מה משותף לג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון, קורט קוביין, איימי וויינהאוס ועוד כ-40 מוזיקאים אחרים ידועים יותר וידועים פחות? אם אתם יודעים משהו על ההיסטוריה של המוזיקה, כנראה שהמספר 27 מונה בעבורכם יותר מכל דבר אחר את מספר השנים בהן אמני-על אמיתיים זוכים לחיות על פני בימות כדור הארץ.
גיטריסט הבלוז המפורסם רוברט ג'ונסון היה אולי הראשון לייסד את המועדון הידוע לשמצה\הערצה כבר ב-1938, בנסיבות לא ברורות שיש הגורסים שהשטן בכבודו ובעצמו היה מעורב בהן (אחרים טוענים דווקא למעורבות של בעל קנאי). אחרי שב-1969 טבע גיטריסט הרולינג סטונס בריאן ג'ונס בבריכה, הצטרפו בתוך פחות משנתיים (1970-71) שלוש שמות מפוארים למועדון: ג'ימי הנדריקס (כנראה נחנק מהקיא של עצמו), ג'ניס ג'ופלין (מנת יתר) וג'ים מוריסון (ספק התקף לב ספק מנת יתר).
לפני איימי ווינהאוס (2011, הרעלת אלכוהול) השם הגדול הבא להצטרף לרשימה הוא סולן להקת "נירוונה" קורט קוביין, שבחר ב-1990 לצאת בפיצוץ (של הראש שלו). למרות שהמושג היה קיים קודם לכן, מותו של קוביין הוא שהסב תשומת לב ציבורית למועדון 27, בין היתר בשל מה שאמרה אימו בראיון לאחר מכן:
"עכשיו הוא הלך והצטרף למועדון הטיפשי הזה. אמרתי לו לא להצטרף למועדון הטיפשי הזה".
אמירה שהתחבבה באופן מיידי על עיתונאי מוזיקה מאז ועד היום.
מועדון 27 – האמנם?
אך האם באמת יש אמת במיתוס של מועדון 27? הניסיונות המדעיים לחקור את השאלה הזו לא הצליחו למצוא תשובה מכריעה.
בתור התחלה, אין שום ראיה סטטיסטית או אחרת לכך שגיל 27 הוא הגיל שבו מעדיפים כוכבי רוק למות מאחר והם נוטים להתפגר בכל גיל ולפעמים אף פעם (ראה חברי הרולינג-סטונס, מינוס כמובן בריאן ג'ונס, שנותנים פייט רציני לשמעון פרס). עם זאת, נראה כי בכל זאת יש כמה ראיות לתפיסה הרווחת לפיה חיים של כוכב עשויים להיות קצרים יותר.
חוקרת אוסטרלית בשם דיאנה קני ערכה מחקר על תוחלת החיים של כוכבי פופ ומצאה כי הם אכן נוטים לחיות בממוצע כ-25 שנים פחות מהאוכלוסיה הכללית בארה"ב, בין היתר מכיוון שהסבירות שלהם למות "מיתה בלתי שגרתית" (תאונה, התאבדות, רצח וכו') הייתה גבוהה פי 5-10 מזו של שאר האוכלוסיה. ההסבר שנתנה קני לממצאים שלה הוא די שגרתי: הקשיים המגיעים על הצלחה מטאורית המובילים לשימוש בסמים והתאבדות. מחקר נוסף שגילה כי כוכב רוק זו לא הקריירה שכדאי לכם לבחור אם חיים ארוכים זה מה שאתם מחפשים היה מחקר של קבוצת חוקרים בריטית שמצא כי למוזיקאים בהיסטוריה היה בכל רגע נתון 12% יותר סיכוי להיות מתים בהשוואה ללא-מוזיקאים בני גילם. מחקר חובבני אחר הראה כי ייתכן ויש מידה של אמת בהרגשה כי גיל 27 הוא גיל המוות המועדף על מוזיקאים מצליחים, אך לא בהכרח עם משמעות סטטיסטית (ועם כמה בעיות מתודולוגיות).
לפי הווארד סוונס, שלא נתן לעובדות לבלבל אותו וחיבר ספר בשם The 27 Club, מלבד המאפיין הברור של שימוש מוגזם באלכוהול וסמים, אחד המאפיינים המשותפים האחרים של חברי המועדון הוא ילדות קשה ביותר שהובילה לפצעים רגשיים אותם ניסו האמנים לרפא הן באמצעות מוזיקה ויצירה והן באמצעות בריחה לסמים. אלמנט נוסף ואולי לא מפתיע שמשותף לכל חברי המועדון הוא קשרים רומנטיים עם משתמשי סמים אחרים בעת המוות.
לסיום, אם אין לכם ילדות קשה ו\או בן-זוג נרקומן, יש לנו חדשות טובות בשבילכם: עורכי המחקר הבריטי שצוטט לעיל מצביעים על כך שיש מגמת האטה במיתות של אמנים צעירים, ונראה שמוות בטרם עת כבר פחות ופחות צריך להטריד אתכם בדרך לקריירה של תהילה מוזיקלית.
