סיכום קהלת פרק י"א 7-10
סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, סיכום נושאי ספרות החכמה בתנ"ך, סיכום ספר קהלת
קהלת , פרק י"א ,פסוקים 10-7 : "ומתוק האור וטוב לעיניים"
בקהלת פרק י"א פס' 8-7 פונה קהלת לכל אדם בהמלצה ליהנות ולשמוח בחייו. פסוקים 8-7 מציגים השקפה חיובית על החיים ומציגים אותם כטובים ונעימים לעומת המוות. כל עוד יכול האדם לראות את אור השמש, עליו לשמוח ולהרגיש כמה טוב לו עתה, משום שלאחר "ימי האור" (ימי החיים) יבואו "ימי החושך" (ימי המוות). ימים אלה יהיו רבים יותר מימי החיים, על כן האדם צריך לנצל את ימי חייו במלואם ולשמוח בהם ככל האפשר. פס' 7 : קהלת פותח את דבריו במגילה במשפט: "מה יתרון בכל עמלו שיעמל תחת השמש?" (קהלת א' 3). כלומר, מה נותר לאדם מכל השקעתו וטרחתו, והאם החיים כדאיים לו לאור מצבו הקיומי בעולם.כאן קהלת משיב: כן! "ומתוק האור וטוב לעיניים לראות את השמש".האור הוא מטאפורה לחיים. קהלת טוען שהחיים טובים ועצתו היא בחר בחיים.לראות את השמש מטאפורה ,שפירושה לחיות בעולם.
קהלת אומר: כל רגע בחיים יקר, וכל עוד אתה חי, ורואה את אור השמש, השתדל ליהנות מן החיים, להתענג ולשמוח. כי ימי היותך בחור צעיר עוברים חולפים לבלי שוב.
קהלת י"א פס' 8 – "כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח, ויזכר את ימי החשך, כי הרבה יהיו…"
ראוי שאדם ישמח בחייו, יתענג על כל מה שהחיים מזמנים לו, ויזכור שימי החושך (מטאפורה למות או לזקנה) יהיו רבים. אחר ימי האור יבואו ימי חושך-ימים של זקנה ואחריהם – מוות שהוא ארוך מן החיים עצמם ('הרבה יהיו').
"…כל שבא הבל" (קהלת י"א פסוק 8) :
1. מסקנה על החיים: כל מה שבא לעולם, כל מה שנולד, הוא זמני, חולף, ועל כן חסר משמעות.
הבל, זו המסקנה של קהלת, לאחר אזכור "ימי האור" ו"ימי החושך", מכיוון שבסופו של דבר יבואו "ימי החושך", המוות, אזי כל מה שבא לעולם לא יישאר בו לנצח, הוא בר חלוף, על כן הוא הבל.
2. כל מה שקורה לאדם לאחר מותו – אין בו משמעות, הוא הבל.(לא כלום), לכן עדיף למצות את החיים עד תומם.
2. הכתוב מדבר על העתיד לקרות בחיים בימי הזקנה: אחרי שנות השמחה יבואו ימי הזקנה והמוות שהם הבל (חסר משמעות, חסר תכלית) וריקנות גדולה. לכן צריך אדם לראות בחייו דבר יקר ערך. בפסוקים אלה יש משל ונמשל כך :
משל: אור-שמש. נמשל: נעורים, פריחה, תקווה והנאה.
משל: חושך. נמשל: זקנה, מוות, קמילה, אכזבה וייאוש.
שלב ראשון ושני: ילדות ובחרות (קהלת,פרק י"א,פסוקים 10-9,פרק י"ב, פס' 1 )
קהלת י"א פס' 9 : עתה קהלת מרחיב ומפרט את עצתו מפסוקים 8-7, קהלת מטיף ופונה אל הצעירים:
"שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך".
התענג על כל הטוב בימי נעוריך, נצל את החושים שעדיין מחודדים אצלך, לך אחרי נטיות הלב ואחר מה שנראה בעיניך נעים וטוב.בכל עת צריך אדם להיות שמח בילדותו, בבחרותו – כשהוא גבר צעיר (הבחרות נקראת כאן "שחרות" כי היא מציינת את הזמן שבו השיער עדיין שחור ואינו מלבין). ועד ימי זקנתו (החזרה על המילה "לב" שלוש פעמים בפס' 10-9 מדגישה רעיון זה, והביטויים החוזרים: שמח… ויטיבך לבך… והלך בדרכי לבך… מדגישים את העדיפות של השמחה וההנאה על הכעס והריב)."והלך כדרכי לבך וכמראי עיניך" = עשה מה שאתה רוצה, מה שאתה רואה ולך חפץ לעשות.מכאן שקהלת ממליץ לנצל נכון את ימי הילדות והשחרות, תקופה שעורבת במהירות, לכן זו תקופה ליהנות, לשמוח, ללכת אחרי רצונות הלב ומראה העיניים.
הלב והעיניים : קהלת מזכיר פעמים מספר את המילה המנחה 'לב', כדי להדגיש שזהו הדחף הפנימי של האדם, ולזה אפשר להוסיף את העיניים הרואות וחומדות. מכאן שהלב והעיניים דוחפים את האדם להנאות ואין צורך להתאפק אלא ליהנות מן החיים עם גבולות.
המלצה זו, ללכת בעקבות רצונות הלב ומראה העיניים, עומדת בסתירה לחוקי התורה. למשל: "ולא תתורו (לא תלכו) אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחרים". (במדבר ט"ו 39). הליכה אחר רצונות הלב עלולה להוביל לחטאים. בסיום דבריו אומר קהלת: "ודע: כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט". ה-ו' במילה "ודע" היא ו' הניגוד: שמח והתענג בחייך, אבל דע כי האל ישפוט אותך על כך.בפסוק זה קיימת סתירה: בחלק הראשון של שהפסוק ממליץ קהלת להתמסר להנאות הרגע, ללכת על פי נטיות הלב ועל פי מראה עיניים, אולם בחלקו השני ישנה אזהרה: "ודע…" שאם אכן תלך בדרכי ליבך, ישפוט אותך האל (ואולי גם יענישך).אם קהלת ממליץ על שמחה והנאות, מדוע מייד אחרי זה מזהיר ומאיים שעל כל ההנאות אלוהים יעמיד אותו למשפט? מצד אחד ממליץ קהלת עשה ככל העולה על רוחך ומצד אחר אומר שאלוהים יעניש את האדם על הנאותיו?כיצד קהלת מתיר ליהנות מהחיים הנאה מליאה, "בלי חשבון", מצד אחד, ומצד אחר הוא אומר שאלוהים שופט את האדם על מעשיו? אפשרויות לפתרון:
1. לפי הפרשנות המסורתית: קהלת מטיף אמנם בחלקו הראשון של הפסוק לתענוגות ולשמחה כל עוד האדם צעיר ויכול ליהנות, אך על האדם לדעת לשמוח במידה, בלי הפרזה ובגבולות הנכונים בכפוף לחוקי ה', כי יש דין יש דין והאדם ייתן לבסוף דין וחשבון על כל מעשיו.
האות "וי"ו" במילה "ודע" מעידה על ניגוד הרומז להתסייגות מהנאות החיים, שכן אם אדם מגזים בהנאות הוא עלול להפר את חוקי ה' ולחטוא, ועל כך יענישו האל. אדם צריך לזכור לא להגזים בהוללות, כי פעמים רבות הצעירים אינם שמים גבולות מוסריים להנאותיהם, לכן קהלת רואה לנכון להזהירם מפני פריצת הגבולות החוקיים. לפי פירוש זה שני חלקי המשפט משלימים זה את זה ואין כאן סתירה.
2. לדברי מרבית החוקרים המודרניים: ייתכן שהחלק השני של המשפט הוא תוספת מאוחרת, כדי להתאים את דברי קהלת לתפישה המקובלת במקרא על שכר ועונש ולהצדיק את הכללת ספר קהלת בתנ"ך, או לאפשר את הכנסת הספר לתוך כתבי הקודש. וזאת משום שמשפט זה מנוגד לחלוטין לדעותיו של קהלת, כפי שהביע אותם קודם לכן: במקומות אחרים בספרו קהלת מעודד את האדם ליהנות מחייו ומבטל את האפשרות שאלוהים שופט את האדם משפט צדק. (כתובים בהם קהלת אומר שאלוהים אינו שופט את האדם משפט צדק: ג' 16-22, כתובים בהם הוא מעודד את בניה אדם לשמוח וליהנות בחייהם, כי זה הדבר החיובי ביחיד בחיים: ב' 24, ג' 13).
לפי דיעה זו עצה שיש בה הטפת מוסר אינה הולמת את ההקשר.
3. קהלת מציג השקפה פסימית, לפיה כל אדם צעיר צריך לדעת מה מחכה לו בימי זקנתו: סבלי החיים שאלוהים יגזור עליו, כמו שייגזר על כולם. משפט אלוהים שעליו מדבר קהלת הוא גזר הדין הקולקטיבי, נחלת כל האנושות ,ייסורים לעת זקנה.
קהלת י"א פס' 10 – "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך" – הימנע מעצב ומכעס. כך תרחיק רעה מגופך (כי העצב ועוגמת הנפש פוגעים בבריאות הגוף) ותמצא את השלווה והנחת בחיים הקצרים שיועדו לך.עליך לשמוח בילדותך ובנעוריך ככל שאתה יכול, "כי הילדות והשחרות הבל". ("שחרות" = ימי הנעורים, כשלאדם עדיין שערות שחורות על ראשו). תקופות אלה הן כהבל פה שנודף ונעלם מהר.מכאן שקהלת ממליץ שלא לבזבז את ימי הנעורים על כעס, תסכול, יגון ודאגות.יש להימנע ממצבי כעס המשפיעים לרעה על גוף האדם, כולם מיותרים, כי הימים עוברים מהר, בייחוד ימי הנעורים ופתאום מגיעה הזקנה על צרותיה ועל מאפייניה.
הניסוח בפס' 10 ניגודי לניסוח בפס' 9. שתי דוגמאות לכך:
(1) בפס' 9 נאמר: "יטיבך לבך" ובפס' 10 נאמר: "הסר כעס מלבך" – הלב צריך להיות "טוב", המחשבות צריכות להיות נעימות, לא מחשבות כעס.
(2) בפס' 9 נאמר: "והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך" ובפס' 10 נאמר: "העבר רעה מבשרך" –
בפס' 9 מומלץ להשביע את רצון הגוף (הלב והעיניים מייצגים את הגוף כולו), ואלו בפס' 10 מתואר "רוע הבשר", הגוף אינו שבע רצון.
"כי הילדות והשחרות הבל" – מכיוון שהזמנים הטובים בחיים חולפים מהר ("הבל"), כמו נשימה או אדים, כדאי לנצל אותם עד תומם, ליהנות מהם במלואם.
ראה גם: קהלת י"א 7 – י"ב 7
