הפרימוורה (=האביב), בוטיצ'לי, 1482, פירנצה- יצירה זו הוזמנה ע"י משפחת מדיצ'י וכיום היא מוצבת במוזיאון. הפרימוורה מורכבת מבחינת הסיפור שלה משום שהיא מורכבת מכמה נושאים מיתולוגיים. הסיפור מתרחש ביער. הסביבה פרחונית, עצי תפוזים, גיוון רב. בצד ימין יש את רוח האביב- דמות כחולה, נפוח פה. יום אחד הרוח נשבה ביער והוא פגש נימפה בשם כלוריס. הוא רץ אחריה והיא ברחה ממנו. לבסוף הוא תפס אותה והפרה אותה. היא מופרית אבל המימוש שלה נעשה בדמות הצמודה אליה- פלורה. מדובר באותה אחת. פלורה היא אלת האביב, יש לה בגד מלא פרחים והיא מפזרת אותם. היא חושנית. הפרחים מעידים על ליקוט היופי מהטבע. במרכז עומדת ונוס (ניתן לדעת שזו היא בגלל שמעליה נמצא קופידון [אטריבוט = רמז מזהה]). קופידון יורה חץ. ונוס מופיעה כפטרונית הנישואין (התמונה הוזמנה לרגל נישואין) ולכן היא לבושה (לשם שינוי). שלושת הנשים שליה הן גרציות שמלוות את ונוס. הן רוקדות, מחזיקות ידיים בתנועה מעגלית, תנועותיהן מגוונות, רגליהן בצעד משולש. הן לבושות בבגד קליל, שיערן מתנופף. בהשוואה לאמנות העתיקה, הקלאסית- היו הרבה פסלים שנמצאו באותה תנוחת ריקוד. תנועות הרגלים- מזכירות מעין ריקוד שהיה מקובל בחצר של מדיצ'י. ביצירות רומיות של הגרציות, הן תמיד נוגעות אחת בשניה, נמצאות במהלך ריקוד ועירומות או עוטות בגד שקוף. האחרון הוא הגבר מרקורי- שליח האלים. הוא מרים את ידו מעלה, מחזיק מקל ומגרש איתו את ענני החורף. ואז נכנס רוח האביב בצורה מעגלית וחוזר חלילה. הנושא הוא קלאסי, אם הצופה לא מבין את המקורות שמשמשים את בוטצ'לי, הוא אינו עומד על טיב התמונה. איש הרנסנס, כאמור, הולך לאמנות הרומית ומלקט ממנה אלמנטים, בין השאר פאגאנים.
