תולדת המחשבה המדינית: ז'אן ז'אק רוסו

תולדת המחשבה המדינית: ז'אן ז'אק רוסו

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

1712- 1778

להגותו של ז'אן ז'אק רוסו שלוש פרשנויות שונות אחת מהשנייה: דמוקרטית, פאשיסטית ולאומית.

רקע כללי:

1712 ז'אן ז'אק רוסו נולד בז'נבה וחי חיי נדודים לאחר שהורחק מבית אביו והועבר לבית אימו. בגיל 13 נמלט מבית אימו והגיע לפריז שם התפרסם בזכות הטקסטים שלו. מאמרו הראשון של רוסו היה מאמר ביקורתי כלפי המדע שזיכה אותו בפרס של האקדמיה למדעים בצרפת. כנראה בשל התסביך עם אימו הוא מיזוגן- שונא נשים, מאשים אותן בכל הרע, טוען כי הן טיפשות וערמומיות. רוסו הפך להיות מוכר עד כדי שמספר שנים לאחר פרסום ספרו "אמיל" שמות הגיבורים- אמיל וסופי הופכים להיות הנפוצים.

"אמיל"- מסביר איך לחנך את הנער הפריזאי שיהפוך להיות אזרח טוב. בפרק "סופי" הוא מתייחס לדרך בה יש לטפל בבת זוגתו.

אנו קוראים מתוך הטקסט של רוסו שנקרא- "על האמנה החברתית" שבגללו גורש מפאריז.

בהגותו של רוסו יש בעיות וסתירות שהופכים את התיאוריה למורכבת לפרשנות. רוסו בראשיתו הוא אבי השיטה הנקראת "השיבה לטבע" שהייתה אופנה דומיננטית המדברת על כך כי רק הטבעי הוא מה שטוב וכל קלקולי העולם נובעים מהאדם. במקביל הוא מדבר על הכרחיות המדינה ועל כך כי המצב הטבעי הוא מצב שהאדם צריך לצאת ממנו- יש סתירות בטיעוניו כנראה בשל התפתחות תפיסת עולמו עם השנים.

רוסו מבקר את תנועת ההשכלה שהוא חלק מתוכה, מבקר את החיים הפריזאים השטחיים והנהנתנים (בעייתי לאור חייו שלו)

"על האמנה החברתית":

בהגות של רוסו "על האמנה החברתית" מציג מודל שונה מ"שיבה לטבע". בתפיסת האמנה רוסו טוען כי המצב הטבעי הוא לא מספק מאחר ואינו מאפשר לאדם החלש לממש עצמו מבחינה פוליטית: באופן טבעי אנשים נולדים בעלי איכויות שונות- חלשים יותר, חכמים פחות וכו'…

הזכות להשתתפות פוליטית שתוביל לאחר מכן לזכויות הטבעיות היא זכות שכולם נולדים איתה. במצב הטבעי אי אפשר לדאוג להגן על הזכויות הטבעיות של כל בני האדם לכן החירות הטבעית איתה נולד האדם היא מוגבלת. משום כך אנו זקוקים לסדר מדיני והאמנה חברתית.

חירות אמיתית תתקיים רק במצב בו במדינה שולטים יושר וצדק- כלומר המדינה נשלטת ע"י כוח האתיקה המוסרית (מדבר על טוב מוסרי משותף לכן ברור כי לא מדובר בהוגה ליברל- יש אמת מוחלטת שהיא הרצון הכללי והיא מנחה אותנו לגבי איך צריכים להיראות חיינו) ולא בכוח הזרוע. כלומר, אם המצב המדיני הוא מובנה וראוי מבחינה מוסרית אז המצב הוא חיובי מוחלט, אם המצב המדיני הוא מעוות אז המדינה היא רע מוחלט- כלומר אין משהו באמצע, יכולה להיות מדינה טובה או רעה. המדינה הרעה משעינה את עצמה על החלקים המעוותים בטבע האנושי.

המצב הטבעי על פי רוסו הוא סביר, לפיו בני האדם חיים זה לצד זה בחיים מינימאליים מבחינה חברתית. הטבע האנושי מורכב מ-2 חלקים:

1. יצר ההישרדות האנושי והשאיפה לחירות.
2. רגש החמלה הטבעי.

כשרוסו מדבר על דמות האדם הוא מכנה אותו "פרא אציל" מאחר ואלו התכונות שמבחינתו מאפיינות את האדם:

o       פרא- הישרדות

o       אציל- חמלה

רוסו אומר שהיציאה מהמצב הטבעי, המאבק על משאבים הופך את רגש החמלה לרדום בעוד שיצר ההישרדות הופך לדומיננטי. הדרך להחזיר את האדם לפרופורציות הנכונות לטבע שלו היא להחזיר אותו למערכת מדינית שתנטרל את הסיבות שבגללם אנו נוטים להישרדות.

שרוסו מדבר על שוויון הוא נותן את הפרקטיקה שאיך השוויון צריך להיראות- הוא מצביע על כך כי רכוש פרטי הוא דבר בעייתי- החזקים הם שהצליחו להשתלט על הרכוש הפרטי ואותו רכוש מייצר חוסר שוויון, אלימות ומאבק בין בני אדם מתוך הניסיון לצבור עוד ועוד רכוש פרטי. ניתן להבין כי הוא מרמז שצריך לבטל את הרכוש הפרטי.

כלומר, מצד אחד אנחנו בעלי נטייה לחמלה מצד שני אנחנו בעלי נטייה להישרדות. המדינה הטובה תדגיש את הנטייה הטבעית לחמלה בעוד שהרעה תדגיש את יצר ההישרדות.

3 מרכיבים של הזכויות הטבעיות:

1. חיים.
2. חירות – לא ליברלית.
3. שוויון- בעל מהות מספרית.

הסיבה ליציאה ממצב הטבע-

הסיבה ליציאה מהמצב הטבעי הם אסונות טבע שמהם נוצרת בעיית מחסור במשאבים- במצב כזה הנטייה להשרדות מתגברת על החמלה ונוצר מודל הישרדותי שקצהו הוא הפרקטיקה של צבירת הרכוש הפרטי (ביקורת מובהקת על לוק)

מבחינת רוסו הרכוש הפרטי הוא אבי אבות הטומאה הדוחף אותנו למערכת יחסים אלימה עם אחרים ומרדים את רגש החמלה. תפקיד המדינה החיובית והאמנה החברתית היא להסיט אותנו מהצד השלילי לחיובי תוך כדי הדגשת רגשה החמלה והדגשת הזכות הטבעית השלישית- השוויון.

איך עושים את זה?

רוסו לא נותן תשובה פרקטית, הוא מדבר בצורה מערפלת על ייצור הטוב המשותף לו הוא קורה הרצון הכללי והתהליך שאנו צריכים לעבור.

"האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא אסור באזיקים" אזיקים אלו הם סוג של שעבוד הכרחי מאחר והמדינה היא מוסד הכרחי (הדמיון ליוונים- ראיית המדינה ככלי חיוני למימוש הטבע האנושי והחיים הראויים של בני האדם) המדינה היא קבועה ונצחית מאחר והיא כלי חיוני למימוש הטבע האנושי והחיים הראויים, אנו זקוקים לה.

המדינה היא סוג של שיעבוד האוזקת את ידי החברים בה וידי היחיד המתחבר אליה. אם נכנסים למסגרת מדינית משלמים בחירות הטבעית שנעלמת, החופש לעשות כרצוני בלי לתת דין וחשבון לאחרים. בתמורה אנו מקבלים את החירות האזרחית שהיא נעלה הרבה יותר ומעניקה לנו יותר ממה שקיבלנו קודם. לכן האזרח משועבד לחוקי המדינה שאם היא ראויה הוא יוצא מורווח.

על מנת לייצר את המדינה הראויה כל אחד צריך למסור את עצמו מסירה מוחלטת שהיא מסירת חירותנו, קניינו וכוחותינו האנושיים לידי כלל החברה ובתמורה מקבלים את הרצון הכללי- טוב משותף, סדר בו השלם גדול מסך חלקיו. אנו מקבלים חזרה משהו איכותי יותר ממה שנתנו.

ההבדל בין הרצון הכללי לרצון הכלל:

רצון הכלל- לכלל האזרחים יש רצון משותף (כולנו רוצים לצאת מהשיעור, מהרגע שיצאנו מהשיעור איננו קהילה) רצון הכלל הוא שיתוף של כולם בדבר אחד אולם לא יצירת קהילה.

הרצון הכללי- יצירת אתוס מוסרי משותף המביא ליצירה של קהילה פוליטית אחת.

"אמיל" נכתב לצורך תחרות והפך לרב מכר בפאריז. הספר מדבר על החינוך הראוי לאזרח הצרפתי/ פריזאי. רוסו החובב את התרבות היוונית והוא מאבות המודל של השיבה לטבע, מנהל דיון בנער אמיל מיום היוולדו, איך לחנכו, לימוד הטבע ובפרק החמישי כאשר אמיל מגיע לפרקו הוא מלמד אותו כיצד לטפל בבת זוגתו "סופי".

תפיסה השתתפותית-

לפי רוסו מכיוון שהטבע מבחין בין יכולות שונות של בני אדם (חכמים יותר ופחות, חזקים יותר ופחות…) תפקידה של האמנה והסדר הם להשלים את הפערים הללו (מכיוון שהזכות להשתתפות פוליטית היא זכות מולדת) רוסו מציג תפיסה שהיא אולטרה השתתפותית. רוסו מתנגד לעבדות מאחר והוא טוען כי במקור אנו נולדים שווים עם זכויות שוות. בהקשר נשים שהוא מחליף עבדות בעבדות- הוא מדבר על עבדות מגדרית של נשים ולא של בני אדם, מבחינתו היחסים בין הגבר לאישה הם יחסים היררכיים. הטענות כנגדו הם שאלמנט זה סותר את עקרון השוויון שלו הבא לידי ביטוי באמנה החברתית שטוענת כי יש לתקן את הפגמים בטבע ע"י יצירת סדר פוליטי המאפשר שוויון. כלומר, האמנה החברתית על פי רוסו נועדה לייצר שוויון בין גברים- מעמד הנשים הוא מעמד אחר.

התייחסות לטקסט "אמיל"

לטקסט של רוסו הייתה ויש השפעה מרחיקת לכת על חקיקה וסדרים חברתיים, זהו טקסט אלים עם הכשר לאלימות כלפי נשים והוא מטריד ברמה הזו.

בניגוד ללוק המשעין את תפיסת העולם לגבי אי השוויון בין נשים וגברים על בריאת האלוהים, לרוסו אין את הפריבילגיה הזו כי הוא אתיאיסט, הטיעון שלו הוא טיעון הטבע- "ככה זה בטבע" . הקביעות המוחלטות של רוסו נשענות על תפיסתו כי הטבע חד משמעי ודיכוטומי.

• "באזורים חמים נולדות יותר נשים"

צריך גם לזכור כי בתקופה זו האנתרופולוגיה בחיתוליה ובתוך הקשר זה רוסו משתמש בחקר של המדינות הפרימיטיביות שהחל להתפתח וטוען בספרו "אמיל" כי באזורים חמים נולדות יותר נשים. המשמעות הפוליטית של המשפט- אזורים אלו מזוהים פחות מתקדמים מבחינת תרבות פוליטית לכן המשמעות היא שאזורים פחות מפותחים מבחינה פוליטית הם אזורים בהם יש בהם יותר נשים, לכן ככל שנשים יותר דומיננטיות נהפוך ליותר פרימיטיביים.

• נשים הן פחות רציונאליות בגלל הפעילות הרחמית שלהן–

רוסו היה הראשון שהעלה סיבות כמו: מחזור, הריון, תקופות שונות בחיים כמו גיל הבלות, תקופות בחודש בהם פחות דם מגיע למוח- סיבות המסבירות את האישה. תפיסה זו של רוסו משפיעה עד היום על החקיקה, זכות ההצבעה ועל כך שנשים פסולות לעדות בבתי דין רבניים. היום אנו שומעים טיעונים על השפעות הורמונים- רוסו הוא המקור לתפיסה זו.

• אישה למעט גודלה היא בעצם גבר קטן–

 כלומר למעט אינסטלציה (איברי רבייה שונים) שונה גברים ונשים זהים מבחינת התפקודים הגופניים שלהם- הוא מתבסס על הרפואה המערבית של המאה ה-18 שגרסה כי הגוף האנושי מתפקד אותו דבר אצל גברים ונשים. על בסיס התפיסה הזו התבססה רפואת הגניקולוגיה שבעבר נתפסה כרפואת נשים המתעסקת ברבייה.

• גברים ונשים מבחינה גופנית מתפקדים אותו הדבר–

 היום אנו יודעים, ב-15 שנים האחרונות, כי גוף הגבר וגוף האישה מתפקדים בצורה שונה לחלוטין. הסיבה להסקות הללו היה התבססות על מחקר של גברים- ניתוח גברים בלבד.

• נוצרים דומים גופנית אך שונים מבחינה נפשית-

לפי רוסו גברים ונשים נוצרים שונים לחלוטין מבחינת הטבע- הנפש והרגש לכן, מערכת היחסים היא משלימה- כל אחד נותן לשני את מה שהוא צריך ובכל זאת היחסים הם היררכיים מאחר ונשים זקוקות לגברים יותר משגברים זקוקים לנשים- מזכיר את תפיסת העבד של אריסטו. את אותה תפיסה מתרגם רוסו לנשים וגברים ובנוסף טוען כי חלק מרכזי במערכת היחסים בין גבר לאשתו היא המערכת הזוגית שלהם. תפקיד האישה היא להתאים עצמה מינית לבן זוגה ולשמש אותו- לתת לו שירותי מין, את סיפוקו המיני וללדת. השפעת אישה צריכה להתרחש דרך בעלה.

• נשים מטבען (מבנה נפשי) הן פתייניות וערמומיות–

טבען הוא פיתוי גברים, הן אינן עושות זאת מתוך נאיביות אלא:

1. מצד אחד נשים הן תבוניות פחות, חסרות את היכולות הפוליטיות המוסריות ולכן לא יכולות לקחת חלק בפוליטיקה.
2. מצד שני הן ערמומיות ומורכבות ועלולות לפתות גברים.

קיימת כאן סתירה בין טענותיו של רוסו  שהיישוב שלה הוא ייחוס תכונות ויכולות תבוניות ופוליטיות לגברים, אולם בתחום פיתוי המיני הגברים מאבדים את עצמם- טקסט זה נותן הכשר לחוסר שליטה מינית.

• אישה אם היא לא מעוניינת לקיים יחסי מין תצליח למנוע את זה (עמוד 323)-

אם מקישים מזה המשמעות היא שאונס אינו יכול להתרחש, אין מושג כזה, אם האישה באמת לא הייתה רוצה מין היא הייתה יכולה למנוע את זה.

אם מחברים את שלושת הטענות יחד–

• נשים מחויבות לתת שירותי מין.
• גברים מאבדים עשתונות.
• נשים יכולות למנוע את קיום יחסי המין.

אנו מקבלים רצף בעייתי מבחינת חקיקה משפטית שבעייתי בחקיקה הישראלית, הצרפתית והבריטית עד היום. רק בשנת 1986 הוכנס תיקון לחוק הישראלי שהרחיב את מושג האונס, אולם עדיין ישנה הקלה למשל: אם מדובר באדם שיכור הוא צריך לקבל הקלה מאחר ואינו אחראי למעשיו. בחקיקה האנגלית עד היום אין חקיקה נגד אונס בין גבר לאישה.

• ברגע שאדם נישא הוא, בני משפחתו, חבריו ושכניו צריכים להיות במעקב אחר אשתו-

זוהי (תודה לאל) הטענה האחרונה בטקסט המתייחסת לרכוש פרטי וילדים- הסיבה למעקב היא כדי שלא ייווצר מצב בו נולדים לה ילדים מגבר אחר, והאב יוריש את רכושו לאנשים שלא שלו. יש פה סתירה, מאחר ורוסו יוצא כנגד תפיסת הקניין והרכוש הפרטי שהוביל אותנו לסדר הפוליטי השלילי- לא ברור מדוע פתאום הוא הופך את ההגנה על הרכוש הפרטי כה דרמטית עד לכדי ניהול מעקב יומי.

הסדר הפוליטי הדמוקרטי הראוי תלוי תלות מוחלטת בהוצאת הנשים מתוכו– רוסו מנהל דיון בסכנות הטמונות במיקום נשים בסדר הציבורי. הוא רואה בנשים מסוכנות בעליל. מה שנשים עושות לפיו הוא מייצרות חוסר סדר. לכן המודל שלו הוא גברי לחלוטין. התפיסה הליברלית אינה מתייחסת כלל לנשים.

שלושת העקרונות מבחינת המשפחה:

1. אי אפשר לחלק במשפחה את הסמכות- הסמכות היא בלעדית של גבר, זוהי תפיסה הפוכה לתפיסה הפוליטית בו כולם משתתפים השתתפות פוליטית אינטנסיבית- במשפחה זה הפוך.
2. לנשים יש תקופות של חוסר התאמה רציונאלית בשל תפקידי הרוויה לכן הן אינם מתאימות לסדר הפוליטי.
3. נשים מסוכנות לסדר הפוליטית בגלל שאינן רציונאליות, מפתות ומניפולטיביות.

לכן אומר רוסו- היחסים בין נשים וגברים הם יחסים של השלמה- כל צד מקבל את שהוא זקוק לו והפתרון הוא להדיר נשים מהמערכת הפוליטית ולייצר מודל חקיקה המגביל אותן.

לסיכום: שלושת העקרונות של רוסו מבחינת המשפחה הם:

1. אי אפשר לחלק במשפחה את הסמכות. הסמכות היא מוחלטת ושל הגבר. זאת בניגוד לתפיסה הפוליטית, שמדבר על ריבוי סמכויות ושיתוף רחב לכל.
2. לנשים יש תקופות של חוסר התאמה רציונאלית, בגלל תפקידי הרוויה שהן ממלאות ולכן הן לא מתאימות לסדר הפוליטי.
3. נשים לא מתאימות לסדר הפוליטי בגלל הפתייניות, המניפולטיביות שלהן.

רוסו על הרצון הכללי

הביקורת על ז'אן ז'אק רוסו

ז'אן ז'אק רוסו – על האמנה החברתית או עקרוני המשפט המדיני