידי אנגליה וארה"ב, יהפוך את האנגלית לשפה האוניברסלית. עם זאת, רבים נהנו דווקא מהגיוון התרבותי הרב שהציע הרדיו, ומהאפשרות להאזין לתכנים רבים ושונים.
מהי נקודת הדמיון בין קריאת העיתון המתוארת ב"קהיליות מדומיינות" של אנדרסון לבין האזנה לרדיו במאמר זה?
הרדיו אפשר למאזיניו להימנע מקהלים צבורים, צפופים, הטרוגניים ואולי בלתי-רצויים, וגישר בין הרצון להיות בקשר חברתי עם מכלול הקהילה הבלתי מוכר, והרצון להישמר וליהנות מנוחות המרחב הביתי. הרדיו סיפק שני צרכים מנוגדים אלו. ההאזנה לרדיו דומה לקריאת העיתון בכך שמדובר במדיום המוני, המאפשר ליחיד גישה לאותו ידע, לרוב בשפת הלאום. זהו טקס המוני המתבצע במרחב הפרטי, באופן זהה לחלוטין בקרב מיליוני חברים בקהילה, המודעים לקיום חבריהם הנסתרים גם אם אין הם מכירים אותם באופן מוחשי. תחום הפוליטיקה שזכה לעדנה בזכות הרדיו חיזק אף הוא את הקהילה המדומיינת – מילוני אנשים ברחבי המדינה האזינו יחד לפוליטיקאים ברדיו, חשבו יחד והגיבו יחד, כקהילה פוליטית ומודעת.
מהי השפעת הרדיו על תרבות הפנאי, מעמדות חברתיים, דת ופוליטיקה?
תרבות הפנאי – מאזינים רבים נהנו מהגיוון התרבותי הרב שאפשר הרדיו. החלו להופיע מעריצי רדיו, משוגעים לדבר שאספו מפות ובהם רישום תחנות הרדיו, ועקבו באדיקות אחר השידורים. הרדיו אפשר לאנשים "לטייל" ברחבי המדינה ממרחב המחיה הפרטי שלהם, ולגלות מקומות אקזוטיים. בדומה לקולנוע, אפשר הרדיו לאנשים את תחושת ההרפתקה המשולבת בתחושת המקלט והביטחון שבמרחב הביתי, ובשונה ממנו, אפשר שליטה רבה יותר על המדיום. הרדיו הושווה לספורט, ובעיקר לדייג שתיאר האזנה אקטיבית של המאזין. עצם האפשרות לבחור בין תחנות שונות ותכנים שונים העניקה עוצמה אישית רבה למאזיני הרדיו, וזה חלחל לחייהם הפרטיים. התקבע הרעיון כי המאזין – והאזרח – יכול וזכאי לקבל כל מה שירצה, ולהפסיק להאזין – ולפעול – כשהתכנים אינם לרוחו.
מעמדות חברתיים – ליותר אנשים מאי פעם הייתה גישה לאירועים תרבותיים. הרדיו גישר על פערים תרבותיים. גם מי שלא יכלו לממן מושבים טובים ויקרים באירועי תרבות, יכלו להאזין לרדיו, ש-"תמיד זכה לכיסאות בשורה הראשונה". ביטול האבחנה הזאת בין מי שיכול להרשות לעצמו את המיטב שבתרבות הביא לאיזון מעמדי, וגם אלו שיכלו להרשות לעצמם רק כרטיסים זולים נהנו מאותה איכות ורמת מוזיקה כזו של מי שישב במושבים היקרים ביותר. מסיבה זאת נתפס הרדיו כגורם המביא לדמוקרטיזציה ואיזון בין יתרונות המעמדים העשירים והנמוכים וכגורם המביא תרבות גבוהה אל ההמונים. המתנגדים לתרבות ההמונים הנלוזה, המגרה יתר על המידה את החושים, אשר אין בה ערך לימודי או השראתי, ראו תקווה ברדיו שלא נפל בקטגוריה זאת, בניגוד לבתי הקולנוע, הספרות הזולה, חוברות הקומיקס ופארקי השעשועים. האפשרויות החינוכיות והאינפורמטיביות הגלומות ברדיו נראו כבלתי-מוגבלות. אוניברסיטאות ומכללות הקימו תחנות שידור לימודיות אשר הכול יכלו להאזין ולהשכיל מהן.
פוליטיקה – תחום נוסף בו השפיע הרדיו היו חיי הפוליטיקה האמריקאיים. "ייתכן ונחשוב יותר לעומק על בחירת נשיאינו, אם נסתכן בכך שידברו אלינו ישירות, כמה שלא ננסה להתרחק מהם". רווחה הדעה כי הרדיו יגרום לפוליטיקאים לגלות יותר הגיון ואחריות כלפי בוחריהם. החלטות אוויליות זכו לביקורת חריפה מצד שדרני רדיו, ולכן אילצו את מקבלי ההחלטות לחשוב היטב לפני קבלתן. אזרחים יוכלו לשפוט טוב יותר נשיא שהוא אדם אמיתי ולא פוליטיקאי מופשט. בכך שנמנעת מהפוליטיקאי אמנות הנאום בפני המונים, אין הוא יכול לפנות אל הרגש ולנסות לשלהבם, ולכן עליו לחשב את דבריו היטב ולפנות לקול השכל וההיגיון. הגישה לפוליטיקאים ולדעותיהם נעשתה קלה וזמינה יותר מאי פעם בזכות הרדיו, ובוחרים זכו להעצמת כוחם האישי עקב כך, ויכלו לקבל החלטות טובות יותר בהתאם.
דת – תחום נוסף שיועד לשינוי בזכות הרדיו היה הדת. דרשות דת היו מהתכנים הראשונים שהועברו ברדיו, אשר הביא את הכנסייה אל תוך המרחב הביתי ואלו אותם חקלאים, מחוסרי השכלה, והמרותקים לביתם, אשר נמנעה מהם הגישה לשירותי הדת קודם לכן (רבותיי ההיסטוריה חוזרת…). נושאי הדרשות, שזכו לקבל ערימות מכתבים ושיחות טלפון ממאזינים מרוחקים, החלו להבין כי הקהילה הממשית שיושבת לפניהם היא רק טיפה בים לעומת המוני המאמינים אליהם מגיעים דברי הקודש. הרדיו אם כן אפשר לאמריקאים רבים לבוא בחיק הדת, שמעמדה התערער, מאז המאה ה-19, בשל תיאוריית הדארוויניזם, הקפיטליזם התעשייתי העולה, ונהירת ההמון המשכיל אל חיק המדע והטכנולוגיה. הרדיו, לעומת זאת, הבטיח אפשרות של פיוס בין עולם הדת ועולם התעשייה והמסחר החילוני, שכן זו הייתה הטכנולוגיה הראשונה ששירתה למעשה את מטרות הדת וחיזקה את ערכיה הנוצריים של אמריקה.
