רפורמות פוליטיות ותחיקתיות באנגליה הויקטוריאנית

מאמר זה הינו חלק מסיכום הקורס מבוא להיסטוריה מודרנית, תת פרק אנגליה הויקטוריאנית

בבריטניה הפיתרון הפוליטי שהסתמן מ- 1688 היה חלוקה לשני בתי פרלמנט או לפרלמנט דו ביתי:

HOUSE OF COMMON – האצולה הכפרית מעמדות הביניים אנשי הגילדות בעלי המקצועות פרופסיונאלים אבל הייצוג של אנשי מעמדות הביניים העירוניים שעם השנים מתחזק מצומצם יחסית בהשוואה לחשיבות שלו וההשפעה שלו על מערך החיים החברתי והכלכלי בבריטניה.

HOUSE OF LORDS –  בעלי אדמות עשירים

הפתרון הזה היה יעיל הוא הלך ותפס עמדה עד לתחילת המאה ה-19 והמהפכה התעשייתית. כתוצאה מהתמורות הללו מופעים צורות חדשות של עושר לא רק עושר מקניין קרקעי אלא עושר שמגולם במפעלי תעשייה בממון ופעילות מסחרית ושאין לא ייצוג בפרלמנט. בפרלמנט הבריטי הייצוג הוא מעמדי כאשר לאריסטוקרטיה והאצולה יש יותר מושבים בפרלמנט מאשר למעמדות הביניים ותושבי הערים. זה לא רק עניין של ייצוג בפרלמנט אלא במי ששולט על המערכת הציבורית. מי שיש לו את הכוח הוא מי ששולט במערכת הציבורית-בעלי האחוזות שלטו בבית הלורדים ושלטו במועצות המלך השונות. מבחינה מעשית הם שולטים על ענייני הפנים והחוץ של בריטניה הם אפילו השפיעו על מדיניות החוץ בבריטניה. כמו כן הם פיקדו על המליציות המקומיות  והם גם יושבים בממשל הציבורי- באדמיניסטרציה. כשהשתנו צורות הקניין ויש לחץ של מעמדות הביניים להניס אותם לפרלמנט ולהגדיל את הייצוג שלהם שם. יש שתי אסכולות שטוענות איך צריך לעשות זאת:

הליברלים הוויגים -אומרים שצריך להכניס את התעשיינים והסוחרים לפרלמנט אבל שהייצוג יהיה על בסיס רכוש ועושר ולא על בסיס פרסונאלי. הם גם לא תומכים בזכות הצבעה לכל (כללית).

הרדיקאלים-בוגרי המהפכות באמריקה ובצרפת ביקשו שהאדם ייוצג בפרלמנט ולא עושרו-"אדם אחד כל אחד" הם ביקשו שתהיה זכות בחירה כללית ושכל האוכלוסייה תוכל לבחור.

התנועה לרפורמות פוליטיות בבריטניה הייתה מפוצלת בין שתי האסכולות הללו אך הדרך שהתקבלה ברפורמות הראשונות של הפרלמנט ב- 1832 הייתה דרכם של הוויגים. הרדיקלים היו צריכים להמתין מאה שנה עד 1928 רק אז התקבלה הזכות הכללית לבחירה בבריטניה. מה שהתקבל בסופו של דבר זו דרכם של הליברלים הוויגים שהם כוח מוביל כי הם ישבו בממשלות שנים רבות ויש להם הגמוניה על הממשלים הבריטים למיניהם במהלך המאה ה-19 למעט תקופה קצרה מאוד של השמרנים (למרות שאין הבדלים מהותיים ביניהם) אבל כולם מבינים שזו רוח התקופה שצריך לפתוח את הפרלמנט וכל עוד הוויגים שומרים על קונצנזוס אז לשמרנים אין בעיה עם זה.

רפורמות פרלמנטאריות צריך לעשות בהדרגה. [ניסו לבצע רפורמות החל מהמאה ה-18 אך הם נידחו עד המאה ה-20 ] יש  צורך לתקוף קודם לכן את הפריבילגיות של האצולה: גם בנושא דת והעמדה השלטת שלהם בכנסייה  האנגליקנית וגם להחליש את המעמד שלהם בשלטון המקומי. ז"א הרפורמות הפוליטיות והתחיקתיות בפרלמנט באו רק לאחר שנעשו רפורמות בנושא של הדת כבר לא דובר על "מדינה אחת כנסייה אחת" שבה כל אנשי הדתות האחרות מופלות לרעה. נוסף לכך היה צריך לתקוף את הפריבילגיות החוקיות ,האינטרסים, של האצולה הכפרית ולערער את מעמדם החוקתי. המעבר של עושר וכוח פוליטי מהכפר אל הערים הפכו את הבסיס החוקי לתביעות של האצולה למשהו מיושן שלא מתאים לרוח התקופה- ברגע שאנשים עוברים מן הכפר אל העיר והאוכלוסייה בכפר מידלדלת למעשה לאצולה אין בסיס חוקתי לתבוע את מה שהיא תבעה כבר מאות בשנים, את המעמד המיוחד הפוליטי והכלכלי שהיה לה לפני כן. דבר נוסף הוא שהיה צריך גם לטפל בעוני בפשע ובממשל הציבורי לפני שמגיעים לרפורמות במסגרת הפוליטית תחוקתית.

משלטונו של רוברט פיל ואילך יש לנו הגמוניה ליברלית בפרלמנט הבריטי למעט מספר ממשלים קונסרבטיביים דבר שמשפיע על הלך הרוח ועל המצע הקונסרבטיבי[לדוגמא קרלסטון הוא קונסרבטיבי גם במדיניות פנים וליברלי יותר במדיניות חוץ],אבל עדיין מבחינת הקול בפרלמנט מעמד הביניים לא זוכה לרוב והכוח מרוכז בידי האריסטוקרטים והאצולה הכפרית. כדי לבצע תהליך רפורמות גם בפרלמנט וגם בציבוריות הבריטית היה צריך לפגוע בכוחם של האריסטוקרטים והאצולה כי מדובר בתקופה של שיא התיעוש עושר כבר לא מגולם בקרקעות ולכן מתחילה בעיה כלכלית של בעלי האדמות העושר כעת מגולם כעת בדרכים אחרות מפעלי תעשייה מכונות קיטור מסילות ברזל שמכניס יותר רנטה על האדמה הערים גדולות וכתוצאה מהעיור נוצר לחץ על האצולה לוותר על קרקעות או להפוך אותם לקומנד-לנד כלומר שכולם יוכלו לעבור בה יש צורך לקחת מהכוח של האצולה אך זה נעשה בצורה הדרגתית צריך להחליש את המונופוליזם שהיה לאצולה בנושא דת ובנושא השלטון המקומי. בין השנים 1828-1838 יש סדרה של רפורמות מקדימות שנועדו לפלס את הדרך לרפורמה הפרלמנטארית הראשונה. בשלב הראשון צריך היה להפריד את הדת מהפוליטיקה ולסיים את מעמד הבכורה של הכנסייה האנגליקנית ובכך לאפשר לדתות אחרות חופש פולחן ולהפסיק את האפליה על רקע דתית לדוג' לא יכלו ללמוד האוניברסיטאות לא יכלו לקבל תפקידים בממשלה.ב-1828 נחקק החוק ששלל את הרעיון של מדינה אחת דת אחת שביסוד הרעיון הכנסייה האנגליקנית[כנסיה שקיבלה המון הון בגלל מעמדה הבכיר]. בשנות ה-50 כתוצאה מהחוק של 1828 מאמינים מדתות אחרות יכלו ללמוד לתואר ראשון והחל מסוף המאה ה-19 גם תארים מתקדמים.

הצעד הבא היה שיפור הממשל הציבורי גם כאן יש יוזמה או נטייה להוציא את הממשל הציבורי מידי הממשלה שלא עשתה הרבה בנושא וגם מידי המונופוליסטיות של אנשי אצולה שישבו בערים וכל מיני אדמינסטרטים.

הממשל הציבורי בבריטניה זה קורפורציות כלומר מחלקים את הערים למחוזות ובכל מחוז יש ראש מחוז שאחראי על הממשל המקומי רק ב- 1999 נבחר ראש עיר שהוא כביכול מקפל את כל המערכות הללו תחת סמכותו.במאה ה-19 יש חלוקה לרבעים שמנוהלים על ידי קורפורציות שבראשם נמצאים אנשי האצולה והאריסטוקרטיה שחולשים על מנגנון הממשל העירוני, הם לא כל כך יעילים ומתקשים להתמודד עם התמורות באוכלוסייה הבריטית כתוצאה מהמהפכה התעשייתית והגירת האוכלוסייה לערים דבר שמביא לעלייה בעוני ובפשע-שתי הבעיות המרכזיות שהממשל המקומי כרע תחת עומס הטיפול בהם. היו שולחים אנשים לגרדום על עבירות קטנות (מעל סכום של 12 שילינג) לא משנה באיזה גיל אתה. ואז מתחילים לעשות שינויים בקובץ העונשין:

• מגדילים את סכום הגניבה שעליו הולכים לגרדום.
• מגבילים את גיל התלייה.
• ועושים רפורמות במשטרה

כל זה לא עוזר , הממשל העירוני קורס תחת הנטל של טיפול בעוני ובפשע ולכן צריך לעשות שינוי דרסטי בכדי לייעל את הטיפול בעוני ובפשע. כמו כן להוציא את הטיפול בעוני מידיהם של אנשי הכוח-האצולה והאריסטוקרטיה והעברתו לטיפול של רשויות שמוכוונות על ידי השלטון המרכזי ולכן אמורות לטפל בצורה יותר יעילה בבעיות אלה. 1834 מעבירים חוק עוני חדש שמשמעותו העברת הטיפול בעניים מהקהילה /רובע לידיים של אנשים ספציפיים שהוכשרו לצורך טיפול בעניים. מדובר בטיפול שכרוך במתן כסף ומתן הכשרה לצורך עבודה(סדנאות פועלים). הוועדות הללו בלתי תלויות בשלטון המקומי ומעמידים מיניסטר שאחראי על המערכת לטיפול בעוני והוא אמור לדווח לפרלמנט על פעולות משרדו. חוק העוני מביא להקמת סדנאות עבודה בכדי שניתן יהיה להוציא אנשים לשוק העבודה, הטיפול בעוני הופך ליעיל יותר כי הוא עובר מידיים וולונטריות לגוף ממשלתי בלתי תלוי. חוק העוני, ארגון המשטרה ושאר התחיקות במערכת הציבורית בבריטניה הביאו לשינויים בסיסיים בדפוסי השלטון: יש התייעלות במערכת האדמיניסטרטיבית דבר שלא היה קודם לכן ופורץ דרכים ביבשת האירופאית כי לטיפול בשכבות החלשות והשירות הסוציאלי באותה תקופה בבריטניה לא היה לו אח ורע בכל אירופה. כל הרפורמות הללו למרות שהן נראות כלא משמעותיות יש להן השפעות מרחיקות לכת על אופי הממשל המקומי ואופי הממשל המרכזי. למעשה הם מניחים את הבסיס למנגנון חדש של מדינה בבריטניה שהוא תופעה מרחיקת לכת באותה תקופה.  בריטניה במהלך אותה תקופה מודעת לכך שהיא בתהליך ממושך והדרגתי של מעבר ממדינה חקלאית למתועשת יש לזה השפעה גם על החיים הפוליטיים על עבודת הפרלמנט על רמת הייצוגיות של הפרלמנט. המהפכה התעשייתית , השינוי בדרך שבה אתה יוצר הון והמעבר מפעילות אגררית לפעילות תעשייתית מגבירה את הלחץ ופתיחת הפרלמנט למעמדות הביניים בין אם בכניסה לפרלמנט ובין אם במתן זכות בחירה למעמד הביניים. היה צורך באיזושהי רפורמה אלקטוראלית להרחיב את בעלי זכות הבחירה וזה עומד על הפרק עוד לפני 1832 כלומר כבל בשלהי המאה ה-18 דובר על כל היו מספר ניסיונות של הוויגים להעביר רפורמה אלקטוראלית אך זה נידחה עד 1832 . יש שתי אסכולות:

אסכולה ליברלית- ממשיכים עם אותו ייצוג- על פי רווח או הון- אבל אנחנו מגדילים את הבסיס האלקטוראלי ומכניסים יותר אנשים שיוכלו להצביע ולכן גם יותר אנשי מעמדות הביניים אל הפרלמנט.

אסכולה רדיקלית-אדם אחד כל אחד-אין בסיס כספי או הון שישמש כהרשאה לזכות הבחירה והשתתפות בחיים הפוליטיים.אבל זה נידחה עד המאה ה-20 והאסכולה הרווחת היא האסכולה הליברלית ואפילו השמרנים תומכים באסכולה הליברלית הם מבינים שהזמן השתנה הם מבינים שרוח הזמן השתנתה ויש לתמוך במגמה של הרחבת הבסיס האלקטורלי לפרלמנט. הפרלמנט בבריטניה מורכב משני בתים: HOUSE OF COMMON שם ישבו עד המאה ה-19 בד"כ אנשי האצולה הקרקעית ואנשי הכנסייה האנגליקנית ו- HOUSE OF LORDS -בית הלורדים שהוא הבית העליון ויש לו את היכולת להטיל וטו על חקיקות ה-HOUSE OF COMMON והיה גורם מפקח על פעילותו.זו פשרה הקיימת מהמאה ה-17 ולמעשה הפשרה הזאת כבר אנכרוניסטית מאמצע המאה ה-19 כאשר בריטניה הופכת למתועשת ויש צורך להגדיל את הייצוג של מעמדות הביניים בפרלמנט ולכן צריך לשנות את הבסיס האלקטוראלי. החוק שהתקבל ב- 1832 הוא חוק שהתקבל כתוצאה מלחץ עממי מסיבי של מעמדות הביניים ומתוך הנכונות של השמרנים להתפשר[כי אחרת הוא לא היה עובר] הצעת החוק הצביעה על כך שכל מפלגה צריכה לרשום את החברים האלקטוראליים שלה ורק מי שרשום יוכל להצביע בשבילה .אלמנט הנכסים נשאר האלקטוראל צריך להיות רשום ובאחריות של כל מפלגה לדאוג לכך. החברות הייתה עולה 12לירות סטרלינג לשנה.  זו הייתה פשרה ראשונית והיה צורך ברפורמות נוספות השאלה הייתה מתי ובאיזה צורה. הרפורמה הזאת הוכיחה שהקונסטיטוציה הבריטית גמישה ואין צורך בתהליכי מהפכות כי היא יכולה להתגמש בעצמה ולעשות תיקונים ובכך לאפשר לקבוצה גדולה יותר של אנשים לבחור לפרלמנט ולתת למעמד שלם לקבל ייצוג הולם יותר בפרלמנט הבריטי. ההחלטה הזאת כפתה על המפלגות השונות לנהל רישומים ולדאוג לכך שהאלקטורט ידע מי הרשומים זה מביא להתייעלות ומונע שחיתויות הכל מנוהל וברור : לא כל אחד יכול לבוא ולהצביע יש פיקוח על השמות ומספרי המצביעים. הייתה רפורמה פרלמנטארית נוספת ב- 1867 שמטרתה להרחיב את הבסיס האלקטוראלי של הפרלמנט כלומר להכניס עוד 400,000 בוחרים שהיו בעיקר תושבי הערים ז"א  זה נותן כוח נוסף למעמדות הביניים. הצעת החוק הזאת נתמכה על ידי השמרנים והם קידמו אותה הם עשו זאת כי הם רצו להגדיל את סיכוייהם להיבחר ולכן הם דוחפים את הרפורמה הזאת כאשר היא לא אמורה להטיב עימם אלא אם הם רואים עצמם כמייצגים את מעמד הביניים ומעמד הפועלים. הרפורמה של 1867 מגדילה את כמות הבוחרים ואת ייצוג מעמדות הביניים העירוניים בתוך הפרלמנט. לא מדובר סתם שינוי במספר או כמות המצביעים כי יש לנו אלקטורל יותר גדול ולכן יש צורך בארגון מפלגתי טוב יותר ומשוכלל יש גם שינוי במאזן הכוחות בשתי הבתים כלומר יש התחדדות במערכת היחסים בין ה- HOUSE OFF COMMON שכעת מייצג את מעמד הביניים לבין ה- HOUSE OFF LORDS שעדיין משמש כשמורה שמרנית או כמייצג של האג'נדה האריסטוקרטית ומתחיל להיווצר מתח בין שני הבתים. אם כן באמצע המאה ה-12 יש התחדדות של שני המוסדות אחד נגד השני: יש להם אג'נדות נפרדות קהל שונה והם מייצגים קהל שונה ולכן זוהי תחילתה של יריבות שבין שני הבתים הללו.