הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית של הפילוסוף מרטין היידגר כוללת מספר קווי יסוד המהווים את עיקרי תפיסתו של היידגר לגבי טבע האדם והדרך לאישיות בריאה נפשית ומאוזנת:
האדם כבורא עולם – לפי היידגר יש זהות מוחלטת בין האדם והעולם, האדם הוא זה המעניק משמעות לדברים ואת מידת שימושיותם לתועלתו.
אותנטיות – ככל שהאדם יישאר פתוח יותר לאין סוף האפשרויות הגלומות במציאות, כך יהיו חייו אותנטיים יותר. אמונה באפשרות אחת לאותו מצב עצם משמעו אטימות לאין סוף האפשרויות.
לפי היידגר במצב של פתיחות מרבית, העולם תמיד חדש ובלתי מוכר לאדם. זהו מצב שקשה לשאתו מכיוון שאין בו תחושת ביטחון אלא בדידות, ומטיל על האדם אחריות בלעדית לקיומו ולמעשיו. כדי לברוח ממעמסה זו האדם פונה אל הזולת, ומאמץ לעצמו את המשמעויות המקובלות שהחברה מעניקה למציאות. האדם בד"כ מקריב את האותנטיות, את האמת של עצמו, לטובת תחושת הביטחון.
שחרור מהקונפורמיות – לפי היידגר החוויה היחידה שעשויה לשחררו מהקונפורמיות ולהציבו מחדש אל מול האמת הייחודית שלו היא חווית האימה. חוויה מיסטית של עמידה מול האין, מול המוות, מול כיליון של כל ממשות. מותה של הממשות פותח פתח לקיום מחודש של האפשרות.
היות שם – היות בעולם (Being/Becoming)
היידגר רואה את האדם והעולם כיחידה אחת. העולם מתגלה בפני האדם, והאדם מממש את עצמו ע"י פעולותיו בעולם. קיומו של האדם הוא תהליך בלתי פוסק של התהוות והשתנות בניסיון להשיג שלמות רבה יותר. האדם הוא היצור היחיד המודע לתהליך זה, ולכן הוא גם אחראי לו. אחריותו הבסיסית של האדם היא להיות קיים בפתיחות לעולם. (ראו סיכום מורחב אודות מושג ההוויה (dasein) של היידגר או ספרו הוויה וזמן).
רולו מאי טען כי הכוונה היא ל"התהוות" כלומר, קיומו של האדם אינו מצב סטטי אלא תהליך דינמי השואף תמיד להגשמה.
הפסיכולוגיה הקיומית מבחינה בין 3 ממדים של העולם שבתוכו האדם קיים:
- העולם שמסביב – התייחסותו של האדם לעולם הפיסי ולמציאות הפיזיולוגית של האדם (נוף, צרכים ביולוגיים, בע"ח)
- העולם עם – התייחסותו של האדם לסביבה האנושית ולקשרים הבינאישיים.
- העולם של עצמו – התייחסות האדם לעצמו. המחשבות והרגשות של האדם בנוגע לעצמו ולגופו.
האדם הבריא הוא בעל יכולת למימוש עצמי בכל שלושת העולמות, מבלי שיהיה צורך להקריב אחד מהם לטובת השני.
חופש הבחירה של האדם (אחריות, רצון ואשמה)
לפי הפסיכולוגיה של היידגר חופש הבחירה מוחלט אך קיים במסגרת נתונה, קרקע הקיום של האדם, המסגרת שלתוכה נולד והמגבלות המולדות שלו.
החופש הוא בכל זאת אין סופי מכיוון שגם בתוך המסגרת המוגבלת, האדם יכול ליצור אין סוף אפשרויות ומשמעויות. חופש הבחירה האמיתי קיים מתוך קבלה של המגבלות המציאותיות. הכוונה היא לא להתמרדות אלא לפתיחות לאפשרויות האמיתיות הקיימות. החופש הבלתי מוגבל מטיל על האדם אחריות בלעדית לחייו.
כל הממדים של קיומנו בהווה מושפעים מכוונותינו לעתיד. כך למשל נתפוס אנשים בחיינו בצורה שונה בהתאם לתפקיד שנרצה שימלאו בחיינו. גם זיכרונות העבר מושפעים מהאופן שנרצה לראותנו בעתיד. אדם שמטרתו להיות עצמאי מאוד, יזכור בעיקר חוויות ילדות שבהן נאלץ להיאבק על עצמאותו. בניגוד לדטרמיניזם של פרויד, שטען שהעבר קובע את ההווה והעתיד, האקזיסטנצילים טוענים שהעתיד הוא שקובע את העבר והווה – תפיסה טלאולוגית.
- אשמה קיומית – מצב בו כל בחירה של האדם היא בהכרח ויתור על אפשרויות אחרות, לפיכך, לעולם לא יוכל לממש את כל האפשרויות שלו ולכן הוא חש אשמה קיומית.
- אשמה נוירוטית – רוב בני האדם מנסים להתחמק מהאחריות הבלעדית על חייהם ובוחרים לחיות לא מתוך השאיפה למימוש עצמי אלא מתוך ניסיון להתאים עצמם לציפיות הסביבה. בני אדם אלה עלולים להיקלע למשבר שיגרום להם לתחושה של אשמה נוירוטית הרסנית ומקיפה יותר מאשמה קיומית.
- תבנית העולם של האדם – ניתן לזהות בכל אדם תבנית מסוימת שעל פיה הוא תופס את עצמו ועולמו בו הוא פועל. תבנית זו משפיעה על כלל ההתנהגות שלו במצבים שונים. ככל שתבנית העולם רחבה ומורכבת יותר כך קיומו של האדם פתוח יותר ונתון לפחות לחצים.
חרדות קיומיות
חרדות האדם האותנטי:
- חרדת האי קיום – חרדה הנובעת מהידיעה כי עלולים למות בכל רגע נתון, אולם, עשויה להיות גם כוח חיובי הדוחף את האדם לשאוף למימוש מלא של חייו בכל רגע. החרדה מתבטאת גם בחרדה ממוות פיזי וגם בחרדה מאובדן הזהות. בני אדם בעלי תחושת זהות חלשה במיוחד עלולים לפתח רגשות פחד וחרדה.
- חרדה מחוסר הוודאות בעתיד – האדם האותנטי החי בידיעה כי אין שום ודאות כי מטרותיו תוגשמנה, הידיעה שהעתיד תלוי בו ובהחלטותיו הופכת את החוסר וודאות של העתיד למפחידה במיוחד.
- חרדה מחוסר משמעות הקיום – הידיעה שהמוות הוא בלתי נמנע וכי אנו עלולים לסיים את החיינו חסרי כל, מעלה את השאלה האם יש טעם בחיים מלאי סבל וחשש.
- חרדה מבדידות – מתוך הידיעה כי האדם הנו האחראי היחידי לחייו, בבוא העת יתמודד לבד מול המוות, אין באפשרות הזולת לבטל זאת.
מאידך גם לאדם הלא אותנטי חרדות (חרדות אבדן הזהות):
- חרדה מפני היבלעות – תחושת הזהות כה רופפת ולא מפותחת עד כי כל מגע עם הזולת מעורר חשש שמא יבלעו/ייטמעו בתוך אישיותו ויאבדו את זהותם. פעולת ההגנה מתבטאת בהתרחקות מהזולת, ובבדידות מוחלטת.
- חרדת ההצפה – האדם חש ריק מבפנים וחושש כי המציאות החיצונית תפלוש לתוכו ותמחק את זהותו.
- חרדה מהתאבנות – מתעורר כשהיחס אליו, או אל אחרים הוא כאל חפץ חסר נשמה וזהות.
רוב בני האדם מנסים להתחמק מהחרדות הקיומיות ע"י בריחה לביטחון שבקונפורמיות (ערכי מוסר, דת, כתות). הם נמנעים מלהעניק משמעות ייחודית לחייהם, ובכך המוות אינו נורא כל כך כי החיים אינם בעלי משמעות. בני אדם אלה עלולים לשלם על בחירה זו בצורך מתמיד להסתיר מפני עצמם ואחרים את פחדיהם. אין אפשרות להתחמק מהחרדות הקיומיות. לפי היידגר הדרך היחידה לבריאות נפשית היא לחיות באומץ עם החרדה.
סיכום "אישיות: תיאוריה ומחקר": יחידה 4 – תיאוריות אישיות אקזיסטנציאליסטיות והומניסטיות: הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית של מרטין היידגר
סיכום זה הינו חלק מאוסף סיכומי הקורס "אישיות: תיאוריה ומחקר", תת נושא תיאוריות אישיות אקזיסטנציאליסטיות והומניסטיות
סיכומים נוספים תוכלו למצוא באוסף הסיכומים בפסיכולוגיה באתר וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.
