סיכום בתנ"ך: מלכים א' – פרק י"ז, י"ח, י"ט – סיפורי אליהו
סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, תת נושא ספר מלכים
פרקים י"ז, י"ח וי"ט בספר מלכים א' מספרים את סיפורו של הנביא אליהו ומאבקו בנביאי הבעל ובאחאב ואיזבל.
מלכים א' ט"ז 33-29 משמש מבוא למחזור סיפורי אליהו. בפס' האלה מסופר על ראשית מלכות אחאב על ישראל (852-871 לפנה"ס) בשומרון. המבוא הזה לסיפורו של אליהו מתרכז בהחדרת פולחן הבעל לישראל כתוצאה מנישואיו הדיפלומטיים של אחאב לאיזבל בת אתבעל מלך צידון.
הנושא המרכזי במחזור הסיפורים (מלכים א’, פרקים י"ז-י"ט) הוא מלחמת אליהו בעבודת הבעל.
הסיפורים המרכיבים אותו הם :
מלכים א’ פרק י”ז : 1) פתיחה (לפרק י"ז ולמחזור כולו). אליהו מכריז על בצורת שתימשך שלוש שנים כעונש (מידה כנגד מידה) על חטא עבודת הבעל כי אל הגשם והפוריות
(מלכים א', י"ז פס' 1).
2) נס המזון בנחל כרית (מלכים א', י"ז פס' 7-2 ) אשר במרכזו אליהו בורח למשך שנות הבצורת ומסתתר תחילה בנחל כרית (במזרח) במשך כשנה וניזון שם מבשר ולחם שמביאים לו העורבים ומשתיית מים מן הנחל.
3) נס המזון בבית האלמנה מצרפת (בצידון) (מלכים א', י"ז פס' 16-8). שנה נוספת הוא הסתתר בפקודת ה' בבית האלמנה בצרפת. במטרה לוודא שאכן זו האשה שה' זימן לו לכלכלו בעת הבצורת, אליהו מעמיד אותה בשלושה מבחנים. תחילה הוא ביקש ממנה מים (בזמן בצורת !), אח"כ פת לחם (בזמן רעב כבד). היא הסבירה לו תוך כדי שבועה בשם ה' שבקושי יש לה כף קמח ומעט שמן להכין מעוג לה ולבנה. אך הנביא אומר לה שאם תעשה כך, וקודם תכין לו ככר לחם ורק אח"כ לה ולבנה ה' הבטיח שהקמח והשמן יספיקו לכל שנות הבצורת. היא עשתה כך ואכן הנס הגדול התרחש כדבר ה'.
4) נס החייאת בן האלמנה (מלכים א', י"ז פס' 24-17). אח"כ בן האלמנה מת ואליהו החייה אותו.
מלכים א’ פרק י”ח: 5) פגישת אליהו ועובדיהו אשר על הבית (מלכים א', י"ח פס' 16-1). ה' מצווה על אליהו לשוב ארצה ולהופיע בפני אחאב ע"מ להפסיק את הבצורת. אחאב ועובדיהו (שהיה אחראי על ארמון המלך ונאמן לה' כי כאשר איזבל חיסלה את כל נביאי ה' דאג להסתיר מאה מהם במערה) הולכים בנפרד לחפש מקורות מים בכל הארץ, פתאום הופיע אליהו בפני עובדיהו וציווה עליו להודיע לאחאב שהוא חזר. עובדיהו פחד לעשות זאת שמא אחאב יהרוג אותו שכן הוא חיפש את הנביא נואשות במשך שנות הבצורת בכל הארץ וגם בחו"ל ולא מצא אותו. המילה "אדון" משמש מילה מנחה בקטע הזה וחוזרת בו פעמים רבות כאשר לעיתים האדון הוא אליהו ולעיתים אחאב, דבר הרומז על נאמנותו הכפולה של עובדיהו. עובדיהו מודיע לאחאב רק לאחר שזה נשבע לו בשם ה' שהוא לא ייעלם עם הרוח כפי שהוא חשש.
6) פגישת אליהו ואחאב והתחרות בין אליהו ונביאי הבעל על הר הכרמל
(מלכים א', י"ח פס' 40-17).
אחאב ואליהו נפגשים לאחר 3 שנים. כל אחד מהם מכנה איש את רעהו "עוכר ישראל" (עוכר = ממיט אסון) כאשר אחאב מתכוון לכך שאליהו אחראי על הבצורת ואליהו לכך שאחאב הוא זה שהביא את הבצורת בכך שעבד את הבעל. למרות זאת שניהם משתפים פעולה ע"מ לבטל את עצירת הגשמים. אליהו מצווה על אחאב לאסוף את כל ישראל ואת נביאי הבעל בהר הכרמל (הגבול בין צידון וישראל, רומז על כך שיהיה עימות בין שתי האלוהויות הלאומיות של שתי הארצות הללו) וכך הוא אכן עשה. בכרמל אליהו שאל את העם "עד מתי אתם פסחים על שתי הסעיפים ?" , כלומר עד מתי אתם תעבדו שתי אלוהויות בעת ובעונה אחת (תופעה דתית זו מכונה סינקרטיזם) , עליכם להחליט אם הבעל הוא האלוהים או אם ה' הוא האלוהים . (לפסוח = לדלג היא מילה מנחה בקטע, סעיפים = ענפי העץ או מחשבות, משמע עד מתי אתם מדלגים כציפור בין שני הענפים או אתם מדלגים בין שתי מחשבות). אליהו מציע לכולם לערוך מבחן אמונה. הוא ונביאי הבעל יקבלו שני פרים, יחתכו אותם ויכינו מזבח עם אבנים ועצים ויבקשו כל אחד מאלוהיו שיוריד אש להקריב את הקרבן. האל אשר יענה באש הוא האלוהים. העם מסכים לכך.אליהו מעניק לנביאי הבעל שני יתרונות : לבחור את הפר שהם רוצים ולהתחיל ראשונים.נביאי הבעל מנסים, תוך כדי דילוג מעל המזבח והתגודדות (פציעה עצמית בסכין ובחרב) וצעקות, מבוקר עד ערב (שעת עלות המנחה) ללא הצלחה, כאשר אליהו לועג להם (באמרם לצעוק חזק יותר כי הבעל אולי עסוק בשיחה, יצא לנסיעה או אולי ישן וצריך להעירו).
אבל אין קול, אין עונה ואין קשב (אין היא מילה מנחה החוזרת 5 פעמים כאן ורוצה להדגיש שמהותו של הבעל היא האינות והריקנות כנגד מהותו של ה' שהיא הישות והקיום).אליהו משפץ מזבח ה' הרוס בעזרת 12 אבנים כמספר שבטי ישראל, חופר תעלה עמוקה מסביבו ועורך את העצים ואת נתחי הפר מעליהן. לאחר מכן וע"מ להעצים את גודל הנס העתידי, מעצים את הקושי שבביצועו, הוא מרטיב את הכל שלוש פעמים בארבעה כדי מים עד שהתעלה מלאה במים. אז הוא נושא תפילה לה' ע"מ שיוריד אש מן השמים (את הביטוי "ואתה הסבת את לבם אחורנית" ניתן לפרש בשתי דרכים : א. אתה גרמת להם לעבוד את הבעל או ב. אתה תגרום להם לשוב אליך אל ה'). אז התרחש הנס הגדול, אש נפלה מן השמים ושרפה הכל. העם ראה זאת והשתחווה תוך כדי הכרזה שה' הוא האלוהים.
אח"כ אליהו שחט בעזרת העם את נביאי הבעל בנחל קישון, מעשה שזכה לגינוי במקרא ובספרות חז"ל, בגלל קיצוניותו.
7) נס הורדת הגשם – סוף הבצורת (מלכים א', י"ח פסוקים46-41) . אליהו אומר לאחאב לאכול ולשתות (דבר שמצביע על כך שאחאב היה בצום מנהג ידוע בעתות בצורת ומשבר וזה אומר שהוא נאמן לה') ועולה אל ראש ההר ושם גוהר ארצה ושולח את נערו שבע פעמים להסתכל אל הים האם הגשם בא. הנער עושה זאת ובפעם השביעית מודיע לו שרואים ענן קטן בגודל של כף אדם, ואז נשלח להגיד למלך לנסוע מהר הביתה (כנראה לארמון הקיץ שלו ביזרעאל) לפני שהגשם יעצור אותו בדרך. תוך כדי כך השמים מתקדרים ענני גשם עבים ומתחיל לרדת גשם גדול, כאשר אליהו – אשר יד ה' הייתה עליו – רץ לפני מרכבתו של אחאב עד ליזרעאל.
ריצתו זו היא בגדר נס ומבטאת כבוד ראוי למלך ישראל.
מלכים א’ פרק י”ט :8) איזבל מאיימת על חיי אליהו כאשר נודע לה מפי אחאב על טבח נביאי הבעל בקישון (מלכים א', י"ט פס' 2-1).
9) התגלות ה' לאליהו בהר אלוהים חורב (הוא הר סיני) (מלכים א', י"ט פס' 18-3). כתוצאה מאיומי איזבל אליהו נאלץ לברוח דרומה. הוא משאיר את נערו בבאר שבע (שבדרום ממלכת יהודה) ובורח במשך יום שלם אל המדבר, ושם יושב לו מתחת עץ רותם ומבקש למות.
מלאך ה' מאכיל אותו פעמיים עוגת רצפים ומשקה אותו מים, כאשר בכח האכילה השנייה הולך 40 יום ולילה עד הר חורב (= הר סיני, יש כאן ניסיון להשוותו למשה רבינו על דרך ההנגדה, כי משה בניגוד לאליהו כן ידע להתפלל בעד העם וראה בהמשך).
הוא לן שם בתוך מערה ופעמיים ה' שואל אותו "מה לך פה אליהו ?". הוא עונה לו שקנא לה' כי העם עזב את בריתו, הרס את מזבחותיו והרג את נביאיו וגם רצה להרוג אותו.
שאלת ה' באה להביע ביקורת על תפקודו של אליהו כנביא. תפקידו הכפול של כל נביא הוא מצד אחד להוכיח את העם על חטאיו ולהזהירו מפני עונש אבל מצד אחר עליו גם לבקש רחמים בתפילתו בעד העם אל ה' כדי שהוא יסלח לעם. אליהו לא ממלא את תפקידו הנבואי בצורה מלאה ונכונה כי הוא בגלל קיצוניותו וקנאותו לה' לא מבקש מה' שיסלח לעמו ואף מגנה אותו קשות לפניו. ה' מתכוון לומר לאליהו שאל לו להימצא בהר סיני לבד עם ה' אלא שעליו להיות כנביא עם העם. אך אליהו פעמיים אינו רוצה להבין את המסר.
הוא לא קולט את נזיפת ה' גם כאשר לאחר הפעם הראשונה ה' מנסה ללמד אותו על כך דרך התגלות ייחודית שבמסגרתה הוא רואה שלוש תופעות טבע (רוח, רעש ואש) שבניגוד למקובל במקרא (ראו למשל שמות פרק י"ט 19-16) לא נמצא ה' בהן אלא בשקט המוחלט, בקול דממה דקה. הווי אומר : לא בהתלהבות הדתית הקיצונית והקנאית האל נמצא אלא ברוגע, בשקט ובמתינות המאוזנת. תופעות טבע אלו גם מסמלות את אישיותו החריפה של אליהו הקנאי. האל מנסה להגיד לו שעליו להתמתן ולהתאזן בהתנהגותו. יש כאן ביקורת על מעשהו בהר הכרמל כאשר שחט ללא צורך את נביאי הבעל. אך אליהו מסרב לקבל שאכן נכשל במשימתו הנבואית כי למרות הנס הגדול בכרמל הוא לא הצליח לעקור את עבודת הבעל מישראל ואף מצא את עצמו מיד לאחר "הניצחון הגדול" בכרמל בורח כפליט למדבר.
עקב כך ה' מצווה על אליהו ללכת לדמשק אשר בארם (סוריה של היום) ולמשוח שם את חזאל למלך על דמשק (פה באה לידי ביטוי ההשקפה שה' אינו רק אלוהי ישראל אלא הוא אל אוניברסאלי שגם קובע את תולדות העולם כולו), את יהוא על ישראל ואת אלישע בן שפט לנביא במקומו. משמעות הדבר : האל מפטר את אליהו כנביא ומורה לו למנות לעצמו יורש בתפקיד. ה' מחליט לנהל את המלחמה בעבודת הבעל בדרכים אחרות, כי דרכו הקנאית והקיצונית של אליהו נכשלה.
10) סיום – הצטרפות אלישע בן שפט כתלמידו ויורשו של אליהו הנביא (מלכים א', י"ט פס' 24-19)
בקטע הזה המהווה סיום לפרק י"ט ולכל מחזור סיפורי אליהו, אלישע בן שפט שהיה עובד אדמה פשוט מצטרף לאליהו כתלמידו ויורשו תוך כדי עזיבת עבודתו בשדה, ביתו, עירו והוריו על מנת לשרת את אליהו הנביא.
