הציור האיטלקי במאה ה-15- היבטים חדשים
חלל תלת מימדי בר מדידה ופרספקטיבה:
העין שלנו מעוותת את המציאות. דוגמא: כשמסתכלים על כביש הוא הולך ונהיה צר, עד שלבסוף הקו האלכסוני נפגש באופק בנקודה הרחוקה ביותר- נקודת המגוז (vanishing point). המרחק הולך ומצטמצם, הולך וקטן. לכן אם אמן רוצה לצייר פסי רכבת הוא חייב להשתמש בשתי השיטות הללו, אם הוא רוצה לצייר מציאות לפי האמת האבסולוטית. הוא יצייר את המסילה כפי שהעין האמיתית תופסת אותה. את הקווים האלכסוניים הוא יחבר והריבועים יהפכו לקטנים יותר כמו שהעין האנושית רואה.
– תיאור חלל תלת מימדי, בר מדידה על משטח דו מימדי.
– הציור הפרספקטיבי מבקש ליצור אשליה של עומק.
– בציור המתואר ע"פ כללי הפרספקטיבה המדעית, האדם וכל החפצים בחלל מאורגנים ע"פ אמות המידה המחושבות מראש ומתייחסים זה לזה ביחסים פרופורציונלים.
– השיטה מדמה את העיוות האופטי של ראייתנו את החלל: הקווים האלכסוניים מתכנסים לנקודת מגוז, הקווים האופקיים קטנים ככל שנכנסים לעומק היצירה.
פרספקטיבה אווירית – עצמים מרוחקים נראים מטושטשים יותר. תוגדר לימים על ידי מיכלאנג'לו.
כלים נוספים לתיאור ציור נאמן לטבע:
– אור וצל– בחלל שאנו נמצאים יש חלקים מוארים ומוצלים.
– אקצרה– לתנועות יש המשך. נותן אשליה של עומק.
– הסתרה– גוף אחד מסתיר את הגוף השני.
ליאונרדו דה וינצ'י כתב "על הציור" ותיאר את מושג הגראציה– חן, יופי, קלילות, הנאה אסטטית. "חלקי הגוף צריכים להיות מאורגנים בגראציה בהתאם לרושם שברצונך כי הדמות תעביר לצופה. אם ברצונך שהדמות תעביר חן אלגנטי, כדאי שתיצור אותה עדינה ומוארכת, ללא פירוט מוגזם של מערכת השרירים. את השרירים שברצונך להציג בכוונה, כדאי שתתאר כרכים, כלומר כשהם לא מובלטים יתר על המידה. האיברים, במיוחד הזרועות, יוצגו כשהם נינוחים.
גם אלברטי כתב ספר על הציור ושאל איך ישיג האמן את החן והיופי בציור:
היופי חבוי בטבע ותפקידו של האמן הוא לחשוף אותו ולעשותו גלוי ביצירתו. אבל מעשה הגילוי הוא קשה, היות והיופי מפוזר בטבע. לעולם לא ימצא האמן בטבע צורה שתהייה יפה לגמרי, אשר יוכל בפשטות לציירה כמי שהיא. תחילה עליו למצוא חלקים יחידים יפים ולאחר מכן לצרפם יחד על מנת ליצור צורה יפה.
מה מנחה את האמן בחיפושיו אחר היפה בטבע?
אידיאת היופי הנמצאת במוחו שהתגבשה לאחר שחקר את הטבע. מכאן שהאמן מחכה את הטבע, אבל הטבע שלו "משודרג".
מה מוסיף חן ויופי ליצירה?
– שפע ורב גוניות של דברים: זקנים, צעירים, נערים, נשים, נערות, בע"ח שונים, בניינים וכו'.
– השפע יהיה מרוסן, מכובד וצנוע.
– חלק לבושות וחלק ערומות.
– דמויות במגוון של תנוחות: זקופים, כפופים, יושבים, שוכבים. תנועות הגוף של הבתולות תהיינה עדינות, נעימות, רכות, שלוות ומהנות.
– תנועה מתונה בשערות, בענפים ובבגדים.
– בעלי רגשות הניכרים בתנועת הגוף ובהבעות הפנים.
יצירות לדוגמה:
ציור הקיר "השילוש הקדוש" של מזאצ'ו על בכנסיית סנטה מריה נובלה בפרינצה נחשב לאחד הציורים הראשונים שעשו שימוש במערכת של חוקים מתמטיים בכדי ליצור קומפוזיציה שמעניקה תחושה של תלת מימד. גם ב"קרב סן רומנו" של פאולו אוצ'לו ניתן למצוא דוגמא מדוקדקת לשימוש בכלים מדעיים בכדי ליצור פרספקטיבה מדויקת. הסעודה האחרונה של לאונרדו דה-וינצ'י היא דוגמה מפורסמת לציור שעושה שימוש בפרספקטיבה מדעית בכדי ליצור המשך של החדר הממשי בציור כמרחב נוסף. הולדת ונוס של בוטיצ'לי מהווה הן חזרה אל תמות מיתולוגיות (למורת רוחה של הכנסייה) והן דוגמה לחיות הויזואלית של אמנות הרנסנס. יצירה נוספת: בוטיצ'לי\הפרימוורה.
