השגשוג הכלכלי בארה"ב בשנות ה-20 בא לידי ביטוי במספר תחומים עיקריים:
בשנות ה-20 שלטה בארה"ב המפלגה הרפובליקנית, שהעמידה 3 נשיאים ברציפות. הנשיא הרדינג הכריז כי אמריקה "שבה לנורמליות", כלומר אמריקה תנתק כל קשר עם אירופה וצרותיה (חיזוק גישת הבדלנות שנקטה אמריקה) ותשוב להתעסק רק בענייניה הפנימיים (קפיטליזם. גידול משמעותי בייצור המקומי).
אחרי המלחמה הממשל הרפובליקני הטיל מכסי מגן על מוצרי יבוא. להטלת מכסי המגן הייתה חשיבות רבה בתחום הצריכה. היא הביאה להקטנת קנייה של מוצרים מיובאים והגדילה את הקנייה של מוצרים מקומיים, מה שהגדיל את הייצור המקומי ויצר תעסוקה.
אמריקה פנתה כעת לעבר סוג חדש של קפיטליזם אשר שם דגש על הצריכה, והכי חשוב: ייצור סחורות זולות כדי שכל אחד יוכל לקנות אותן.
הסיסמה "ביזנס זה הביזנס העיקרי של אמריקה" הפכה למקובלת כולם.
מגמתו העיקרית של הקפיטליזם בשנות ה-20 הייתה הגברת הצריכה. לכל אזרח ניתנה האפשרות לקנות מכונת כביסה, שואב אבק, מצלמה, שעון יד ואפילו מכונית. דוגמה לאחד הגיבורים של אותה תקופה היה הנרי פורד, יצרן מכוניות שאיפשר לכל אחד לקנות מודל T במחיר מוזל.
הממשל הכריז על מדיניות אי-התערבות ונמנע מגילויי יוזמה והכלכלה התבססה על יוזמה פרטית.
הנשיא הובר טען שרק התבססות על אינדיבידואליזם מוחלט תוכל להביא את אמריקה לדרגת גן-עדן עלי אדמות ולגלג על האירופאים, שדגלו בליברליזם (מזויף) והתערבות הממשל בכלכלה.
בשוק הכספים התבטא בשגשוג בשוק המניות. מיליוני אמריקאים קנו מניות מחברות שפרסמו מאזנים המצביעים על רווחים שהרקיעו שחקים. הבנקים הלוו כספים לקניית מניות. מיליונים קנו מניות שחשבו שיהפכו אותם למיליונרים בעתיד.
ראה גם:
