"דארווין" / ג'ונתן האווארד
יסודות הדרוויניזם:
בתורת האבולוציה של דארווין אוחדו שלושה מושגי יסוד: המין, ההסתגלות והאבולוציה עצמה.
בימי נעוריו של דארווין למושג "מין" היו 3 היבטים:
- ההיבט הברור ביותר טיפוס שאין לחלקו והוא רציף בתוך עצמו אך מופרד מטיפוסים אחרים.
- ההיבט השני הוא רעיון המדרג המסווג שניתן לערוך את כל המינים ולהעמידם זה ביחס לזה לפי מידת הדמיון ביניהם. כלומר מינים דומים הם סוג, סוגים דומים יוצרים משפחות וכולי
- ההיבט השלישי הוא מושג המדרג המיוסד על האצלה , או על רעיון אחר הטעון בערכים.
כל הטיעונים הללו קיימים בחשיבה המערבית עוד מימי אריסטו, וכל אחד מהם תרם ליצירת ההשקפה המקובלת לגבי העולם החי. בהשקפה זו שלטה חשיבה דתית מסורתית לפני דארווין.
הנימוקים לגבי הצדקת קיומו של מין כיחידה יסודית לסיווג היו רבים ויותר מכל העובדה שבני מין אחד לא מתרבים בהצלחה עם בן מין אחר, ובני מין מולידים את אותו המין. קיים מושג של התמדת המינים על פני זמן ובמרוצת הדורות והוא מבטא שעוד מאז תקופת התנ"ך לבעלי חיים וצמחים יש מינים שונים. מכך עולה שישנם 2 גורמים המעצבים יצורים חיים:
- נס הבריאה שפעל תחילה ברמת המין כולו
- רביית העתקה הפועלת על פרטים בתוך המין.
תמצית הישגו של דארווין במוצא המינים הייתה ההתנגדות שהביע כנגד ההשקפה הדתית- מסורתית על מקור הדברים החיים , והצלחתו להמירה בעיקרון מעצב אחד , ידוע היטב של רבייה. במאה ה-17 מפעלו של ג'ון ריי , ובמאה ה-18 מפעלו של לינאוס לסיווג אורגניזמים החיים לקבוצות עקביות מבחינה אמפירית, השפיעו רבות על החשיבה הביולוגית והדתית הקדם דארווניסטית. חשוב להבין שבעולם מושגים הנשלט ע"י מיתוס הבריאה לא נמצא אישור מפורש ומקודש מן הכתובים לסיווג מדרגי של האורגניזמים. עקב כך הסדר השיטתי של העולם האורגני שהתגבש לאחר תקופת הרנסאנס – בראייה כוללת של עולם הטבע הוא של מכונה מורכבת שפעולתה רגולארית ונשלטת מכוח החוקים הקובעים את היחסים הנאותים בין הדברים.
לינאוס החל לכתוב את "השיטה שבטבע"(1735) כשהוא בטוח שהמין הוא יחידה מוחלטת אך בסוף ימיו לא היה עוד בטוח בהגדרות הקבועות לגבי מעמדו של המין. הגיוון במבנה האנטומי טשטש את ההבדלים והקשה על ההבחנה בין מין אמיתי לזן חסר משמעות, גם גילויי בני כלאיים פוריים יצרה בלבול. וכך ככל שהתפתחה התיאולוגיה ה"טבעית", כך הלכה והתגברה החשיבות של התאמה זו שבעולם הטבע על כל היבטיו.
1827 – דארווין החל את לימודיו בקימברידג' על מנת להיעשות כומר אנגליקני, ייצג ויליאם פיליי ("התיאולוגיה הטבעית") את הדעה המקובלת של הכנסייה. פיליי טען כי רק תכנון מכוון יכול היה ליצור את המנגנונים המורכבים הקיימים בטבע.
תומס מלתוס, כומר אנגליקני, כתב חיבור בשם: " מסה על האוכלוסייה" , הרעיון המרכזי בו שלחוק הטבע תוצאות בלתי נמנעות דהיינו אדם ובעלי חיים צריכים לסבול את הקושי שצפיפות האוכלוסין ולמצוא נחמה בשאיפה לחיים טובים יותר. מאמרו של מלתוס היה תוצר מורכב של תקופה מורכבת, אך היה ברור שמלתוס מושפע מהתיאוריה של פיליי "התיאולוגיה הטבעית" ומרעיון הבריאה האידיאלית. דארווין השתמש בהכללה אמפירית שבדברים הללו , לאחר שהוציא אותם מהקשרם בשנת 1838 , שאב ממנה את הרעיון של מלחמת הקיום, והעמידו ביסוד תורת האבולוציה שלו. במרכז תורה זו עמד הרעיון שארגון העולם נמצא בזרימה בלתי פוסקת. אם מניחים שהשינויים בארגון החומר סדירים וכפופים לחוקים, ושהחוקים המתארים את היחסים המשתנים שבין הדברים ברווחי זמן קבועים כוחם שווה גם לתקופות שלא מוכרים באופן ישיר- הרעיון כולו נעשה פתוח לחקירה מדעית. זהו עיקרון האחידות שהפך בהדרגה לתשתית לכל התורות המדעיות של האבולוציה , העוסקות בעולם החי או בפני כדה"א או ביקום כולו.
בתחילת המאה ה-19 היו חיבורים רבים, בעיקר בצרפת, בנושא האבולוציה של בע"ח מיצורים קדמונים פרימיטיביים.יש לציין שבתקופה זו היה קיים הבדל משמעותי בין הרעיונות האבולוציוניים בגיאולוגיה שהכירה במפורש בטבעם והשפעתם של תהליכים גיאולוגיים לבין הביולוגיה שהייתה עדיין בגדר השערה. ככל שהיסודות של הגיאולוגיה האבולוציונית התבססו העוסקים בה התנערו מהביולוגיה האבולוציונית שמעמדה היה עדיין מפוקפק.
חוקר הטבע והגיאולוג ז'אן בטיסט דה למרק פרסם את תורתו ב-1809 "פילוסופיה זואולוגית" היא שויכה למסורת של הביולוגיה האבולוציונית הספקולטיבית וחשובה לתורת האבולוציה של דארווין בכך שעוררה דיון ארוך ונוקב בנושא הביולוגיה האבולוציונית. דארווין הבין היטב את ההבדל המשמעותי בין תורת האבולוציה שלו לבין קודמיו, מקורו בפתרון לשאלה המכרעת אך משנית באשר למנגנון השינוי האבולוציוני. הברירה הטבעית, כפי שכינה אותה דארווין עצמו, לא הייתה אלא היקש בסיסי , שנשען על הנחות יסוד פשוטות ומקובלות על הכול.
דרוויניזם ואידיאולוגיה.
שני המתמודדים העיקריים בשנת 1980 לכהונת נשיא ארה"ב התחרו זה בזה גם בהצהרות פומביות על אמונתם בסיפור הבריאה המקראי כפשוטו , הייתה זאת תזכורת כי תורת האבולוציה של דארווין עדיין לא מקובלת על כולם. למעשה קיים חשש שהמצב יחמיר מעצם הקרע ההולך וגדל בין ההבנה המדעית ובין האמונה העממית. תורתו של דארווין הובהרה בעזרת מדע חדש – הגנטיקה. למרות שתכונות הגנים מסבירות חלק ניכר מן האבולוציה האורגנית בפשטות הגיונית אומנם הגנים לא נתפסים בקלות אצל מי שלא מודע לקיומם של עצמים סמויים מעין לא מצוידת.יותר מכל תורה מדעית אחרת האבולוציה נוגעת בתחומים מקודשים של חיי הרוח. המהפכה הדארווינית הייתה במידה מסוימת אכזרית מפני שנטלה מאנשים רבים מקורות נחמה מקובלים. נדמה כי אדם שמקבל את הטענה שגופו ומוחו נוצרו בתהליכים מוסברים יפיק אולי הנאה רוחנית מההבנה אך בו בזמן הוא מאבד חלקה מההשגחה הרוחנית.
מימי דארווין ואילך הרעיון של הקדמה החברתית, המוסרית דורש לעצמו הכרה המדעית מתורת האבולוציה. אולם דארווין לא קיבל את ההשראה לפיתוח התיאוריה מתנועות חברתיות ולכן לא ראה סיבה לשלב את תורת האבולוציה בפילוסופיה של הקדמה שהייתה קיימת בסוף ימיו.
המחשבה האחר- דארווינית הרבתה לדלות מתורת האבולוציה עקרונות אתיים מוחלטים. חוק האבולוציה נתפרש כאילו כוונתו שניצחון החזקים הינו תנאי הכרחי לקדמה. כשתורה זו שימשה כצידוק להתנהגות חברתית היא הצדיקה את הצדדים הגרועים ביותר של ניצול העובדים בתוך חברה קפיטליסטית.
אין ספק שהברירה הטבעית היא המנגנון לשינוי האבולוציוני. הוויכוח שפורץ מפעם לפעם נעוץ רק בשאלה האם זהו המנגנון היחיד?
