תולדות המחשבה המדינית: ג'ון לוק

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

ג'ון לוק היה רופא וחוקר- הוא הפך להיות רופא של מדינאי ומתוך תפקיד זה הפך להיות מחנכו של נכדו של אותו אציל אנגלי (שפטסבר) מכאן מתגלגל לכתיבה פוליטית שמתחברת עם העובדה שהוא חוקר במקצועו. לוק נחשב לאבי הליברליזם, השוק החופשי ותפיסת הקניין מתבססת על ההגות הפוליטית של ג'ון לוק.

מבחינת פוליטית 1688 מתרחשת באנגליה המהפכה המהוללת, שקיבלה את כינויה מאחר והיא עברה לטענת האנגלים ללא שפיכות דמים. במהפכה זו הורד מכיסאו מלך קתולי והועלה מלך פרוטסטנטי. המהפכה קיבעה עקרונות יסוד מיתולוגיים בתרבות הפוליטית האנגלית:

הסדרת היחסים בין המלך לפרלמנט (המורכב מאצולה בלבד) כאשר ביטוי הסדרתה יחסים:

הרחבת זכויות לפרלמנט בעיקר הזכות לקבל החלטות.
הרחבת השליטה ברכוש.

אנגליה מכריזה כי היא מדינה פרוטסטנטית ובתוך כך מוכרז על עקרון הקרוי עקרון הסובלנות הדתית המדבר על כך כי הדרך לפתור סכסוכים צריכה להיות דרך של שלום והסכמה. את הסובלנות הזו נראה בתפיסה של לוק לגבי הבניית המדינה, המחויבות שלה והאחריות שלה.

לוק מייצר מדינה ליברלית שתפקידה להגן על זכויות היסוד של אזרחיה, זכויות אלו הן אוניברסאליות- הזכויות הטבעיות. כלומר, המודל מתאים לכל מדינה ומבחינתו של לוק כך צריכות כל המדינות להיראות.

תפקיד המדינה והשלטון הוא לא להגן על האתוס של הטוב המשותף (אתוס הטוב המשותף- מודל בו חברה מסוימת מחליטה על ערכים מסוימים ותפקיד המדינה להגן עליהם) אלא תפקיד המדינה היא קודם כל להגן על הזכויות הטבעיות.

אנו נוטים להתבלבל בין ליברליזם ופלורליזם:

ליברליזם כתפיסת עולם לא סבלנית לתפיסות אחרות- הן נראות לה בלתי מוסריות בעליל. אין לבלבל פלורליזם עם ליברליזם. הבלבול הוא בגלל מושג החירות הליברלי.

הביקורת של לוק על הובס- על הממשל המדיני – עמוד 2:

זהו טקסט ביקורתי בו הוא מבקר את הובס- הוא אומר כי דווקא אלו המתיימרים לפתור את בעיית האלימות ומייצרים שלטון מתוך תפיסה כי בני האדם חיות, מייצרים שלטון כוחני שלא נותן פתרון ממשי לאותן בעיות.

(ראה גם: ג'ון לוק ותומס והובס)

מצב הטבע לפי לוק:

לפי ג'ון לוק בני אדם נוטים לבחור בטוב- גם כשאין סדר חברתי בני אדם חיים זה לצד זה בצורה סבירה יחסית ולכן ההחלטה על יציאה מהמצב הטבעי ויצירת אמנה היא החלטה של בחירה.

בכל אחד מאיתנו טמונה הנטייה לחיות חיים אינדיבידואלים- חיים אישיים. מצב הטבע הוא יסוד נפשי. נטיית בני האדם הוא לחיות אחד ליד השני ולא אחד עם השני לכן מערכות החיים הן אינטרסנטיות ומפני זה צריכה להגן המדינה. כלומר המדינה מגינה על החירות שהיא הזכות שלנו לחיות כאינדיבידואלים, כיחידים. אותו יחיד שמתאר לוק הוא אדם תבוני, רציונאלי, שלם, הוא מקור האושר והקיום של עצמו. כיחידים יש לנו קיום שלם גם לפני האינטראקציות החברתיות.

אז למה לצאת מהמצב הטבעי?

למרות שהרוב הכללי נטייתו לטוב עדיין יש אנשים שנטייתם הטבעית הפוכה– שליליים, סוטים וכו'.. והם נוטים לפגוע באחרים, את אנשים אלו יש להגביל או להרחיק ולהעניש ואין דרך אחרת לעשות את זה מלבד מסגרת חברתית פוליטית בה יש חקיקה ומגדירה איך נוהגים באדם שמתנהג כך.
כשאין מסגרות מקובלות של הרתעה ועונש כל אדם יכול להחליט עבור עצמו איך הוא מעניש את מי פגע בו– כלומר פרופורציות הענישה יהפכו ללא נורמאליות מכיוון שאנשים אינם שווים בחוזקם לכן, צריך לייצר מסגרת בה תהיה החלטה סבירה ומדרגית על ענישה לפי חומרת העבירה, מערכת שיפוט וענישה בעלת עקרונות משותפים לפי כללי מוצר רציפים וקבועים (עמודים 8-10)
חירות קניינית– אין זו סיבה פורמאלית של לוק אלא אלמנט המשתמע מהטקסט- הוא מדבר על 3 זכויות טבעיות:

o הזכות להחזיק קניין פרטי

o חירות

o חיים

פרק ה'- התפתחות תפיסת הקניין:

מה שמשתמע מהטקסט בפרק ה' הוא שבמצב טבעי בו אין סדר חברתי יכולתנו לפתח את הזכות הטבעית להחזקת קניין פרטי היא מוגבלת כי על מנת להגביל קניין פרטי אנו צריכים עקרונות משותפים וחוקים וכל דברים אלו זקוקים לחברה.

בפרק ה' ההבנה שהארץ/ הקרקע היא סוג של רכוש שיכול להפוך לפרטי נובעת מ:

התבונה הבסיסית הטמונה באדם.
האמונה כי האדמה ניתנה לאדם על מנת לפרנס אותו.

הטיעון התיאולוגי הוא שהאל נתן את האדמה לבני האדם במשותף, כלומר לוק רואה בקרקע כמתנה שניתנה לכולם. נשאלת השאלה איך מכאן מגיע לוק לתפיסת הקניין כרכוש פרטי, שצבירת הון היא זכות טבעית של אנשים פרטיים כלומר הדילמה היא שלכאורה הארץ ניתנה לכל בני האדם, אבל הקרקע זכותה להתחלק לרכוש פרטי?

במצב הטבעי אין שליטה פרטית על רכוש, חייבים לצאת מהמצב הטבעי מאחר ולא ניתן לממש את הזכויות שלנו עד הסוף (זכות טבעית לקניין פרטי) ללא קניין פרטי אנו פוגעים בזכויות של הרבה אנשים ונגיע לסיטואציה בה חלקים לא יכולים לחיות את עצמם, להחזיק עצמם בחיים. על מנת שאנשים יוכלו להתקיים אנו צריכים הגדרה לקניין פרטי.

סעיף 27- הכלי המרכזי הראשון שמסייע לנו לייצר קניין פרטי הוא עבודה. הגוף הוא הקניין שלך מאחר ובעזרת קניין זה אתה רוכש לעצמך רכוש פרטי. אם יש עץ תפוחים בשלב הראשון אני הופכת אותו לקניין שלי אם אני קוטפת את התפוחים. בשלב השני אם אני מזבלת אותו אני משפרת את יכולות העץ והופכת אותו כך לקניין הפרטי שלי. חשוב לשם לב כי הדיון הראשון מתייחס לעבודה ושיפור איכות ולא ממון.

נשאלת השאלה איך מה שהוא אומר מסתדר עם מה שנאמר בהמשך הטקסט כי יש לבעל הרכוש זכות לרכוש את הזכויות עבודתו של העובד. דברי לוק הם ניגוד לקואופרטיזם- בעלות משותפת של העובדים והבעלים בו העובדים יכולים להרחיב את הרווח שלהם על בסיס העבודה שהם עושים בניגוד למה שאנחנו מכירים בכך שהמעסיק משלם לעובד ובכך רוכש את הזכויות על העבודה של הפועל.

בסופו של דבר לוק מדבר על המודל של היום בו המעסיק משלם לפועל וקונה את זכויותיו לקניין בזכות המשכורת. הוא מדבר על כך כי זכותו הטבעית של אדם לרכוש קניין פרטי ולהרחיב קניין זה וזה מביא אותנו למושג הרחבה: איך הטבע האנושי שהוא חיובי ביסודו מתגלגל לאמנה חברתית המתגלגלת לתפיסת מדינה ומהי תפקידה של המדינה ותפקיד הריבון?

תפיסתו של ג'ון לוק כי הטבע האנושי הוא טוב מיסודו, לוק סבור כי האמנה החברתית היא תוצר של הסכמה ורצון טוב משותף לשפר את איכות החיים (חשוב לזכור כי המצב הטבעי לפי לוק הוא גם יסוד נפשי, מה שלוק מתאר במצב הטבעי הוא מצב בו בני האדם חיים אחד ליד השני, ללא חיים חברתיים עם יחסים מוגבלים ומינימליסטיים וללוק אין בעיה עם זה, להיפך זו המהות של הטבע האנושי- לחיות לבד) אנו מדברים על אמנה מתוך ברירה ובחירה לשפר את איכות החיים ולייצר מסגרת חברתית מורכבת.

האמנה מורכבת מ-2 חלקים:

ההסכמה בין פרטים לבין עצמם לייצר סדר חברתי ולהמליך עליהם ריבון- בדומה להובס.
לוק מוסיף- האמנה היא גם הסכמה בין קבוצה של יחידים לבין ריבון.

אם הריבון מחויב לאמנה מסוימת הוא מחויב למלא מספר תפקידים שבבסיסם הגנה והרחבה של הזכויות הטבעיות. כלומר בנוסף להגנה שעליה מדבר גם הובס מוסיף לוק את מושג ההרחבה אותו כבר ראינו בייחסו לחירות הקניינית שם תפקיד הריבון הוא בין היתר להרחיב את הקניין. הדרך הפרקטית לעשות זאת, היא לייצר מודל פוליטי של מלוכה פרלמנטארית.

מלוכה פרלמנטארית– אנגליה מהמאה ה-17 עד 1911- אנו מדברים על מלוכה שושלתית ויחד איתה פרלמנט. הפרלמנט מבחינת לוק הוא פרלמנט המורכב מאצולה, (בפרלמנט האנגלי האצילים יצאו למאביק כדי להרחיב את זכות קבלת החלטות והרחבת זכויות הקניין)הפרקטיקה של אצולת הממון האנגלית טוענת כי בעל רכוש צריך לשלם כמויות של מיסים מה שמזכה אותו בזכות להשתתף בתהליך קבלת החלטות- זה מעגן אמירה פוליטית ברורה.

הלגיטימציה של השלטון נובעת ממחויבותו הפורמאלית של הגנת זכויות לכן, אם הוא לא עושה את זה צריך להוריד אותו מהשלטון בדרך של שלום והסכמה.

אנו רואים אלמנטים המניחים תשתית לדמוקרטיה:

דיון בזכות לייצוג
זכויות הטבעיות של האדם מעל לכל
אפשרות להחלפת השלטון
קיום פרלמנט
מקור הלגיטימציה של השלטון הוא המחויבות לאזרח.

האם מדובר בהגות המדברת על התפתחות מושג האזרחות ומייצרת אזרחות מכלילה או שכאן נעצרים, האם זה מודל מתפתח של הרחבה המתחיל משלטון של פרלמנט ואצולה ויכלול בסופו של דבר את כל חברי הקהילה הפוליטית או שלא- אנו מצפים לאור ההגות הדוגלת בהרחבה כי התשובה תהיה כן- שהמודל מרחיב את המושג אולם, לוק אינו נותן תשובה ברורה לעניין מלבד לקבוצת אוכלוסייה אחת אליה כן מתייחס והיא הנשים.

בתוך חיי המשפחה אין את השוויון שמייצרת האמנה החברתית- נשים אינן מתאימות לתחום הציבורי ובסדר המשפחתי אנו רואים מודל המורכב מ:

היררכיה- מי שצריך לשלוט במשפחה הוא החזק מבחינה פיזית ושכלית (הוא אומר זאת בטקסט אחר בצורה מפורשת)
היחסים המשפחתיים בניגוד לאמנה החברתית יכולים להתבטל– זוהי מערכת יחסים חוזית, התחברות לצורך ענייניים מסוימים ומהרגע שסיימנו ענייניים אלו אפשר לפרק את המשפחה- מדבר על אפשרות הגירושים ההדדיים.

כלומר, היחסים הלא פוליטיים- המשפחתיים הם בעלי אופי חוזי מסתיים כשזה בא לידי ביטוי גם מבחינת גידול ילדים- לאחר שהילדים בוגרים האב אינו צריך לפרנס אותם יותר בניגוד להסכם המדיני שהוא נצחי, בלתי ניתן לפירוק ומבוסס על רצון טוב.

חירות- החירות שמגדיר לוק תהפוך למה שאנו מכנים חירות הליברלית. זהו חופש הרצון, חופש למימוש עצמי ובעיקר זוהי החירות מכפייתה של החברה והמדינה- מכאן נובע:

מדינה ליברלית היא לא מדינה שיכולה להישען על בסיס של טוב משותף– לא יכולה להישען על בסיס תפיסה מוסרית משותפת של איך צריכים להיראות החיים הראויים.
השיתוף הוא מוגבל.
היחסים הם כלים/ אינסטרומנטאליים– הם אינם מטרה הם כלי לכל יחיד בפני עצמו.
היחסים בין בני אדם הם אינטרסנטים ולכן הם מוגבלים.

מה הופך את ארה"ב לליברלית- תפיסת החירות שזכותי כאזרח לממש את זכויותיי, רצונותיי, שאיפותיי בתוך המדינה, בצורה חופשית, כל עוד אני לא פוגע באחרים. תפקידה של המדינה היא להגן עלי מפני אנשים הרוצים להגביל אותי, לפגוע בחירות שלי, ומהמדינה עצמה ונטייתה להתערב בחייה המוסריים. בחשיבה הליברלית הפרשנויות לאופן בו אנו חיים את חיינו הם מגוונות, אין דרך אחת נכונה, כל עוד אנו לא פוגעים באחרים.

בחשיבה הליברלית- חירות הוא המושג הדומיננטי ביותר- מסגרת ההתערבות של המדינה היא מאוד מינימאלית ותפקידה להגן על החירות שלי, החירות הוא ערך מכונן מושג מכונן בתפיסה כולה.

ליברליזם- ישנם שלושה ערכים בסיסיים המרכיבים את הליברליזם מלבד החירות:

Ã אינדיבידואליזם- עוד במצב הטבע אומר לוק כי בני האדם הם אינדיבידואלים- מהות חייו של האדם היא מהות של חיים נפרדים מאחרים, האדם הוא המקור לפרנסתו לא רק במובן הכלכלי אלא גם במובן התרבותי, מהות חייו היא נפרדת ממהות קהילתית. הפרט מרגע לידתו הוא אדם שלם מבחינה מוסרית ותבונית. לפי הטענה הליברלית זו המהות האנושית- זה מי שאנחנו באמת. הביקורת על התפיסה היא כי זה מתאים לגברים צעירים לבנים עד גיל 25 בלבד ללא תרבות- שם קל להתנהג בצורה ליברלית. המהות הליברלית היא לבחור איזה חיים אתה רוצה לנהל כל עוד אתה לא פוגע באחרים.

Ã אוניברסאליזם של זכויות– קשה לתורה זו לסבול תורות אחרות, טענתה היא כי המודל הליברלי הוא אוניברסאלי, מתאים לכולם, ההגנה על הזכויות הטבעיות צריכה להיות מענינה של כל מדינה ומדינה.

Ã האדם הוא קודם כל יצור רציונאלי– הוא עובד מהשכל שהוא הכלי המהותי ביותר.

ראה גם: ג'ון לוק- על הממשל המדיני -סיכום