שלבי ביצוע הפתרון הסופי – סיכום

שלבי ביצוע הפתרון הסופי:

בורות הירי

בורות הירי – הרצח בוצע בסמוך למקום מושבם של היהודים ובשטחים שנכבשו במהלך מבצע ברברוסה.
התחיל עם מבצע ברברוסה בקיץ 1941. התבצע ע"י כוחות האייזנצגרופן שהצטרפו לצבא הגרמני. באמצעות שיתוף פעולה עם האוכלוסיה המקומית. ההערכה שרצחו עד תום המלחמה כמיליון וחצי יהודים.
שיטה: איסוף יהודי הכפר/העיר במקום מרכזי תוך איום על חייהם אם לא יתייצבו, ואיום על חיי מי שיסתיר אותם. הם השתמשו בשיטה של הטעייה ורמייה ואמרו להם כי הם מתוכננים להגיע למחנה עבודה או לעיר אחרת. משם הובלו ברגל או במשאיות לבורות שנחפרו לפני כן או לגאיות, הועמדו על שפתם ונורו.
• באבי יאר: קרוב לקייב, בירת אוקראינה – נרצחו בחמישה ימים כ-60 אלף מיהודי קייב.
• פונאר: ליד וילנה, בירת ליטא – נרצחו כ-70 אלף יהודים, כ-55 אלף מתוכם יהודי וילנה.
הסיבות להפסקת השיטה:
• פסיכולוגית – לרוצחים היה קשה לבצע את הרצח (חלקם ביצעו אותו שיכורים).
• הרצח היה איטי ולא יעיל. הוא לא עמד בקצב הרצוי של ההשמדה וחפירת הבורות דרשה השקעה ומשאבים רבים.
• תחמושת – בזבוז רב של תחמושת, דבר שהביא לעלויות גבוהות.

הקמת מחנה ההשמדה חלמנו והבאת היהודים אליו ורצח באמצעות משאיות גז

משאיות גז: בסוף 1941, הובאו היהודים למשאיות, שם נצטוו להתפשט והועמסו עליהן. צינור המפלט חובר למשאית, ולאח נסיעה קצרה מתו האנשים. הגופות נפרקו לקברי אחים.
הקמת מחנה ההשמדה חלמנו: מחנה ההשמדה הראשון שהוקם באוקטובר 1941 בסמוך לעיר לדוג'. למחנה הובלו יהודים מהאזור כולו, שם הוכנסו לטירה ונצטוו להתפשט. הם הועלו למשאיות גז ונקברו בקברי אחים. לקראת סיום המלחמה הוצאו הגופות ונשרפו על מנת לטשטש את עקבות הנאצים. בשיטה זו נרצחו מעל ל-300 אלף יהודים.
מדוע מדובר בקפיצת מדרגה בשלבי הרצח?
• לראשונה הובלו היהודים למקום קבוע בו התבצע הרצח.
• לראשונה יושמה שיטת ההטעיה והיהודים הובלו למקום הרצח בטענות שווא.
• לראשונה הרצח לא התקיים בברית המועצות, כי אם בשטח שליטה גרמני בפולין.
הסיבות להפסקת השיטה:
• חוסר יעילות – רק 50-70 יהודים הוכנסו למשאית אחת בכל פעם.
• קושי פסיכולוגי – טיפול הגרמנים בגופות, מוות איטי ושמיעת קולות הנרצחים.
• טכני – חוסר יכולת להסתיר את הרצח מתושבי האזור ותקלות במשאיות עצמן.

מבצע ריינהרד – הקמת מחנות ההשמדה הראשונים

מבצע ריינהארד – הקמת מחנות ההשמדה בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה – הבאת יהודי פולין ומדינות נוספות.
הוקמו בעקבות ועידת ואנזה. מבצע ריינהרד נקרא על שמו של ריינהרד היידריך, שנרצח במאי 1942 ע"י המחתרת הצ'כית. במסגרתו, הוקמו שלוש מחנות השמדה: בלזץ, טרבלינקה וסוביבור. המחנות הוקמו על אדמת פולין ויועדו ליהודי הגנרל-גוברמן. מקומות אלה נבחרו מפני שהיו קרובים למסילות ברזל, מה שאפשר להביא למחנות יהודים מכל האזור, ובשל ריחוקם מאזורי אוכלוסיה.
שיטת ההרג: מאות אלפי יהודים נשלחו למחנות בקרונות בקר. הם הופשטו ונשלחו לתאי הגזים בטענה שמדובר במקלחות. במחנות אלו לא נערכו סלקציות, אך מפעם לפעם נבחרו שתי קבוצות של יהודים שיפעילו את המחנה. האחת הייתה ממונה על מיון הרכוש ושליחתו לגרמניה, והשנייה, הזונדרקומנדו, היו אחראים על פינוי הגופות ושריפתן.
מספר הנרצחים: בפחות משנתיים נרצחו כ 1.7 מליון איש, רובם יהודים.
טרבלינקה – כ-870 אלף.
סוביבור – כ-400 אלף.
בלזץ – כ-600 אלף.
מדוע מדובר בקפיצת מדרגה בשלבי הרצח?
• מחנות אלו היו "בתי חרושת למוות", שתפוקתם והצלחתם נמדדו במספר היהודים שהושמדו מידי יום. היו אלה מחנות קבע בעלי אמצעים מיוחדים לרצח.
• לראשונה מונתה מנהלה שתפקידה לרכז ולתכנן את ההשמדה.
• היקף הרצח גדל משמעותית.
הסיבות להפסקת השיטה:
• רוב יהודי הגנרל גוברמן הושמדו.
• מרידות שבוצעו בטרבלינקה והבריחה מסוביבור.

הקמת מתקני השמדה המוניים

הקמת מתקני ההשמדה ההמוניים במחנות מיידנק ואושוויץ והבאת כלל יהודי אירופה.
א. אושוויץ – עם קבלת ההחלטה להשמדת כל יהודי אירופה, הוחלט לחפש אחר אתר הרג מרכזי, שיהיה קרוב למקום מפגש של מסילות ברזל ממרכזה ומערבה של אירופה. אושוויץ, מחנה שפעל משנת 1940 ונכלאו בו שבויי מלחמה ומתנגדים פוליטים, חולק לשלוש מחנות:
1. אוושויץ 1 – המרכז המנהלי של המחנה (משרדי הגסטפו, מגורי שומרים).
2. אושוויץ 3 – מפעלים אליהם נשלחו האסירים לעבודה.
3. אושוויץ בירקנאו (2) – שם נבנו מתקני השמדה עם משרפות. את הבאים קידם שלט "העבודה משחררת", ברציף המכיל 60 קרונות עם מוזיקה נעימה, שם נאמר לאסירים שהגיעו למחנה עבודה. רופאים נאצים ערכו סלקציה כאשר 70% נשלחו להשמדה, והיתר נשלחו לעבוד במחנה העבודה או בקרבתו, או שהפכו להיות שפני ניסיונות לביצוע ניסויים רפואיים, וקועקע מספר על ידיהם. ליהודים נאמר שהם עומדים לעבור מקלחת טיהור. הם הופשטו והוכנסו לתאי הגזים ונרצחו באמצעות גז "צקלון B". את הגופות העבירו למשרפות יהודי הזונדרקומנדו.
באושוויץ נרצחו כ-1.2 מליון איש, מתוכם כ-1.1 מליון יהודים מרחבי אירופה.
ב. מיידנק – שימש כמחנה לשבויי מלחמה עד שנת 1941. בשנת 1942 הוחלט לבנות בו תאי גזים ומשרפות. המחנה פעל עד שצבא ברית המועצות שחרר את כל אזור לובלין ביולי 1944. במיידנק הושמדו כ-300 אלף איש, כ-100 אלף מתוכם יהודים.

ג. צעדות המוות

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, 1944-1945, עם התקדמות צבא ברית המועצות, האסירים שנותרו במחנות הוצעדו אלפי קילומטרים לכיוון גרמניה ואוסטריה בחורף הקשה של אירופה, בתנאים בלתי אנושיים ללא ביגוד, מזון או אמצעים רפואיים. אסירים שלא עמדו בקצב נורו במקום ואחרים מצאו את מותם בקור ובחולי. בצעדות נרצחו כ-250 אלף אסירים, כ-150 אלף מתוכם יהודים.
דוגמא: צעדה של אסירות יהודיות משטוטהוף בצפון מערב פולין בימיה האחרונים של המלחמה לנמל על החוף בלטי. שם הועלו לסירות שנקשרו לאוניות גרר שהטביעו אותן. אירוע זה מבליט את ייחודה של השואה כטוטאלית והמונית, וגורל האסירים שנותרו בחיים במחנות לקראת סוף המלחמה.
מטרת הצעדות לא עוגנה בכתב, אך מחקרים מצביעים על מספר מטרות עיקריות:
1. המשך הרצח ההמוני של היהודים שנותרו בחיים לאחר סגירת מחנות ההשמדה.
2. העלמת הפשעים – לא יישארו ניצולים שיוכלו לספר על הנעשה במחנות ההשמדה.
3. ניצול האסירים לעבודות כפייה בגרמניה שיסיעו למאמץ המלחמתי ולכלכלת גרמניה.
4. שימוש בניצולים כקלף מיקוח במידת הצורך, במשא ומתן עתידי.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי / השואה