ניאו= חדשה. התקופה הניאו-קלאסית בציור האירופאי מתחילה בסוף המאה ה-18 ונמשכת עד לרבע הראשון של המאה ה-19. בתקופה זו יש ניסיון לחזור אל הערכים של האמנות הקלאסית (היוונית והרומית) תוך כדי שאיפה לעולם המבוסס על היגיון, אמת וצדק. יש דמיון בין הניאו קלאסיקה לרנסנס, אבל הניאו קלאסיקה מגיבה גם לאמנות של המאה ה-18, כשם שהרנסנס מגיב לימי הביניים. הוגה הדעות הניאו קלאסיים, רוצים גם הם להשיב עטרה ליושנה ולחזור לערכי התרבות הקלאסית של יוון ורומא. יש כאן אידיאולוגיה תרבותית, מוסרים שמלווה את הזרם הסגנוני הזה. זוהי תנועה אמנותית שבישרה את הרעיון המודרני כפי שיבוא לביטוי במהפכה הצרפתית ובמהפכות אחרות. הזרם שולט באירופה כזרם רעיוני ואמנותי החל מ-1760. יש שינוי מרחיק לכת במחשבתו של העולם המערבי- המהפכה הצרפתית, המהפכה התעשייתית ותנועת ההשכלה.
זרם ההשכלה– ראשיתו בסוף המאה ה-18. כונה גם הרציונליזם. הזרם שם דגש על השכל האנושי כמכשיר יחידי להבין את העולם והטבע. ההגיון האנושי יאפשר לאדם לשלוט בעולם. בהקשר למהפכה התעשייתית באנגליה- ניתן לראות שזרם זה קשור למהפכה (שחרור הפועלים, פריחת הכלכלה, התפתחויות טכנולוגיות…) וכתוצאה מכך האדם יכול להשתחרר מעבודת כפיים ולהקדיש את זמנו ללמידה וחשיבה ויהפוך להיות יעיל יותר לחברה. האדם היוצר (צייר/פילוסוף/משורר) הוא גאון ותפקידו לקדם את האנושות לעתיד טוב יותר.
הדמות הבולטת ביותר בזרם זה הוא התאורטיקן יוהן יהואכין וינקלמן, גרמני איש המאה ה-18, שחי שנים רבות ברומא, מרכז האמנות באותה תקופה. וינקלמן מקשר בין תנועת ההשכלה לבין הניסיון להחיות את הערכים של הקלאסיקה (מהו יופי אידיאלי, פרופורציות אידיאליות, אדם אידיאלי). בסופו של דבר וינקלמן הולך לאיטליה ולומד את השרידים של האמנות הקלאסית שהיא מבחינתו האידיאל. וינקלמן כתב את הספר "הגיונות על חיקוי יצירות יווניות באומנות הציור והפיסול" בו הוא מטיף לאמנים בני זמנו לחזור אל האמנות העתיקה, הרמוניה ופשטות. הוא הראשון שעושה הפרדה בין הקלאסיקה של יוון לבין רומא. הוא טוען כי התרבות היוונית היא המקור לסדר האידיאלי, בעוד התרבות הרומית היא משנית לה.
ב-1789 המהפכה הצרפתית במהותה מבקשת להחדיר את הרעיונות הרומיים העתיקים של אזרחות, מדינה (שנתפסו כאידיאלים). גם החוקה- ביטוי לחירות הפרט, שיוויון, נאמנות למולדת- תפסו את אמנות זו כדידקטית, אמנות שבאה ללמד את הערכים הנכונים. האמנים היו מעין שליחים של הרעיונות והתפיסות החדשות. באותן שנים מתחילה להפוך אתונה לאתר עליה לרגל עבור שוחרי תרבות. החזרה אל ערכי הקלאסיקה היא לא דבר חדש (ע"ע הרנסנס).
ז'ק לואי דוד הוא האמן שמייצג את זרם זה (ראה שבועת האחים ההוראטים). הוא למד אמנות באקדמיה בצרפת, על ערכי האמנות הקלאסית. הוא קיבל פרס "רומא" ב-1777 והוא נוסע לרומא לכמה שנים כדי ללמוד יותר על האמנות הקלאסית. לאחר 5 שנים ברומא הוא חוזר לפריס והופך לאחד מהאמנים התומכים במהפכה הצרפתית. הוא מזדהה עם רעיונותיה ומשתתף בה. יצירותיו מתאפיינות בד"כ במידות טובות ותמיכת האזרח במולדתו.
מאפיינים סגנוניים של הניאו קלאסיקה:
– אירועים היסטוריים בעלי מושר השכל רלוונטי לתקופה, דיוקנאות שליטים, מיתוסים עתיקים, חילוניות כערך.
– צורות סגורות, מוגדרות ע"י קו נקי, סימטריות, צבע לוקאלי= שכבות אחידות של צבע אחד התחומות ע"י קו.
– קומפוזיציה פשוטה, ברורה, בד"כ מבוימת- מאורגנת בהתאם לפורמאט וסימטרית. הדמויות ערוכות כעל בימת תיאטרון.
– אובייקטים מאורגנים בהתאם לחשיבותם- מהמרכז לצדדים.
– גימור ומרקם "חלקים", תוך העלמת יד האמן.
– חיקוי של אידיאל היופי הקלאסי.
– שימוש באלמנטים אדריכלים קלאסיים כרקע.
– תחושת הדרת כבוד והרמוניה.
– אין פרטים מיותרים, הכל קיים כדי להעביר את המסר של היצירה- אנשי התקופה הניאו קלאסית רואים עצמם כרציונלים.
